29.22- איוב- פרק שנים ועשרים- אָ֭כֵן רֽוּחַ-הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם:

כל הספר.	ראשון.	שני.	שלישי.	רביעי.	חמישי.	שישי.
שביעי.	שמיני.	תשיעי.	עשירי.	עשתי עשר.	שנים עשר.	שלושה עשר.
ארבעה עשר.	חמישה עשר.	שישה עשר.	שבעה עשר.	שמונה עשר.	תשעה עשר.	עשרים.
אחד ועשרים.	שנים ועשרים.	שלושה ועשרים.	ארבעה ועשרים.	חמישה ועשרים.	שישה ועשרים.

איוב- פרק שנים ועשרים– אָ֭כֵן רֽוּחַ–הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם:

וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת–אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו: וַיִּ֤חַר אַ֨ף | אֱלִיה֣וּא בֶן–בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל–צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא–מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת–אִיּֽוֹב: וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת–אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים–הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים: וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ: וַיַּ֤עַן | אֱלִיה֖וּא בֶן–בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל–כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א | מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם: אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה: אָ֭כֵן רֽוּחַ–הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם: לֹֽא–רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט: לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה–לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף–אָֽנִי: הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד–תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד–תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין: וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם: פֶּן–תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא–אִֽישׁ: וְלֹא–עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ: חַ֭תּוּ לֹא–עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים: וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי–לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא–עָ֥נוּ עֽוֹד: אַעֲנֶ֣ה אַף–אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף–אָֽנִי: כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי: הִנֵּֽה–בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא–יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ: אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח–לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה: אַל–נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי–אִ֑ישׁ וְאֶל–אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה: כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי:

וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע–נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל–דְּבָרַ֥י הַאֲזִֽינָה: הִנֵּה–נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי: יֹֽשֶׁר–לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ: רֽוּחַ–אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי: אִם–תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה: הֵן–אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם–אָֽנִי: הִנֵּ֣ה אֵ֭מָתִי לֹ֣א תְבַעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹא–יִכְבָּֽד: אַ֭ךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע: זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֹ֣ן לִֽי: הֵ֣ן תְּ֭נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ: יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֝שְׁמֹ֗ר כָּל–אָרְחֹתָֽי: הֶן–זֹ֣את לֹא–צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי–יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ: מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל–דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א–יַעֲנֶֽה: כִּֽי–בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר–אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה: בַּחֲל֤וֹם | חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל–אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב: אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם: לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה: יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי–שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח: וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל–מִשְׁכָּב֑וֹ (וריב) וְר֖וֹב עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן: וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה: יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי (ושפי) וְשֻׁפּ֥וּ עַ֝צְמוֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ: וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים: אִם–יֵ֤שׁ עָלָ֨יו | מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי–אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ: וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר: רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֝שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו: יֶעְתַּ֤ר אֶל–אֱל֨וֹהַּ | וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ: יָשֹׁ֤ר | עַל–אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא–שָׁ֥וָה לִֽי: פָּדָ֣ה (נפשי) נַ֭פְשׁוֹ מֵעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת (וחיתי) וְ֝חַיָּתוֹ בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה: הֶן–כָּל–אֵ֭לֶּה יִפְעַל–אֵ֑ל פַּעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם–גָּֽבֶר: לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי–שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים: הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע–לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וְאָנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר: אִם–יֵשׁ–מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֝בֵּ֗ר כִּֽי–חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ: אִם–אַ֭יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַֽע–לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וַאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה:

לא מנוקד:

א וישבתו, שלשת האנשים האלה– מענות את-איוב:
כי הוא צדיק בעיניו.

ב  ויחר אף, אליהוא בן-ברכאל הבוזי–    ממשפחת-רם:
באיוב, חרה אפו–    על-צדקו נפשו, מאלהים.
ג  ובשלשת רעיו,    חרה אפו:
על אשר לא-מצאו מענה–    וירשיעו, את-איוב.
ד  ואליהו–חכה את-איוב, בדברים:    כי זקנים-המה ממנו לימים.
ה  וירא אליהוא–כי אין מענה, בפי שלשת האנשים;    ויחר אפו.

