| לא מנוקד: א  ויען-יהוה את-איוב, מנהסערה (מן הסערה);    ויאמר.ב  מי זה, מחשיך עצה במלין–    בלי-דעת.
 ג  אזר-נא כגבר חלציך;    ואשאלך, והודיעני.
 ד  איפה היית, ביסדי-ארץ;    הגד, אם-ידעת בינה.
 ה  מי-שם ממדיה, כי תדע;    או מי-נטה עליה קו.
 ו  על-מה, אדניה הטבעו;    או מי-ירה, אבן פנתה.
 ז  ברן-יחד, כוכבי בקר;    ויריעו, כל-בני אלהים.
 ח  ויסך בדלתים ים;    בגיחו, מרחם יצא.
 ט  בשומי ענן לבשו;    וערפל, חתלתו.
 י  ואשבר עליו חקי;    ואשים, בריח ודלתים.
 יא  ואמר–עד-פה תבוא, ולא תסיף;    ופא-ישית, בגאון גליך.
 יב  המימיך, צוית בקר;    ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו.
 יג  לאחז, בכנפות הארץ;    וינערו רשעים ממנה.
 יד  תתהפך, כחמר חותם;    ויתיצבו, כמו לבוש.
 טו  וימנע מרשעים אורם;    וזרוע רמה, תשבר.
 טז  הבאת, עד-נבכי-ים;    ובחקר תהום, התהלכת.
 יז  הנגלו לך, שערי-מות;    ושערי צלמות תראה.
 יח  התבננת, עד-רחבי-ארץ;    הגד, אם-ידעת כלה.
 יט  אי-זה הדרך, ישכן-אור;    וחשך, אי-זה מקמו.
 כ  כי תקחנו אל-גבולו;    וכי-תבין, נתיבות ביתו.
 כא  ידעת, כי-אז תולד;    ומספר ימיך רבים.
 כב  הבאת, אל-אצרות שלג;    ואוצרות ברד תראה.
 כג  אשר-חשכתי לעת-צר;    ליום קרב, ומלחמה.
 כד  אי-זה הדרך, יחלק אור;    יפץ קדים עלי-ארץ.
 כה  מי-פלג לשטף תעלה;    ודרך, לחזיז קלות.
 כו  להמטיר, על-ארץ לא-איש–    מדבר, לא-אדם בו.
 כז  להשביע שאה, ומשאה;    ולהצמיח, מצא דשא.
 כח  היש-למטר אב;    או מי-הוליד, אגלי-טל.
 כט  מבטן מי, יצא הקרח;    וכפר שמים, מי ילדו.
 ל  כאבן, מים יתחבאו;    ופני תהום, יתלכדו.
 לא  התקשר, מעדנות כימה;    או-משכות כסיל תפתח.
 לב  התציא מזרות בעתו;    ועיש, על-בניה תנחם.
 לג  הידעת, חקות שמים;    אם-תשים משטרו בארץ.
 לד  התרים לעב קולך;    ושפעת-מים תכסך.
 לה  התשלח ברקים וילכו;    ויאמרו לך הננו.
 לו  מי-שת, בטחות חכמה;    או מי-נתן לשכוי בינה.
 לז  מי-יספר שחקים בחכמה;    ונבלי שמים, מי ישכיב.
 לח  בצקת עפר, למוצק;    ורגבים ידבקו.
 לט  התצוד ללביא טרף;    וחית כפירים תמלא.
 מ  כי-ישחו במעונות;    ישבו בסכה למו-ארב.
 מא  מי יכין לערב,    צידו:
 כי-ילדו, אל-אל ישועו;    יתעו, לבלי-אכל.
 א  הידעת–עת, לדת יעלי-סלע;    חלל אילות תשמר.ב  תספר ירחים תמלאנה;    וידעת, עת לדתנה.
 ג  תכרענה, ילדיהן תפלחנה;    חבליהם תשלחנה.
 ד  יחלמו בניהם, ירבו בבר;    יצאו, ולא-שבו למו.
