| לא מנוקד: א ויען איוב, ויאמר.ב  לו–שקול ישקל כעשי;    והיתי (והותי), במאזנים ישאו-יחד.
 ג  כי-עתה–מחול ימים יכבד;    על-כן, דברי לעו.
 ד  כי חצי שדי, עמדי–אשר חמתם, שתה רוחי;    בעותי אלוה יערכוני.
 ה  הינהק-פרא עלי-דשא;    אם יגעה-שור, על-בלילו.
 ו  היאכל תפל, מבלי-מלח;    אם-יש-טעם, בריר חלמות.
 ז  מאנה לנגוע נפשי;    המה, כדוי לחמי.
 ח  מי-יתן, תבוא שאלתי;    ותקותי, יתן אלוה.
 ט  ויאל אלוה, וידכאני;    יתר ידו, ויבצעני.
 י  ותהי-עוד, נחמתי–    ואסלדה בחילה, לא יחמול:
 כי-לא כחדתי,    אמרי קדוש.
 יא  מה-כחי כי-איחל;    ומה-קצי, כי-אאריך נפשי.
 יב  אם-כח אבנים כחי;    אם-בשרי נחוש.
 יג  האם אין עזרתי בי;    ותשיה, נדחה ממני.
 יד  למס מרעהו חסד;    ויראת שדי יעזוב.
 טו  אחי, בגדו כמו-נחל;    כאפיק נחלים יעברו.
 טז  הקדרים מני-קרח;    עלימו, יתעלם-שלג.
 יז  בעת יזרבו נצמתו;    בחמו, נדעכו ממקומם.
 יח  ילפתו, ארחות דרכם;    יעלו בתהו ויאבדו.
 יט  הביטו, ארחות תמא;    הליכת שבא, קוו-למו.
 כ  בשו כי-בטח;    באו עדיה, ויחפרו.
 כא  כי-עתה, הייתם לא;    תראו חתת, ותיראו.
 כב  הכי-אמרתי, הבו לי;    ומכחכם, שחדו בעדי.
 כג  ומלטוני מיד-צר;    ומיד עריצים תפדוני.
 כד  הורוני, ואני אחריש;    ומה-שגיתי, הבינו לי.
 כה  מה-נמרצו אמרי-ישר;    ומה-יוכיח הוכח מכם.
 כו  הלהוכח מלים תחשבו;    ולרוח, אמרי נאש.
 כז  אף-על-יתום תפילו;    ותכרו, על-ריעכם.
 כח  ועתה, הואילו פנו-בי;    ועל-פניכם, אם-אכזב.
 כט  שובו-נא, אל-תהי עולה;    ושבי (ושבו) עוד, צדקי-בה.
 ל  היש-בלשוני עולה;    אם-חכי, לא-יבין הוות.
 א  הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ;    וכימי שכיר ימיו.ב  כעבד ישאף-צל;    וכשכיר, יקוה פעלו.
 ג  כן הנחלתי לי, ירחי-שוא;    ולילות עמל, מנו-לי.
 ד  אם-שכבתי–    ואמרתי, מתי אקום ומדד-ערב;
 ושבעתי נדדים    עדי-נשף.
 ה  לבש בשרי רמה, וגיש (וגוש) עפר;    עורי רגע, וימאס.
 ו  ימי קלו, מני-ארג;    ויכלו, באפס תקוה.
 ז  זכר, כי-רוח חיי;    לא-תשוב עיני, לראות טוב.
 ח  לא-תשורני, עין ראי;    עיניך בי ואינני.
 ט  כלה ענן, וילך;    כן יורד שאול, לא יעלה.
 י  לא-ישוב עוד לביתו;    ולא-יכירנו עוד מקמו.
 יא  גם-אני,    לא אחשך-פי:
 אדברה, בצר רוחי;    אשיחה, במר נפשי.
 יב  הים-אני, אם-תנין:    כי-תשים עלי משמר.
 יג  כי-אמרתי, תנחמני ערשי;    ישא בשיחי, משכבי.
 יד  וחתתני בחלמות;    ומחזינות תבעתני.
 טו  ותבחר מחנק נפשי;    מות, מעצמותי.
 טז  מאסתי, לא-לעלם אחיה;    חדל ממני, כי-הבל ימי.
 יז  מה-אנוש, כי תגדלנו;    וכי-תשית אליו לבך.
 יח  ותפקדנו לבקרים;    לרגעים, תבחננו.
 יט  כמה, לא-תשעה ממני;    לא-תרפני, עד-בלעי רקי.
 כ  חטאתי, מה אפעל לך–    נצר האדם:
 למה שמתני למפגע לך;    ואהיה עלי למשא.
 כא  ומה, לא-תשא פשעי–    ותעביר את-עוני:
 כי-עתה, לעפר אשכב;    ושחרתני ואינני.
 |