מות דוד.

מַּמְלָכָ֥ה נָכ֖וֹנָה.

לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט.

חִירָ֨ם.

הבית אשר בנה

בית יער הלבנון

אז יקהל שלמה.

בְּתָם– לֵבָ֣ב.

לְמַ֙עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י

כִּֽי הָיְתָ֤ה סִבָּה֙

וַיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה.

וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה.

ויסירה מגבירה

אָ֧ז יֵחָלֵ֛ק הָעָ֥ם

כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה

יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים

קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה.

כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת

וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דָּמ֔וֹ

כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר

נחה רוח אליהו

פרשת- כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל.

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן: וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל–נָב֣וֹת | לֵאמֹר֩ | תְּנָה–לִּ֨י אֶֽת–כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי–לִ֣י לְגַן–יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה–לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה:  וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל–אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת–נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ: וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל–בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל–הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר–דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא–אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת–נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל–מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת–פָּנָ֖יו וְלֹֽא–אָ֥כַל לָֽחֶם: וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה–זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם: וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי–אֲ֠דַבֵּר אֶל–נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה–לִּ֤י אֶֽת–כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם–חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָה–לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא–אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת–כַּרְמִֽי: וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל–לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת–כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי: וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח (הספרים) סְפָרִ֗ים אֶל–הַזְקֵנִ֤ים וְאֶל–הַֽחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת–נָבֽוֹת: וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ–צ֔וֹם וְהוֹשִׁ֥יבוּ אֶת–נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם: וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי–בְלִיַּעַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת: וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם: קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת–נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם: וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי–בְלִיַּעַל֮ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת–נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת: וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל–אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת: וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי–סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל–אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת–כֶּ֣רֶם | נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת–לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי–מֵֽת: וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל–כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ: וַיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר: ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ–יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר–יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ: וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם–יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת–דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת–דָּמְךָ֖ גַּם–אָֽתָּה: וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל–אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: הִנְנִ֨י (מבי) מֵבִ֤יא אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל: וְנָתַתִּ֣י אֶת–בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן–נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן–אֲחִיָּ֑ה אֶל–הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת–יִשְׂרָאֵֽל: וְגַ֨ם–לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת–אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל: הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם: רַ֚ק לֹֽא–הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁר–הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ: וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת–הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם–שַׂ֥ק עַל–בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט:  וַֽיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר: הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי–נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי–נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא-(אבי) אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל–בֵּיתֽוֹ: וַיֵּֽשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ 

פרשת- לא מנוקד.

א כא,א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל–אצל היכל אחאב, מלך שמרון.  א כא,ב וידבר אחאב אל-נבות לאמר תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה.  א כא,ג ויאמר נבות, אל-אחאב:  חלילה לי מיהוה, מתתי את-נחלת אבתי לך.  א כא,ד ויבא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותי; וישכב, על-מטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם.  א כא,ה ותבא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אכל לחם.  א כא,ו וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואמר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי.  א כא,ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכל-לחם, ויטב לבך–אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי.  א כא,ח ותכתב ספרים בשם אחאב, ותחתם בחתמו; ותשלח הספרים (ספרים), אל-הזקנים ואל-החרים אשר בעירו, הישבים, את-נבות.  א כא,ט ותכתב בספרים, לאמר:  קראו-צום, והשיבו את-נבות בראש העם.  א כא,י והושיבו שנים אנשים בני-בליעל, נגדו, ויעדהו לאמר, ברכת אלהים ומלך; והוציאהו וסקלהו, וימת.  א כא,יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים, אשר הישבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל–כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.  א כא,יב קראו, צום; והשיבו את-נבות, בראש העם.  א כא,יג ויבאו שני האנשים בני-בליעל, וישבו נגדו, ויעדהו אנשי הבליעל את-נבות נגד העם לאמר, ברך נבות אלהים ומלך; ויצאהו מחוץ לעיר, ויסקלהו באבנים וימת.  א כא,יד וישלחו, אל-איזבל לאמר:  סקל נבות, וימת.  א כא,טו ויהי כשמע איזבל, כי-סקל נבות וימת; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת-לך בכסף–כי אין נבות חי, כי-מת.  א כא,טז ויהי כשמע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי–לרשתו.  {פ}

א כא,יז ויהי, דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי, לאמר.  א כא,יח קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל–אשר בשמרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו.  א כא,יט ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה.  א כא,כ ויאמר אחאב אל-אליהו, המצאתני איבי; ויאמר מצאתי–יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה.  א כא,כא הנני מבי אליך רעה, ובערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.  א כא,כב ונתתי את-ביתך, כבית ירבעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחיה:  אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטא את-ישראל.  א כא,כג וגם-לאיזבל–דבר יהוה, לאמר:  הכלבים יאכלו את-איזבל, בחל יזרעאל.  א כא,כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמים.  א כא,כה רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה–אשר-הסתה אתו, איזבל אשתו.  א כא,כו ויתעב מאד, ללכת אחרי הגללים–ככל, אשר עשו האמרי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  {פ}

א כא,כז ויהי כשמע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.  {פ}

א כא,כח ויהי, דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי, לאמר.  א כא,כט הראית, כי-נכנע אחאב מלפני; יען כי-נכנע מפני, לא-אבי הרעה בימיו–בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.  א כב,א וישבו, שלש שנים:  אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל.  {פ}