י,א למה יהוה, תעמד ברחוק; תעלים, לעתות בצרה.
י,ב בגאות רשע, ידלק עני; יתפשו, במזמות זו חשבו.
י,ג כי-הלל רשע, על-תאות נפשו; ובצע ברך, נאץ יהוה.
י,ד רשע–כגבה אפו, בל-ידרש; אין אלהים, כל-מזמותיו.
י,ה יחילו דרכו, בכל-עת–מרום משפטיך, מנגדו; כל-צורריו, יפיח בהם.
י,ו אמר בלבו, בל-אמוט; לדר ודר, אשר לא-ברע.
י,ז אלה, פיהו מלא–ומרמות ותך; תחת לשונו, עמל ואון.
י,ח ישב, במארב חצרים–במסתרים, יהרג נקי; עיניו, לחלכה יצפנו.
י,ט יארב במסתר, כאריה בסכה– יארב, לחטוף עני;
יחטף עני, במשכו ברשתו.
י,י ודכה (ידכה) ישח; ונפל בעצומיו, חלכאים (חל כאים).
י,יא אמר בלבו, שכח אל; הסתיר פניו, בל-ראה לנצח.
י,יב קומה יהוה–אל, נשא ידך; אל-תשכח עניים (ענוים).
י,יג על-מה, נאץ רשע אלהים; אמר בלבו, לא תדרש.
י,יד ראתה, כי-אתה עמל וכעס תביט– לתת בידך:
עליך, יעזב חלכה; יתום, אתה היית עוזר.
י,טו שבר, זרוע רשע; ורע, תדרוש-רשעו בל-תמצא.
י,טז יהוה מלך, עולם ועד; אבדו גוים, מארצו.
י,יז תאות ענוים שמעת יהוה; תכין לבם, תקשיב אזנך.
י,יח לשפט יתום, ודך: בל-יוסיף עוד–לערץ אנוש, מן-הארץ.
יא,א למנצח, לדוד:
ביהוה, חסיתי–איך, תאמרו לנפשי; נודו (נודי), הרכם צפור.
יא,ב כי הנה הרשעים, ידרכון קשת, כוננו חצם על-יתר–
לירות במו-אפל, לישרי-לב.
יא,ג כי השתות, יהרסון– צדיק, מה-פעל.
יא,ד יהוה, בהיכל קדשו– יהוה, בשמים כסאו:
עיניו יחזו– עפעפיו יבחנו, בני אדם.
יא,ה יהוה, צדיק יבחן: ורשע, ואהב חמס–שנאה נפשו.
יא,ו ימטר על-רשעים, פחים: אש וגפרית, ורוח זלעפות–מנת כוסם.
יא,ז כי-צדיק יהוה, צדקות אהב; ישר, יחזו פנימו.
יב,א למנצח על-השמינית, מזמור לדוד.
יב,ב הושיעה יהוה, כי-גמר חסיד: כי-פסו אמונים, מבני אדם.
יב,ג שוא, ידברו–איש את-רעהו: שפת חלקות–בלב ולב ידברו.
יב,ד יכרת יהוה, כל-שפתי חלקות– לשון, מדברת גדלות.
יב,ה אשר אמרו, ללשננו נגביר–שפתינו אתנו: מי אדון לנו.
יב,ו משד עניים, מאנקת אביונים:
עתה אקום, יאמר יהוה; אשית בישע, יפיח לו.
יב,ז אמרות יהוה, אמרות טהרות:
כסף צרוף, בעליל לארץ; מזקק, שבעתים.
יב,ח אתה-יהוה תשמרם; תצרנו, מן-הדור זו לעולם.
יב,ט סביב, רשעים יתהלכון; כרם זלות, לבני אדם.
יג,א למנצח, מזמור לדוד.
יג,ב עד-אנה יהוה, תשכחני נצח; עד-אנה, תסתיר את-פניך ממני.
יג,ג עד-אנה אשית עצות, בנפשי– יגון בלבבי יומם;
עד-אנה, ירום איבי עלי.
יג,ד הביטה ענני, יהוה אלהי; האירה עיני, פן-אישן המות.
יג,ה פן-יאמר איבי יכלתיו; צרי יגילו, כי אמוט.
יג,ו ואני, בחסדך בטחתי– יגל לבי, בישועתך:
אשירה ליהוה, כי גמל עלי.
