מִזְמ֗וֹר תשעה עשר.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד-אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ:

י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה-דָּֽעַת:

אֵֽין-אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:

בְּכָל-הָאָ֨רֶץ | יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם-אֹ֥הֶל בָּהֶֽם:

וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח:

מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל-קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ:

תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי:

פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי-לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם:

יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה | טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי-יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו:

הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים:

גַּֽם-עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב:

שְׁגִיא֥וֹת מִֽי-יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:

גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים | חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב:

יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן | אִמְרֵי-פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי:

מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל-קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ: תהלים מזמור תשעה עשר.

וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ:

מה זאת אומרת אין נסתר מחמתו.

מתי בורא עולם כועס עלינו,

בורא עולם כועס עלינו כשאנו חוטאים, גם בשגגה.

וככאלה שאינם נסתרים מחמתו זה לא משנה איפה אנו נמצאים בורא עולם יודע הכל, רואה הכל, שומע הכל.

בהמשך המשורר מדבר על שגיאותיו שהוא לא מבין שהם שגיאות והשגיאה הזאת נסתרת גם מהמשורר ששגה:

שְׁגִיא֥וֹת מִֽי-יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי: תהלים מזמור תשעה עשר.

והוא מבקש מבורא עולם שימחל לו על החטא שינקה אותו מהאשמה:

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּֽחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּֽעֲשׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְהוָֹה אֲשֶׁר לֹא תֵֽעָשֶׂינָה וְאָשֵֽׁם: ויקרא.

אשם גם כי יש ציווי ללמוד תורה ולעשות:

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: דברים.

החטא של האדם שלא ידע ומשכך שגה, הוא על כך שלא למד ולכן..

יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה | טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי-יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו: הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים: גַּֽם-עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב: תהלים מזמור תשעה עשר.

וכאדם שוגה הוא אדם שלא ידע שחטא ואשם ומשכך יש משהו לא בסדר שהמשורר צריך לתקן, לנקות.

מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:

היה מקרה כזה שהיתה בצורת שלוש שנים ודוד בקש לדעת למה אז בורא עולם אמר לו ששאול כשהיה מלך עשה חטא ולכן הבוצרת ודוד שנודע לו החטא, תיקן והכל הסתדר.

הפרת הסכם בשבועה.

תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי-לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם: תהלים מזמור תשעה עשר.

כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת-בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת-תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל-לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ-לִ֥י לְעָֽם: וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת-רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת-אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת-יְהוָ֑ה כִּֽי-כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד-גְּדוֹלָם֙ נְאֻם-יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר-עֽוֹד: כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: אִם-יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם-יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל-הַיָּמִֽים: ירמיה.

.

הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד-אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ:

י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה-דָּֽעַת:

אֵֽין-אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:

בְּכָל-הָאָ֨רֶץ | יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם-אֹ֥הֶל בָּהֶֽם: מזמור תשעה עשר.

.

וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַֽעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָֽעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם-חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה: דברים.

.

מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל-קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ:

תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: מזמור תשעה עשר.

.

וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ אוֹצְר֣וֹת חֹ֔שֶׁךְ וּמַטְמֻנֵ֖י מִסְתָּרִ֑ים לְמַ֣עַן תֵּדַ֗ע כִּֽי-אֲנִ֧י יְהוָ֛ה הַקּוֹרֵ֥א בְשִׁמְךָ֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לְמַ֙עַן֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּחִירִ֑י וָאֶקְרָ֤א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:  אֲנִ֤י יְהוָה֙ וְאֵ֣ין ע֔וֹד זוּלָתִ֖י אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים אֲאַזֶּרְךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:  לְמַ֣עַן יֵדְע֗וּ מִמִּזְרַח-שֶׁ֙מֶשׁ֙ וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔ה כִּי-אֶ֖פֶס בִּלְעָדָ֑י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד:  יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֥ה כָל-אֵֽלֶּה: ישעיהו

.

אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ | בְּשֵׁם-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר:

הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד:

יְהוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם-קָרְאֵֽנוּ: תהלים.

.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים:  וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל-הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי-כֵֽן: וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת-שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת-הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת-הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּֽוֹכָבִֽים:  וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל-הָאָֽרֶץ: וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַח֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב: בראשית.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מֽוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר-תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מֽוֹעֲדָֽי: ויקרא.

.

