פרק חמישי- בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר.
וָאָשׁ֕וּב וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֖י וָֽאֶרְאֶ֑ה וְהִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה: וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ מְגִלָּ֣ה עָפָ֔ה אָרְכָּהּ֙ עֶשְׂרִ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה וְרָחְבָּ֖הּ עֶ֥שֶׂר בָּאַמָּֽה: וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֹ֚את הָֽאָלָ֔ה הַיּוֹצֵ֖את עַל–פְּנֵ֣י כָל–הָאָ֑רֶץ כִּ֣י כָל–הַגֹּנֵ֗ב מִזֶּה֙ כָּמ֣וֹהָ נִקָּ֔ה וְכָל–הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע מִזֶּ֖ה כָּמ֥וֹהָ נִקָּֽה: הוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אָה֙ אֶל–בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל–בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְלָ֙נֶה֙ בְּת֣וֹךְ בֵּית֔וֹ וְכִלַּ֖תּוּ וְאֶת–עֵצָ֥יו וְאֶת–אֲבָנָֽיו: וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת: וָאֹמַ֖ר מַה–הִ֑יא וַיֹּ֗אמֶר זֹ֤את הָֽאֵיפָה֙ הַיּוֹצֵ֔את וַיֹּ֕אמֶר זֹ֥את עֵינָ֖ם בְּכָל–הָאָֽרֶץ: וְהִנֵּ֛ה כִּכַּ֥ר עֹפֶ֖רֶת נִשֵּׂ֑את וְזֹאת֙ אִשָּׁ֣ה אַחַ֔ת יוֹשֶׁ֖בֶת בְּת֥וֹךְ הָאֵיפָֽה: וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל–תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת–אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל–פִּֽיהָ: וָאֶשָּׂ֨א עֵינַ֜י וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּה֩ שְׁתַּ֨יִם נָשִׁ֤ים יֽוֹצְאוֹת֙ וְר֣וּחַ בְּכַנְפֵיהֶ֔ם וְלָהֵ֥נָּה כְנָפַ֖יִם כְּכַנְפֵ֣י הַחֲסִידָ֑ה וַתִּשֶּׂ֙אנָה֙ אֶת–הָ֣אֵיפָ֔ה בֵּ֥ין הָאָ֖רֶץ וּבֵ֥ין הַשָּׁמָֽיִם: וָאֹמַ֕ר אֶל–הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י אָ֛נָה הֵ֥מָּה מֽוֹלִכ֖וֹת אֶת–הָאֵיפָֽה: וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י לִבְנֽוֹת–לָ֥הֿ בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר וְהוּכַ֛ן וְהֻנִּ֥יחָה שָּׁ֖ם עַל–מְכֻנָתָֽהּ:
לא מנוקד:
ה,א ואשוב, ואשא עיני ואראה; והנה, מגלה עפה. ה,ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ואמר, אני ראה מגלה עפה–ארכה עשרים באמה, ורחבה עשר באמה. ה,ג ויאמר אלי–זאת האלה, היוצאת על-פני כל-הארץ: כי כל-הגנב, מזה כמוה נקה, וכל-הנשבע, מזה כמוה נקה. ה,ד הוצאתיה, נאם יהוה צבאות, ובאה אל-בית הגנב, ואל-בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכלתו ואת-עציו ואת-אבניו. ה,ה ויצא, המלאך הדבר בי; ויאמר אלי–שא נא עיניך וראה, מה היוצאת הזאת. ה,ו ואמר, מה-היא; ויאמר, זאת האיפה היוצאת, ויאמר, זאת עינם בכל-הארץ. ה,ז והנה ככר עפרת, נשאת; וזאת אשה אחת, יושבת בתוך האיפה. ה,ח ויאמר זאת הרשעה, וישלך אתה אל-תוך האיפה; וישלך את-אבן העופרת, אל-פיה. {ס}
ה,ט ואשא עיני וארא, והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ולהנה כנפים, ככנפי החסידה; ותשאנה, את-האיפה, בין הארץ, ובין השמים. ה,י ואמר, אל-המלאך הדבר בי: אנה המה מולכות, את-האיפה. ה,יא ויאמר אלי, לבנות-לה בית בארץ שנער; והוכן והניחה שם, על-מכנתה. {ס}
|
|