| לא מנוקד: א ויען איוב, ויאמר.ב  שמעו שמוע, מלתי;    ותהי-זאת, תנחומתיכם.
 ג  שאוני, ואנכי אדבר;    ואחר דברי תלעיג.
 ד  האנכי, לאדם שיחי;    ואם-מדוע, לא-תקצר רוחי.
 ה  פנו-אלי והשמו;    ושימו יד על-פה.
 ו  ואם-זכרתי ונבהלתי;    ואחז בשרי, פלצות.
 ז  מדוע, רשעים יחיו;    עתקו, גם-גברו חיל.
 ח  זרעם נכון לפניהם עמם;    וצאצאיהם, לעיניהם.
 ט  בתיהם שלום מפחד;    ולא שבט אלוה עליהם.
 י  שורו עבר, ולא יגעל;    תפלט פרתו, ולא תשכל.
 יא  ישלחו כצאן, עויליהם;    וילדיהם, ירקדון.
 יב  ישאו, כתף וכנור;    וישמחו, לקול עוגב.
 יג  יבלו (יכלו) בטוב ימיהם;    וברגע, שאול יחתו.
 יד  ויאמרו לאל, סור ממנו;    ודעת דרכיך, לא חפצנו.
 טו  מה-שדי כי-נעבדנו;    ומה-נועיל, כי נפגע-בו.
 טז  הן לא בידם טובם;    עצת רשעים, רחקה מני.
 יז  כמה, נר-רשעים ידעך–    ויבא עלימו אידם;
 חבלים,    יחלק באפו.
 יח  יהיו, כתבן לפני-רוח;    וכמץ, גנבתו סופה.
 יט  אלוה, יצפן-לבניו אונו;    ישלם אליו וידע.
 כ  יראו עינו כידו;    ומחמת שדי ישתה.
 כא  כי מה-חפצו בביתו אחריו;    ומספר חדשיו חצצו.
 כב  הלאל ילמד-דעת;    והוא, רמים ישפוט.
 כג  זה–ימות, בעצם תמו;    כלו, שלאנן ושליו.
 כד  עטיניו, מלאו חלב;    ומח עצמותיו ישקה.
 כה  וזה–ימות, בנפש מרה;    ולא-אכל, בטובה.
 כו  יחד, על-עפר ישכבו;    ורמה, תכסה עליהם.
 כז  הן ידעתי, מחשבותיכם;    ומזמות, עלי תחמסו.
 כח  כי תאמרו, איה בית-נדיב;    ואיה, אהל משכנות רשעים.
 כט  הלא שאלתם, עוברי דרך;    ואתתם, לא תנכרו.
 ל  כי ליום איד, יחשך רע;    ליום עברות יובלו.
 לא  מי-יגיד על-פניו דרכו;    והוא-עשה, מי ישלם-לו.
 לב  והוא, לקברות יובל;    ועל-גדיש ישקוד.
 לג  מתקו-לו, רגבי-נחל:    ואחריו, כל-אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
 לד  ואיך, תנחמוני הבל;    ותשובתיכם, נשאר-מעל.
 |