כִּֽי-תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז:

חַיִּ֤ים | שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד:

גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו:

כִּֽי-תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת-פָּנֶֽיךָ:

כִּ֚י מִי-ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר-ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל-קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו:  וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר-ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם: דברים.
.
וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה אֶל-אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן-הַשָּׁמָֽיִם: וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם-יְהֹוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת-בִּנְךָ֥ אֶת-יְחִידֶֽךָ:  כִּֽי-בָרֵ֣ךְ אֲבָֽרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל-שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹֽיְבָֽיו: וְהִתְבָּֽרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי: בראשית.

אפשר ללמוד את משל ישראל ככוכבים לעמים כמאירים כמביאים את דבר הבורא לעמים. בדיוק כמו הדעת שניתנה לאדם לקבוע את מועדי הבריאה על פי הירח והשמש יום ולילה, יום, חודש ושנה. לישראל נתנה התורה מה לעשות על פי דבר הבורא במועדים הנקבעים על פי הירח והשמש.

זרע אברהם ואברהם בעצמו לא משולים לירח ולשמש, ירח יש אחד ושמש אחת. זרע אברהם משול לכוכבים ולחול:

וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת-הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן-הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה: וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּ֥ן-בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת-הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר: בראשית.

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שֽׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּֽי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשֽׁוּב: בראשית.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:

וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּ֥ן-בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת-הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר:

בְּרֵאשִׁ֖ית

מִקֶּ֑דֶם

בראשית ברא, בראשית יצר.

ושוב:

וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ אוֹצְר֣וֹת חֹ֔שֶׁךְ וּמַטְמֻנֵ֖י מִסְתָּרִ֑ים לְמַ֣עַן תֵּדַ֗ע כִּֽי-אֲנִ֧י יְהוָ֛ה הַקּוֹרֵ֥א בְשִׁמְךָ֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:לְמַ֙עַן֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּחִירִ֑י וָאֶקְרָ֤א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:

וָאֶקְרָ֤א לְךָ֙ בִּשְׁמֶ֔ךָ אֲכַנְּךָ֖ וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽנִי:

גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים | חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב: מזמור תשעה עשר.

אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם

וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב

בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֶפְצִי-בָהּ.  וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה–כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מלכים.

וְלֹא, שָׁמֵעוּ; וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה, לַעֲשׂוֹת אֶת-הָרָע, מִן-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבֵּר יְהוָה בְּיַד-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, לֵאמֹר. יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה–הֵרַע, מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא גַם-אֶת-יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו.  לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל-יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה: מלכים.

אַֽל-יִמְשְׁלוּ-בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם

וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה, הַרְבֵּה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר-מִלֵּא אֶת-יְרוּשָׁלִַם, פֶּה לָפֶה–לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יְהוּדָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה: מלכים.

וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב

ההומו כמושל עליך למעשה משים אותך כמאבד את זכויותך על הארץ הזאת. במקום הזה נכנס הטייקון ולוקח מזכויותך מבלי להחשב עושק אותך. 

הרשעתך למעשה לא מרשיעה את החוטא לך, את העושק אותך.

היכולת של ההומו למשול בך בעת הזאת בבחירתך היא תולדה של עיצוב דעת קהל בעניינו. הדבר הוא סוג של גילמון,  מישהו עיצב את דעתכם אודות ההומו ומשכך סלל את דרכו של ההומו להנהגה.

דנקנר ההומו הוא הכוכב של הילדים שלכם, סקעת הוא הכוכב של הילדים שלכם, עברי לידר הוא הכוכב של הילדים שלכם, ובהמשך שר החינוך בנט כמחנך ילדכם ומעצב דעתם כחומר ביד היוצר טען שאין לקבל דבר תורה בעניינו של ההומו ויש לגייסו לצבא גם כמפקד, גם כרב בישיבת אןר עציון. 

גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ,    וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ:
יָמִים יֻצָּרוּ;    ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם.
וְלִי–מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל;    מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם.
אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן;    הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ.
אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע;    וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי.
אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה;    נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ.
הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא;    וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט.
תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים;    לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי.
חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי;    בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי.
וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי;    וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי;    וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

דרכו של ההומו אינה דרך עולם לישראל.

דרכו של בנט הפוכה.

