פרשת דבורה…- לא מנוקד.
ד,א ויספו בני ישראל, לעשות הרע בעיני יהוה; ואהוד, מת. ד,ב וימכרם יהוה, ביד יבין מלך-כנען, אשר מלך, בחצור; ושר-צבאו, סיסרא, והוא יושב, בחרשת הגוים. ד,ג ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה: כי תשע מאות רכב-ברזל, לו, והוא לחץ את-בני ישראל בחזקה, עשרים שנה. {פ}
ד,ד ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות–היא שפטה את-ישראל, בעת ההיא. ד,ה והיא יושבת תחת-תמר דבורה, בין הרמה ובין בית-אל–בהר אפרים; ויעלו אליה בני ישראל, למשפט. ד,ו ותשלח, ותקרא לברק בן-אבינעם, מקדש, נפתלי; ותאמר אליו הלא צוה יהוה אלהי-ישראל, לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עמך עשרת אלפים איש, מבני נפתלי ומבני זבלון. ד,ז ומשכתי אליך אל-נחל קישון, את-סיסרא שר-צבא יבין, ואת-רכבו, ואת-המונו; ונתתיהו, בידך. ד,ח ויאמר אליה ברק, אם-תלכי עמי והלכתי; ואם-לא תלכי עמי, לא אלך. ד,ט ותאמר הלך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על-הדרך אשר אתה הולך–כי ביד-אשה, ימכר יהוה את-סיסרא; ותקם דבורה ותלך עם-ברק, קדשה. ד,י ויזעק ברק את-זבולן ואת-נפתלי, קדשה, ויעל ברגליו, עשרת אלפי איש; ותעל עמו, דבורה. ד,יא וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חבב חתן משה; ויט אהלו, עד-אילון בצענים (בצעננים) אשר את-קדש. ד,יב ויגדו, לסיסרא: כי עלה ברק בן-אבינעם, הר-תבור. ד,יג ויזעק סיסרא את-כל-רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת-כל-העם, אשר אתו–מחרשת הגוים, אל-נחל קישון. ד,יד ותאמר דברה אל-ברק קום, כי זה היום אשר נתן יהוה את-סיסרא בידך–הלא יהוה, יצא לפניך; וירד ברק מהר תבור, ועשרת אלפים איש אחריו. ד,טו ויהם יהוה את-סיסרא ואת-כל-הרכב ואת-כל-המחנה, לפי-חרב–לפני ברק; וירד סיסרא מעל המרכבה, וינס ברגליו. ד,טז וברק, רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה, עד, חרשת הגוים; ויפל כל-מחנה סיסרא, לפי-חרב–לא נשאר, עד-אחד. ד,יז וסיסרא, נס ברגליו, אל-אהל יעל, אשת חבר הקיני: כי שלום, בין יבין מלך-חצור, ובין, בית חבר הקיני. ד,יח ותצא יעל, לקראת סיסרא, ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי, אל-תירא; ויסר אליה האהלה, ותכסהו בשמיכה. ד,יט ויאמר אליה השקיני-נא מעט-מים, כי צמאתי; ותפתח את-נאוד החלב, ותשקהו–ותכסהו. ד,כ ויאמר אליה, עמד פתח האהל; והיה אם-איש יבא ושאלך, ואמר היש-פה איש–ואמרת אין. ד,כא ותקח יעל אשת-חבר את-יתד האהל ותשם את-המקבת בידה, ותבוא אליו בלאט, ותתקע את-היתד ברקתו, ותצנח בארץ; והוא-נרדם ויעף, וימת. ד,כב והנה ברק, רדף את-סיסרא, ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו לך ואראך את-האיש אשר-אתה מבקש; ויבא אליה–והנה סיסרא נפל מת, והיתד ברקתו. ד,כג ויכנע אלהים ביום ההוא, את יבין מלך-כנען, לפני, בני ישראל. ד,כד ותלך יד בני-ישראל, הלוך וקשה, על, יבין מלך-כנען–עד אשר הכריתו, את יבין מלך-כנען. {ש}
ה,א ותשר דבורה, וברק בן-אבינעם, {ס} ביום ההוא, {ר} לאמר. {ס}
ה,ב בפרע פרעות בישראל, {ס} בהתנדב {ר}
עם, ברכו, יהוה. {ס} ה,ג שמעו מלכים, האזינו {ר}
