| לא מנוקד: א                  ויסף איוב, שאת משלו; ויאמר.ב  מי-יתנני כירחי-קדם;    כימי, אלוה ישמרני.
 ג  בהלו נרו, עלי ראשי;    לאורו, אלך חשך.
 ד  כאשר הייתי, בימי חרפי;    בסוד אלוה, עלי אהלי.
 ה  בעוד שדי, עמדי;    סביבותי נערי.
 ו  ברחץ הליכי בחמה;    וצור יצוק עמדי, פלגי-שמן.
 ז  בצאתי שער עלי-קרת;    ברחוב, אכין מושבי.
 ח  ראוני נערים ונחבאו;    וישישים, קמו עמדו.
 ט  שרים, עצרו במלים;    וכף, ישימו לפיהם.
 י  קול-נגידים נחבאו;    ולשונם, לחכם דבקה.
 יא  כי אזן שמעה, ותאשרני;    ועין ראתה, ותעידני.
 יב  כי-אמלט, עני משוע;    ויתום, ולא-עזר לו.
 יג  ברכת אבד, עלי תבא;    ולב אלמנה ארנן.
 יד  צדק לבשתי, וילבשני;    כמעיל וצניף, משפטי.
 טו  עינים הייתי, לעור;    ורגלים לפסח אני.
 טז  אב אנכי, לאביונים;    ורב לא-ידעתי אחקרהו.
 יז  ואשברה, מתלעות עול;    ומשניו, אשליך טרף.
 יח  ואמר, עם-קני אגוע;    וכחול, ארבה ימים.
 יט  שרשי פתוח אלי-מים;    וטל, ילין בקצירי.
 כ  כבודי, חדש עמדי;    וקשתי, בידי תחליף.
 כא  לי-שמעו ויחלו;    וידמו, למו עצתי.
 כב  אחרי דברי, לא ישנו;    ועלימו, תטף מלתי.
 כג  ויחלו כמטר לי;    ופיהם, פערו למלקוש.
 כד  אשחק אלהם, לא יאמינו;    ואור פני, לא יפילון.
 כה  אבחר דרכם,    ואשב ראש:
 ואשכון, כמלך בגדוד;    כאשר אבלים ינחם.
 א  ועתה, שחקו עלי–    צעירים ממני, לימים:אשר-מאסתי אבותם–    לשית, עם-כלבי צאני.
 ב  גם-כח ידיהם, למה לי;    עלימו, אבד כלח.
 ג  בחסר ובכפן, גלמוד:    הערקים ציה–אמש, שואה ומשאה.
 ד  הקטפים מלוח עלי-שיח;    ושרש רתמים לחמם.
 ה  מן-גו יגרשו;    יריעו עלימו, כגנב.
 ו  בערוץ נחלים לשכן;    חרי עפר וכפים.
 ז  בין-שיחים ינהקו;    תחת חרול יספחו.
 ח  בני-נבל, גם-בני בלי-שם–    נכאו, מן-הארץ.
 ט  ועתה, נגינתם הייתי;    ואהי להם למלה.
 י  תעבוני, רחקו מני;    ומפני, לא-חשכו רק.
 יא  כי-יתרו (יתרי) פתח, ויענני;    ורסן, מפני שלחו.
 יב  על-ימין, פרחח יקומו:    רגלי שלחו; ויסלו עלי, ארחות אידם.
 יג  נתסו, נתיבתי:    להותי יעילו; לא עזר למו.
 יד  כפרץ רחב יאתיו;    תחת שאה, התגלגלו.
 טו  ההפך עלי,    בלהות:
 תרדף כרוח, נדבתי;    וכעב, עברה ישעתי.
 טז  ועתה–עלי, תשתפך נפשי;    יאחזוני ימי-עני.
 יז  לילה–עצמי, נקר מעלי;    וערקי, לא ישכבון.
 יח  ברב-כח, יתחפש לבושי;    כפי כתנתי יאזרני.
 יט  הרני לחמר;    ואתמשל, כעפר ואפר.
 כ  אשוע אליך, ולא תענני;    עמדתי, ותתבנן בי.
 כא  תהפך לאכזר לי;    בעצם ידך תשטמני.
 כב  תשאני אל-רוח, תרכיבני;    ותמגגני, תשוה (תשיה).
 כג  כי-ידעתי, מות תשיבני;    ובית מועד לכל-חי.
 כד  אך לא-בעי, ישלח-יד;    אם-בפידו, להן שוע.