גם זבולון המר היה שר חינוך בישראל מאותה ישיבה של בנט שביקש להדמות לעליו שכשר חינוך הצהיר שהוא אבי ילדי ישראל והגר התושב עמנו. להזכירכם חוקה אחת לישראל ולגר ומשכך אותו דין.

וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ–הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: שמות.

דווקא מהמקומות האלה כולל ממקום אוחנה בעצמו יש דרישה למשול ביהודה, בירושלים השלמה.

לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל-יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה: מלכים.

אני טוענת שבנט יודע שזה המגרש שיקים רעה על ישראל באם.

ושוב חשוב לזכור גם בני ישראל שנפלו לדבר, מישהו עיצב אותם לדבר, יש להם זכות תשובה ויש לדרוש את שיבתם:

וְהוּא, עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ; הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַׁב. מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר: ישעיהו.

בית כלאים יכול להיות מועדון ששמו לך שם אונס בו והובילו אותך לדבר. לפעמים זה החבר הטוב ביותר שלך שכופף אותך לדבר. גם הישיבה כישיבתו של בנט היא בית כלאים לדבר, לגרום לך לעשות את הדבר או לקאשר הדבר. גם בית הספר שבנט הוא שר חנוך של ילדיך הוא בית כלאים לדבר.

לזכות ישראל יאמר שיש דורשים את שיבתם של אלה. זה כף זכות לישראל. כתגובת נגד חוקקו המושלים בכם חוק נגד השבה.

והמשיכו לצעוד בירושלים:

אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה;  נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ.

ושוב אני מזכירה, לזכות ישראל יאמר- עם ישראל לא בחר את בנט כראש. 6 אחוז מהמצביעים לא יכולים לקבוע אותך כראש. להזכירכם רבין קיבל ארבעים מנדטים. אפילו ציפי לבני קיבלה יותר מבנט, קיבלה  28 מנדטים.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד-אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ:

י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה-דָּֽעַת:

אֵֽין-אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:

תראה,

הטייקון בבואו לדמות עצמו לעליון, מאזין לך לטלפון, הוא גם מאזין לך בבית, הוא שומע שהוא מקליט אותך ולעיתים גם מרשה לעצמו לשים לך מצלמה בבית גם כדי לראות אותך.

וכל זה כדי ליצור לעצמו כח אלוהי עליך. הוא רוצה לבעול אותך להיות בעלים כאלוהים אחרים עליך.

תקלה אחת יש לו לטייקון. אין לו יכול לדעת את מחשבותיך. הוא לא יכול לבחון לב וכליות.

עד שהוא לא יפתור בעיה זאת הוא לא יכול להיות שופט עליון בישראל וגם לא על העמים .

אתה שומע את האדם שאתה רוצה להיות אלוהים שלו, אך אתה לא יכול לדעת אם הוא דובר אמת כמו שבורא עולם יודע.

שאני הבנתי ששמו לי מצלמות בבית אני אמרתי להם שאם יש מצלמה אז זה כמו במה שמשחקים ולעיתים אני לא אגיד אמת וזה לא אומר שזה שקר.

ואמרתי לך זאת. שתדע עוד מהימים הראשונים שהבנתי שאתה צופה בי בבית ומאזין לי לטלפון.

אתה לא מצפה שאני אנדב לך אמת בהאזנה זאת שתוכל לשפוט אותי או שתוכל להוביל למהלכים משמעותיים לפגוע בי.

כל שפיטה מהאזנה זאת תהיה טועה.

להתעות את האויב.

אם אתה יודע שהאיראנים מאזינים ברור שתתעה אותם.. שלא תספק אמת בהאזנה זאת.

באיזשהו שלב הבנתי שאתה פועל לסתור אותי, אם אני אומרת משהו או מציעה משהו  אתה מציע הפוך ומכשיל את עצתי, אתה פועל להפוך כל מה שאני אומרת..

אז אמרתי לך הפוך ועשית הפוך. משמע- עשית מה שאני רוצה.

שמתי לב שזיהית מקומות שאני אוהבת. פעלת להרעיל מקומות אלה כמו בשיר של רחל- מי הצר האורב לי בדרך מי המרעיל בארות נחמה.

לעיתים גרמתי לך לחשוב שמקום כזה או אחר הוא נחמה לי ופעלת להרעיל מצד אחד ומצד שני להושיב חייל שלך במקום שחשבת שאני אוהבת.

בשורה התחתונה כאשה שהוסללה לא להיות כפי שיועד לה, מקומותיך אינם מקומותי, ומשכך, האנשים שישבו בכיסא שישבתי בו במקומותיך לא התיישבו במקומי.