פרשת- וילוקו הכלבים- לא מנוקד.
א כב,ב ויהי, בשנה השלישית; וירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל. א כב,ג ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמת גלעד; ואנחנו מחשים–מקחת אתה, מיד מלך ארם. א כב,ד ויאמר, אל-יהושפט, התלך אתי למלחמה, רמת גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך. א כב,ה ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרש-נא כיום, את-דבר יהוה. א כב,ו ויקבץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אלהם האלך על-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, ויתן אדני ביד המלך. א כב,ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאתו. א כב,ח ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרש את-יהוה מאתו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עלי טוב כי אם-רע–מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן. א כב,ט ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה. א כב,י ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה ישבים איש על-כסאו מלבשים בגדים, בגרן, פתח, שער שמרון; וכל-הנביאים–מתנבאים, לפניהם. א כב,יא ויעש לו צדקיה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלתם. א כב,יב וכל-הנבאים–נבאים כן, לאמר: עלה רמת גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. א כב,יג והמלאך אשר-הלך לקרא מיכיהו, דבר אליו לאמר, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דבריך (דברך), כדבר אחד מהם–ודברת טוב. א כב,יד ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה–כי את-אשר יאמר יהוה אלי, אתו אדבר. א כב,טו ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך. א כב,טז ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אלי, רק-אמת–בשם יהוה. א כב,יז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רעה; ויאמר יהוה לא-אדנים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום. א כב,יח ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לוא-יתנבא עלי טוב כי אם-רע. {ס}
א כב,יט ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, ישב על-כסאו, וכל-צבא השמים עמד עליו, מימינו ומשמאלו. א כב,כ ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, ויפל ברמת גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אמר בכה. א כב,כא ויצא הרוח, ויעמד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה. א כב,כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל–צא, ועשה-כן. א כב,כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דבר עליך רעה. א כב,כד ויגש צדקיהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאתי לדבר אותך. א כב,כה ויאמר מיכיהו, הנך ראה ביום ההוא, אשר תבא חדר בחדר, להחבה. א כב,כו ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמן שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך. א כב,כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכלהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, באי בשלום. א כב,כח ויאמר מיכיהו–אם-שוב תשוב בשלום, לא-דבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כלם. א כב,כט ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמת גלעד. א כב,ל ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה. א כב,לא ומלך ארם צוה את-שרי הרכב אשר-לו שלשים ושנים, לאמר, לא תלחמו, את-קטן ואת-גדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו. א כב,לב ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסרו עליו, להלחם; ויזעק, יהושפט. א כב,לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו. א כב,לד ואיש, משך בקשת לתמו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השרין; ויאמר לרכבו, הפך ידך והוציאני מן-המחנה–כי החליתי. א כב,לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מעמד במרכבה, נכח ארם; וימת בערב, ויצק דם-המכה אל-חיק הרכב. א כב,לו ויעבר הרנה במחנה, כבא השמש לאמר: איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו. א כב,לז וימת המלך, ויבוא שמרון; ויקברו את-המלך, בשמרון. א כב,לח וישטף את-הרכב על ברכת שמרון, וילקו הכלבים את-דמו, והזנות, רחצו–כדבר יהוה, אשר דבר. א כב,לט ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים–למלכי ישראל. א כב,מ וישכב אחאב, עם-אבתיו; וימלך אחזיהו בנו, תחתיו. {פ}
|