 כה  אם-לא בכיתי, לקשה-יום;    עגמה נפשי, לאביון.
 כו  כי טוב קויתי, ויבא רע;    ואיחלה לאור, ויבא אפל.
 כז  מעי רתחו ולא-דמו;    קדמני ימי-עני.
 כח  קדר הלכתי, בלא חמה;    קמתי בקהל אשוע.
 כט  אח, הייתי לתנים;    ורע, לבנות יענה.
 ל  עורי, שחר מעלי;    ועצמי-חרה, מני-חרב.
 לא  ויהי לאבל, כנרי;    ועגבי, לקול בכים.
 א  ברית, כרתי לעיני;    ומה אתבונן, על-בתולה.ב  ומה, חלק אלוה ממעל;    ונחלת שדי, ממרמים.
 ג  הלא-איד לעול;    ונכר, לפעלי און.
 ד  הלא-הוא, יראה דרכי;    וכל-צעדי יספור.
 ה  אם-הלכתי עם-שוא;    ותחש על-מרמה רגלי.
 ו  ישקלני במאזני-צדק;    וידע אלוה, תמתי.
 ז  אם תטה אשרי,    מני הדרך:
 ואחר עיני, הלך לבי;    ובכפי, דבק מאום.
 ח  אזרעה, ואחר יאכל;    וצאצאי ישרשו.
 ט  אם-נפתה לבי, על-אשה;    ועל-פתח רעי ארבתי.
 י  תטחן לאחר אשתי;    ועליה, יכרעון אחרין.
 יא  כי-הוא (היא) זמה;    והיא (והוא), עון פלילים.
 יב  כי אש היא, עד-אבדון תאכל;    ובכל-תבואתי תשרש.
 יג  אם-אמאס–משפט עבדי, ואמתי:    ברבם, עמדי.
 יד  ומה אעשה, כי-יקום אל;    וכי-יפקד, מה אשיבנו.
 טו  הלא-בבטן, עשני עשהו;    ויכננו, ברחם אחד.
 טז  אם-אמנע, מחפץ דלים;    ועיני אלמנה אכלה.
 יז  ואכל פתי לבדי;    ולא-אכל יתום ממנה.
 יח  כי מנעורי, גדלני כאב;    ומבטן אמי אנחנה.
 יט  אם-אראה אובד, מבלי לבוש;    ואין כסות, לאביון.
 כ  אם-לא ברכוני חלצו;    ומגז כבשי, יתחמם.
 כא  אם-הניפותי על-יתום ידי:    כי-אראה בשער, עזרתי.
 כב  כתפי, משכמה תפול;    ואזרעי, מקנה תשבר.
 כג  כי פחד אלי, איד אל;    ומשאתו, לא אוכל.
 כד  אם-שמתי זהב כסלי;    ולכתם, אמרתי מבטחי.
 כה  אם-אשמח, כי-רב חילי;    וכי-כביר, מצאה ידי.
 כו  אם-אראה אור, כי יהל;    וירח, יקר הלך.
 כז  ויפת בסתר לבי;    ותשק ידי לפי.
 כח  גם-הוא, עון פלילי:    כי-כחשתי לאל ממעל.
 כט  אם-אשמח, בפיד משנאי;    והתעררתי, כי-מצאו רע.
 ל  ולא-נתתי לחטא חכי–    לשאל באלה נפשו.
 לא  אם-לא אמרו, מתי אהלי;    מי-יתן מבשרו, לא נשבע.
 לב  בחוץ, לא-ילין גר;    דלתי, לארח אפתח.
 לג  אם-כסיתי כאדם פשעי–    לטמון בחבי עוני.
 לד  כי אערוץ, המון רבה–    ובוז-משפחות יחתני;
 ואדם,    לא-אצא פתח.
 לה  מי יתן-לי, שמע לי–    הן-תוי, שדי יענני;
 וספר כתב,    איש ריבי.
 לו  אם-לא על-שכמי, אשאנו;    אענדנו עטרות לי.
 לז  מספר צעדי, אגידנו;    כמו-נגיד, אקרבנו.
 לח  אם-עלי, אדמתי תזעק;    ויחד, תלמיה יבכיון.
 לט  אם-כחה, אכלתי בלי-כסף;    ונפש בעליה הפחתי.
 מ  תחת חטה, יצא חוח–ותחת-שערה באשה:    תמו, דברי איוב.
 |