ו  ויען, אליהוא בן-ברכאל הבוזי–    ויאמר:
צעיר אני לימים,    ואתם ישישים;
על-כן זחלתי ואירא,    מחות דעי אתכם.
ז  אמרתי, ימים ידברו;    ורב שנים, ידיעו חכמה.
ח  אכן, רוח-היא באנוש;    ונשמת שדי תבינם.
ט  לא-רבים יחכמו;    וזקנים, יבינו משפט.
י  לכן אמרתי, שמעה-לי;    אחוה דעי אף-אני.
יא  הן הוחלתי, לדבריכם–אזין, עד-תבונתיכם:    עד-תחקרון מלין.
יב  ועדיכם, אתבונן:    והנה אין לאיוב מוכיח–עונה אמריו מכם.
יג  פן-תאמרו, מצאנו חכמה;    אל ידפנו לא-איש.
יד  ולא-ערך אלי מלין;    ובאמריכם, לא אשיבנו.
טו  חתו, לא-ענו עוד;    העתיקו מהם מלים.
טז  והוחלתי, כי-לא ידברו:    כי עמדו, לא-ענו עוד.
יז  אענה אף-אני חלקי;    אחוה דעי אף-אני.
יח  כי, מלתי מלים;    הציקתני, רוח בטני.
יט  הנה-בטני–כיין לא-יפתח;    כאבות חדשים, יבקע.
כ  אדברה וירוח-לי;    אפתח שפתי ואענה.
כא  אל-נא, אשא פני-איש;    ואל-אדם, לא אכנה.
כב  כי לא ידעתי אכנה;    כמעט, ישאני עשני.

א  ואולם–שמע-נא איוב מלי;    וכל-דברי האזינה.
ב  הנה-נא, פתחתי פי;    דברה לשוני בחכי.
ג  ישר-לבי אמרי;    ודעת שפתי, ברור מללו.
ד  רוח-אל עשתני;    ונשמת שדי תחיני.
ה  אם-תוכל השיבני;    ערכה לפני, התיצבה.
ו  הן-אני כפיך לאל;    מחמר, קרצתי גם-אני.
ז  הנה אמתי, לא תבעתך;    ואכפי, עליך לא-יכבד.
ח  אך, אמרת באזני;    וקול מלין אשמע.
ט  זך אני, בלי-פשע:    חף אנכי; ולא עון לי.
י  הן תנואות, עלי ימצא;    יחשבני לאויב לו.
יא  ישם בסד רגלי;    ישמר, כל-ארחתי.
יב  הן-זאת לא-צדקת אענך:    כי-ירבה אלוה, מאנוש.
יג  מדוע, אליו ריבות:    כי כל-דבריו, לא יענה.
יד  כי-באחת ידבר-אל;    ובשתים, לא ישורנה.
טו  בחלום, חזיון לילה–בנפל תרדמה, על-אנשים;    בתנומות, עלי משכב.
טז  אז יגלה, אזן אנשים;    ובמסרם יחתם.
יז  להסיר, אדם מעשה;    וגוה מגבר יכסה.
יח  יחשך נפשו, מני-שחת;    וחיתו, מעבר בשלח.
יט  והוכח במכאוב, על-משכבו;    וריב (ורוב) עצמיו אתן.
כ  וזהמתו חיתו לחם;    ונפשו, מאכל תאוה.
כא  יכל בשרו מראי;    ושפי (ושפו) עצמתיו, לא ראו.
כב  ותקרב לשחת נפשו;    וחיתו, לממתים.
כג  אם-יש עליו, מלאך–מליץ, אחד מני-אלף:    להגיד לאדם ישרו.
כד  ויחננו–ויאמר, פדעהו מרדת שחת;    מצאתי כפר.
כה  רטפש בשרו מנער;    ישוב, לימי עלומיו.
כו  יעתר אל-אלוה, וירצהו,    וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש,    צדקתו.
כז  ישר, על-אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העויתי;    ולא-שוה לי.
כח  פדה נפשי (נפשו), מעבר בשחת;    וחיתי (וחיתו), באור תראה.
כט  הן-כל-אלה, יפעל-אל–    פעמים שלוש עם-גבר.
ל  להשיב נפשו, מני-שחת–    לאור, באור החיים.
לא  הקשב איוב שמע-לי;    החרש, ואנכי אדבר.
לב  אם-יש-מלין השיבני;    דבר, כי-חפצתי צדקך.
לג  אם-אין, אתה שמע-לי;    החרש, ואאלפך חכמה.

ראשון.

שני.

שלישי.

ארבעה עשר.