לא מנוקד:
ט,א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנחתו: כי ליהוה עין אדם, וכל שבטי ישראל. ט,ב וגם-חמת, תגבל-בה; צר וצידון, כי חכמה מאד. ט,ג ותבן צר מצור, לה; ותצבר-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות. ט,ד הנה אדני יורשנה, והכה בים חילה; והיא, באש תאכל. ט,ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאד, ועקרון, כי-הביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. ט,ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים. ט,ז והסרתי דמיו מפיו, ושקציו מבין שניו, ונשאר גם-הוא, לאלהינו; והיה כאלף ביהודה, ועקרון כיבוסי. ט,ח וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב, ולא-יעבר עליהם עוד נגש: כי עתה, ראיתי בעיני. {ס}
ט,ט גילי מאד בת-ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות. ט,י והכרתי-רכב מאפרים, וסוס מירושלם, ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגוים; ומשלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ. ט,יא גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור, אין מים, בו. ט,יב שובו, לבצרון, אסירי, התקוה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך. ט,יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על-בניך יון; ושמתיך, כחרב גבור. ט,יד ויהוה עליהם יראה, ויצא כברק חצו; ואדני יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. ט,טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק–כזויות, מזבח. ט,טז והושיעם יהוה אלהיהם, ביום ההוא–כצאן עמו: כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו. ט,יז כי מה-טובו, ומה-יפיו–דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתלות.
|