| לא מנוקד: א,א איש היה בארץ-עוץ, איוב שמו; והיה האיש ההוא, תם וישר וירא אלהים–וסר מרע.  א,ב ויולדו לו שבעה בנים, ושלוש בנות.  א,ג ויהי מקנהו שבעת אלפי-צאן ושלשת אלפי גמלים, וחמש מאות צמד-בקר וחמש מאות אתונות, ועבדה, רבה מאד; ויהי האיש ההוא, גדול מכל-בני-קדם.  א,ד והלכו בניו ועשו משתה, בית איש יומו; ושלחו, וקראו לשלשת אחיתיהם, לאכל ולשתות, עמהם.  א,ה ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם–כי אמר איוב, אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם:  ככה יעשה איוב, כל-הימים.  {פ}א,ו ויהי היום–ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן, בתוכם.  א,ז ויאמר יהוה אל-השטן, מאין תבא; ויען השטן את-יהוה, ויאמר, משוט בארץ, ומהתהלך בה.  א,ח ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך על-עבדי איוב:  כי אין כמהו בארץ, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע.  א,ט ויען השטן את-יהוה, ויאמר:  החנם, ירא איוב אלהים.  א,י הלא-את (אתה) שכת בעדו ובעד-ביתו, ובעד כל-אשר-לו–מסביב:  מעשה ידיו ברכת, ומקנהו פרץ בארץ.  א,יא ואולם שלח-נא ידך, וגע בכל-אשר-לו–אם-לא על-פניך, יברכך.  א,יב ויאמר יהוה אל-השטן, הנה כל-אשר-לו בידך–רק אליו, אל-תשלח ידך; ויצא, השטן, מעם, פני יהוה.  א,יג ויהי, היום; ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור.  א,יד ומלאך בא אל-איוב, ויאמר:  הבקר היו חרשות, והאתנות רעות על-ידיהם.  א,טו ותפל שבא ותקחם, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,טז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, אש אלהים נפלה מן-השמים, ותבער בצאן ובנערים ותאכלם; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,יז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על-הגמלים ויקחום, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,יח עד זה מדבר, וזה בא ויאמר:  בניך ובנותיך אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור.  א,יט והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ויגע בארבע פנות הבית, ויפל על-הנערים, וימותו; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך.  א,כ ויקם איוב ויקרע את-מעלו, ויגז את-ראשו; ויפל ארצה, וישתחו.  א,כא ויאמר ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה–יהוה נתן, ויהוה לקח; יהי שם יהוה, מברך.  א,כב בכל-זאת, לא-חטא איוב; ולא-נתן תפלה, לאלהים.  {פ}
 |