יד,א למנצח, לדוד:
אמר נבל בלבו, אין אלהים;
השחיתו, התעיבו עלילה– אין עשה-טוב.
יד,ב יהוה– משמים, השקיף על-בני-אדם:
לראות, היש משכיל– דרש, את-אלהים.
יד,ג הכל סר, יחדו נאלחו: אין עשה-טוב–אין, גם-אחד.
יד,ד הלא ידעו, כל-פעלי-און: אכלי עמי, אכלו לחם; יהוה, לא קראו.
יד,ה שם, פחדו פחד: כי-אלהים, בדור צדיק.
יד,ו עצת-עני תבישו: כי יהוה מחסהו.
יד,ז מי יתן מציון, ישועת ישראל:
בשוב יהוה, שבות עמו; יגל יעקב, ישמח ישראל.
טו,א מזמור, לדוד: יהוה, מי-יגור באהלך; מי-ישכן, בהר קדשך.
טו,ב הולך תמים, ופעל צדק; ודבר אמת, בלבבו.
טו,ג לא-רגל, על-לשנו–לא-עשה לרעהו רעה; וחרפה, לא-נשא על-קרבו.
טו,ד נבזה, בעיניו נמאס– ואת-יראי יהוה יכבד;
נשבע להרע, ולא ימר.
טו,ה כספו, לא-נתן בנשך– ושחד על-נקי, לא לקח:
עשה-אלה– לא ימוט לעולם.
טז,א מכתם לדוד: שמרני אל, כי-חסיתי בך.
טז,ב אמרת ליהוה, אדני אתה; טובתי, בל-עליך.
טז,ג לקדושים, אשר-בארץ המה; ואדירי, כל-חפצי-בם.
טז,ד ירבו עצבותם, אחר מהרו:
בל-אסיך נסכיהם מדם; ובל-אשא את-שמותם, על-שפתי.
טז,ה יהוה, מנת-חלקי וכוסי– אתה, תומיך גורלי.
טז,ו חבלים נפלו-לי, בנעמים; אף-נחלת, שפרה עלי.
טז,ז אברך–את-יהוה, אשר יעצני; אף-לילות, יסרוני כליותי.
טז,ח שויתי יהוה לנגדי תמיד: כי מימיני, בל-אמוט.
טז,ט לכן, שמח לבי–ויגל כבודי; אף-בשרי, ישכן לבטח.
טז,י כי, לא-תעזב נפשי לשאול; לא-תתן חסידך, לראות שחת.
טז,יא תודיעני, ארח חיים:
שבע שמחות, את-פניך; נעמות בימינך נצח.
יז,א תפלה, לדוד:
שמעה יהוה, צדק– הקשיבה רנתי, האזינה תפלתי;
בלא, שפתי מרמה.
יז,ב מלפניך, משפטי יצא; עיניך, תחזינה מישרים.
יז,ג בחנת לבי, פקדת לילה– צרפתני בל-תמצא;
זמתי, בל-יעבר-פי.
יז,ד לפעלות אדם, בדבר שפתיך– אני שמרתי, ארחות פריץ.
יז,ה תמך אשרי, במעגלותיך; בל-נמוטו פעמי.
יז,ו אני-קראתיך כי-תענני אל; הט-אזנך לי, שמע אמרתי.
יז,ז הפלה חסדיך, מושיע חוסים– ממתקוממים, בימינך.
יז,ח שמרני, כאישון בת-עין; בצל כנפיך, תסתירני.
יז,ט מפני רשעים, זו שדוני; איבי בנפש, יקיפו עלי.
יז,י חלבמו סגרו; פימו, דברו בגאות.
יז,יא אשרינו, עתה סבבוני (סבבונו); עיניהם ישיתו, לנטות בארץ.
יז,יב דמינו–כאריה, יכסוף לטרף; וככפיר, ישב במסתרים.
יז,יג קומה יהוה– קדמה פניו, הכריעהו;
פלטה נפשי, מרשע חרבך.
יז,יד ממתים ידך יהוה, ממתים מחלד–
חלקם בחיים, וצפינך (וצפונך) תמלא בטנם:
ישבעו בנים– והניחו יתרם, לעולליהם.
יז,טו אני–בצדק, אחזה פניך; אשבעה בהקיץ, תמונתך.
|