פרק שני- כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:
וָאֶשָּׂ֥א אֶת–עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת: וָאֹמַ֗ר אֶל–הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה–אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת–יְהוּדָ֔ה אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלָֽם: וַיַּרְאֵ֣נִי יְהוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים: וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר–זֵ֣רוּ אֶת–יְהוּדָ֗ה כְּפִי–אִישׁ֙ לֹא–נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת–קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל–אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ: וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה–אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה: וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת–יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה–רָחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אָרְכָּֽהּ: וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל–הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֔ם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ: וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה–לָּהּ֙ נְאֻם–יְהוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ: ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם–יְהוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם–יְהוָֽה: ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת–בָּבֶֽל: כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל–הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ: כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת–יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי–יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי: רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת–צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי–בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם–יְהוָֽה: וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל–יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי–יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ: וְנָחַ֨ל יְהוָ֤ה אֶת–יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם: הַ֥ס כָּל–בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:
לא מנוקד:
ב,א ואשא את-עיני, וארא; והנה, ארבע קרנות. ב,ב ואמר, אל-המלאך הדבר בי–מה-אלה; ויאמר אלי–אלה הקרנות אשר זרו את-יהודה, את-ישראל וירושלם. {ס}
ב,ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים. ב,ד ואמר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמר, אלה הקרנות אשר-זרו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבאו אלה להחריד אתם, לידות את-קרנות הגוים הנשאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה. {ס}
ב,ה ואשא עיני וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מדה. ב,ו ואמר, אנה אתה הלך; ויאמר אלי, למד את-ירושלם, לראות כמה-רחבה, וכמה ארכה. ב,ז והנה, המלאך הדבר בי–יצא; ומלאך אחר, יצא לקראתו. ב,ח ויאמר אלו–רץ דבר אל-הנער הלז, לאמר: פרזות תשב ירושלם, מרב אדם ובהמה בתוכה. ב,ט ואני אהיה-לה נאם-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה. {פ}
ב,י הוי הוי, ונסו מארץ צפון–נאם-יהוה: כי כארבע רוחות השמים, פרשתי אתכם–נאם-יהוה. ב,יא הוי ציון, המלטי–יושבת, בת-בבל. {ס}
ב,יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגוים השללים אתכם: כי הנגע בכם, נגע בבבת עינו. ב,יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני. {ס}
ב,יד רני ושמחי, בת-ציון–כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-יהוה. ב,טו ונלוו גוים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך–וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליך. ב,טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקדש; ובחר עוד, בירושלם. ב,יז הס כל-בשר, מפני יהוה–כי נעור, ממעון קדשו. {ס}
|
|