רזנים: {ס} אנכי, ליהוה אנכי אשירה, {ס} אזמר, {ר}
ליהוה אלהי ישראל. {ס} ה,ד יהוה, בצאתך {ר}
משעיר {ס} בצעדך משדה אדום, {ס} ארץ {ר}
רעשה, גם-שמים נטפו; {ס} גם-עבים, נטפו {ר}
מים. {ס} ה,ה הרים נזלו, מפני יהוה: {ס} זה {ר}
סיני–מפני, יהוה אלהי ישראל. {ס} ה,ו בימי שמגר בן- {ר}
ענת, {ס} בימי יעל, חדלו, ארחות; {ס} והלכי {ר}
נתיבות–ילכו, ארחות עקלקלות. {ס} ה,ז חדלו פרזון בישראל, {ר}
חדלו– {ס} עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל. {ס} ה,ח יבחר {ר}
אלהים חדשים, אז לחם שערים; {ס} מגן אם-יראה {ר}
ורמח, {ס} בארבעים אלף בישראל. {ס} ה,ט לבי {ר}
לחוקקי ישראל, {ס} המתנדבים בעם; ברכו, {ר}
יהוה. {ס} ה,י רכבי אתנות צחרות {ס} ישבי {ר}
על-מדין, והלכי על-דרך–שיחו. {ס} ה,יא מקול מחצצים, בין {ר}
משאבים, {ס} שם יתנו צדקות יהוה, {ס} צדקת {ר}
פרזונו בישראל; {ס} אז ירדו לשערים, עם- {ר}
יהוה. {ס} ה,יב עורי עורי דבורה, {ס} עורי {ר}
עורי דברי-שיר; {ס} קום ברק ושבה שביך, בן- {ר}
אבינעם. {ס} ה,יג אז ירד שריד, לאדירים עם; {ס} יהוה, {ר}
ירד-לי בגבורים. {ס} ה,יד מני אפרים, שרשם {ר}
בעמלק, {ס} אחריך בנימין, בעממיך; {ס} מני {ר}
מכיר, ירדו מחקקים, {ס} ומזבולן, משכים בשבט {ר}
ספר. {ס} ה,טו ושרי ביששכר, עם-דברה, {ס} ויששכר {ר}
כן ברק, בעמק שלח ברגליו; {ס} בפלגות ראובן, גדלים חקקי- {ר}
לב. {ס} ה,טז למה ישבת, בין המשפתים, {ס} לשמע, {ר}
שרקות עדרים; {ס} לפלגות ראובן, גדולים חקרי- {ר}
לב. {ס} ה,יז גלעד, בעבר הירדן שכן, {ס} ודן, {ר}
למה יגור אניות; {ס} אשר, ישב לחוף {ר}
ימים, {ס} ועל מפרציו, ישכון. {ס} ה,יח זבלון, {ר}
עם חרף נפשו למות– {ס} ונפתלי: על, מרומי {ר}
שדה. {ס} ה,יט באו מלכים, נלחמו, {ס} אז {ר}
נלחמו מלכי כנען, {ס} בתענך על-מי {ר}
מגדו; {ס} בצע כסף, לא לקחו. {ס} ה,כ מן- {ר}
שמים, נלחמו; {ס} הכוכבים, ממסלותם, נלחמו, עם- {ר}
סיסרא. {ס} ה,כא נחל קישון גרפם, {ס} נחל {ר}
קדומים נחל קישון; {ס} תדרכי נפשי, {ר}
עז. {ס} ה,כב אז הלמו, עקבי-סוס, {ס} מדהרות, {ר}
דהרות אביריו. {ס} ה,כג אורו מרוז, אמר מלאך יהוה–ארו ארור, {ר}
ישביה: {ס} כי לא-באו לעזרת יהוה, {ס} לעזרת {ר}
יהוה בגבורים. {ס} ה,כד תברך, מנשים–יעל, אשת חבר {ר}
הקיני: {ס} מנשים באהל, תברך. {ס} ה,כה מים {ר}
שאל, חלב נתנה; {ס} בספל אדירים, הקריבה {ר}
חמאה. {ס} ה,כו ידה ליתד תשלחנה, {ס} וימינה {ר}
להלמות עמלים; {ס} והלמה סיסרא מחקה {ר}
ראשו, {ס} ומחצה וחלפה רקתו. {ס} ה,כז בין {ר}
רגליה, כרע נפל שכב: {ס} בין רגליה, כרע {ר}
נפל, {ס} באשר כרע, שם נפל שדוד. {ס} ה,כח בעד {ר}
החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, בעד האשנב: {ס} מדוע, בשש רכבו {ר}
לבוא– {ס} מדוע אחרו, פעמי מרכבותיו. {ס} ה,כט חכמות {ר}
שרותיה, תענינה; {ס} אף-היא, תשיב אמריה {ר}
לה. {ס} ה,ל הלא ימצאו יחלקו שלל, {ס} רחם {ר}
רחמתים לראש גבר– {ס} שלל צבעים {ר}
לסיסרא, {ס} שלל צבעים רקמה: {ס} צבע {ר}
רקמתים, לצוארי שלל. {ס} ה,לא כן יאבדו כל-אויביך, יהוה, {ר}
ואהביו, כצאת השמש בגברתו; {ס}
ותשקט הארץ, ארבעים שנה. {ר} {ש}
|