 ה  מי-שלח פרא חפשי;    ומסרות ערוד, מי פתח.
 ו  אשר-שמתי ערבה ביתו;    ומשכנותיו מלחה.
 ז  ישחק, להמון קריה;    תשאות נגש, לא ישמע.
 ח  יתור הרים מרעהו;    ואחר כל-ירוק ידרוש.
 ט  היאבה רים עבדך;    אם-ילין, על-אבוסך.
 י  התקשר-רים, בתלם עבתו;    אם-ישדד עמקים אחריך.
 יא  התבטח-בו, כי-רב כחו;    ותעזב אליו יגיעך.
 יב  התאמין בו, כי-ישוב (ישיב) זרעך;    וגרנך יאסף.
 יג  כנף-רננים נעלסה;    אם-אברה, חסידה ונצה.
 יד  כי-תעזב לארץ בציה;    ועל-עפר תחמם.
 טו  ותשכח, כי-רגל תזורה;    וחית השדה תדושה.
 טז  הקשיח בניה ללא-לה;    לריק יגיעה בלי-פחד.
 יז  כי-השה אלוה חכמה;    ולא-חלק לה, בבינה.
 יח  כעת, במרום תמריא;    תשחק לסוס, ולרכבו.
 
 יט  התתן לסוס גבורה;    התלביש צוארו רעמה.כ  התרעישנו, כארבה;    הוד נחרו אימה.
 כא  יחפרו בעמק, וישיש בכח;    יצא, לקראת-נשק.
 כב  ישחק לפחד, ולא יחת;    ולא-ישוב, מפני-חרב.
 כג  עליו, תרנה אשפה;    להב חנית וכידון.
 כד  ברעש ורגז, יגמא-ארץ;    ולא-יאמין, כי-קול שופר.
 כה  בדי שפר, יאמר האח–    ומרחוק, יריח מלחמה;
 רעם שרים,    ותרועה.
 כו  המבינתך, יאבר-נץ;    יפרש כנפו לתימן.
 כז  אם-על-פיך, יגביה נשר;    וכי, ירים קנו.
 כח  סלע ישכן, ויתלנן–    על שן-סלע, ומצודה.
 כט  משם חפר-אכל;    למרחוק, עיניו יביטו.
 ל  ואפרחו יעלעו-דם;    ובאשר חללים, שם הוא.
 א  ויען יהוה את-איוב; ויאמר.ב  הרב, עם-שדי יסור;    מוכיח אלוה יעננה.
 ג ויען איוב את-יהוה; ויאמר.ד  הן קלתי, מה אשיבך;    ידי, שמתי למו-פי.
 ה  אחת דברתי, ולא אענה;    ושתים, ולא אוסיף:
 ו  ויען-יהוה את-איוב, מנסערה (מן סערה);    ויאמר.ז  אזר-נא כגבר חלציך;    אשאלך, והודיעני.
 ח  האף, תפר משפטי;    תרשיעני, למען תצדק.
 ט  ואם-זרוע כאל לך;    ובקול, כמהו תרעם.
 י  עדה נא גאון וגבה;    והוד והדר תלבש.
 יא  הפץ, עברות אפך;    וראה כל-גאה, והשפילהו.
 יב  ראה כל-גאה, הכניעהו;    והדך רשעים תחתם.
 יג  טמנם בעפר יחד;    פניהם, חבש בטמון.
 יד  וגם-אני אודך:    כי-תושע לך ימינך.
 טו  הנה-נא בהמות, אשר-עשיתי עמך;    חציר, כבקר יאכל.
 טז  הנה-נא כחו במתניו;    ואונו, בשרירי בטנו.
 יז  יחפץ זנבו כמו-ארז;    גידי פחדו ישרגו.
 יח  עצמיו, אפיקי נחשה;    גרמיו, כמטיל ברזל.
 יט  הוא, ראשית דרכי-אל;    העשו, יגש חרבו.
