לא מנוקד:
יא,א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך. יא,ב הילל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדרים שדדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבצור (הבציר). יא,ג קול יללת הרעים, כי שדדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שדד גאון הירדן. {פ}
יא,ד כה אמר, יהוה אלהי: רעה, את-צאן ההרגה. יא,ה אשר קניהן יהרגן, ולא יאשמו, ומכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשר; ורעיהם, לא יחמול עליהן. יא,ו כי לא אחמול עוד, על-ישבי הארץ–נאם-יהוה; והנה אנכי ממציא את-האדם, איש ביד-רעהו וביד מלכו, וכתתו את-הארץ, ולא אציל מידם. יא,ז וארעה את-צאן ההרגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים, וארעה, את-הצאן. יא,ח ואכחד את-שלשת הרעים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי. יא,ט ואמר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תכחד, והנשארות, תאכלנה אשה את-בשר רעותה. יא,י ואקח את-מקלי את-נעם, ואגדע אתו–להפיר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים. יא,יא ותפר, ביום ההוא; וידעו כן עניי הצאן, השמרים אתי, כי דבר-יהוה, הוא. {ס}
יא,יב ואמר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי–ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלשים כסף. יא,יג ויאמר יהוה אלי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלשים הכסף, ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר. יא,יד ואגדע את-מקלי השני, את החבלים–להפר, את-האחוה, בין יהודה, ובין ישראל. {פ}
יא,טו ויאמר יהוה, אלי: עוד קח-לך, כלי רעה אולי. יא,טז כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ, הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הנצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. יא,יז הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. {פ}
|