 כ  כי-בול, הרים ישאו-לו;    וכל-חית השדה, ישחקו-שם.
 כא  תחת-צאלים ישכב–    בסתר קנה ובצה.
 כב  יסכהו צאלים צללו;    יסבוהו, ערבי-נחל.
 כג  הן יעשק נהר, לא יחפוז;    יבטח, כי-יגיח ירדן אל-פיהו.
 כד  בעיניו יקחנו;    במוקשים, ינקב-אף.
 כה  תמשך לויתן בחכה;    ובחבל, תשקיע לשנו.
 כו  התשים אגמן באפו;    ובחוח, תקב לחיו.
 כז  הירבה אליך, תחנונים;    אם-ידבר אליך רכות.
 כח  היכרת ברית עמך;    תקחנו, לעבד עולם.
 כט  התשחק-בו, כצפור;    ותקשרנו, לנערותיך.
 ל  יכרו עליו, חברים;    יחצוהו, בין כנענים.
 לא  התמלא בשכות עורו;    ובצלצל דגים ראשו.
 לב  שים-עליו כפך;    זכר מלחמה, אל-תוסף.
 א  הן-תחלתו נכזבה;    הגם אל-מראיו יטל.ב  לא-אכזר, כי יעורנו;    ומי הוא, לפני יתיצב.
 ג  מי הקדימני, ואשלם;    תחת כל-השמים לי-הוא.
 ד  לא- (לו-) אחריש בדיו;    ודבר-גבורות, וחין ערכו.
 ה  מי-גלה, פני לבושו;    בכפל רסנו, מי יבוא.
 ו  דלתי פניו, מי פתח;    סביבות שניו אימה.
 ז  גאוה, אפיקי מגנים;    סגור, חותם צר.
 ח  אחד באחד יגשו;    ורוח, לא-יבא ביניהם.
 ט  איש-באחיהו ידבקו;    יתלכדו, ולא יתפרדו.
 י  עטישתיו, תהל אור;    ועיניו, כעפעפי-שחר.
 יא  מפיו, לפידים יהלכו;    כידודי אש, יתמלטו.
 יב  מנחיריו, יצא עשן–    כדוד נפוח ואגמן.
 יג  נפשו, גחלים תלהט;    ולהב, מפיו יצא.
 יד  בצוארו, ילין עז;    ולפניו, תדוץ דאבה.
 טו  מפלי בשרו דבקו;    יצוק עליו, בל-ימוט.
 טז  לבו, יצוק כמו-אבן;    ויצוק, כפלח תחתית.
 יז  משתו, יגורו אלים;    משברים, יתחטאו.
 יח  משיגהו חרב, בלי תקום;    חנית מסע ושריה.
 יט  יחשב לתבן ברזל;    לעץ רקבון נחושה.
 כ  לא-יבריחנו בן-קשת;    לקש, נהפכו-לו אבני-קלע.
 כא  כקש, נחשבו תותח;    וישחק, לרעש כידון.
 כב  תחתיו, חדודי חרש;    ירפד חרוץ עלי-טיט.
 כג  ירתיח כסיר מצולה;    ים, ישים כמרקחה.
 כד  אחריו, יאיר נתיב;    יחשב תהום לשיבה.
 כה  אין-על-עפר משלו;    העשו, לבלי-חת.
 כו  את-כל-גבה יראה;    הוא, מלך על-כל-בני-שחץ.
 א ויען איוב את-יהוה; ויאמר.ב  ידעת (ידעתי), כי-כל תוכל;    ולא-יבצר ממך מזמה.
 ג  מי זה, מעלים עצה–    בלי-דעת:
 לכן הגדתי, ולא אבין;    נפלאות ממני, ולא אדע.
 ד  שמע-נא, ואנכי אדבר;    אשאלך, והודיעני.
 ה  לשמע-אזן שמעתיך;    ועתה, עיני ראתך.
 ו  על-כן, אמאס ונחמתי–    על-עפר ואפר.
 |