פרשת- ויהי בדבר הזה- לא מנוקד.
א יב,יח וישלח המלך רחבעם, את-אדרם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימת; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלם. א יב,יט ויפשעו ישראל בבית דוד, עד היום הזה. {ס}
א יב,כ ויהי כשמע כל-ישראל, כי-שב ירבעם, וישלחו ויקראו אתו אל-העדה, וימליכו אתו על-כל-ישראל: לא היה אחרי בית-דוד, זולתי שבט-יהודה לבדו. א יב,כא ויבאו (ויבא) רחבעם, ירושלם, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור, עשה מלחמה–להלחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה. {פ}
א יב,כב ויהי דבר האלהים, אל-שמעיה איש-האלהים לאמר. א יב,כג אמר, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמר. א יב,כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תלחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו–כי מאתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישבו ללכת כדבר יהוה. {ס}
א יב,כה ויבן ירבעם את-שכם בהר אפרים, וישב בה; ויצא משם, ויבן את-פנואל. א יב,כו ויאמר ירבעם, בלבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דוד. א יב,כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלם, ושב לב העם הזה אל-אדניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה. א יב,כח ויועץ המלך–ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אלהם, רב-לכם מעלות ירושלם–הנה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. א יב,כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן. א יב,ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן. א יב,לא ויעש, את-בית במות; ויעש כהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי. א יב,לב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה-עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח–כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כהני הבמות אשר עשה. א יב,לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמשה עשר יום בחדש השמיני–בחדש, אשר-בדא מלבד (מלבו); ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר. {פ}
א יג,א והנה איש אלהים, בא מיהודה בדבר יהוה–אל-בית-אל; וירבעם עמד על-המזבח, להקטיר. א יג,ב ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה: הנה-בן נולד לבית-דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את-כהני הבמות המקטרים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך. א יג,ג ונתן ביום ההוא מופת, לאמר, זה המופת, אשר דבר יהוה: הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו. א יג,ד ויהי כשמע המלך את-דבר איש-האלהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירבעם את-ידו מעל המזבח, לאמר תפשהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכל להשיבה אליו. א יג,ה והמזבח נקרע, וישפך הדשן מן-המזבח: כמופת, אשר נתן איש האלהים–בדבר יהוה. א יג,ו ויען המלך ויאמר אל-איש האלהים, חל-נא את-פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי, ותשב ידי, אלי; ויחל איש-האלהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשנה. א יג,ז וידבר המלך אל-איש האלהים, באה-אתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת. א יג,ח ויאמר איש-האלהים, אל-המלך, אם-תתן-לי את-חצי ביתך, לא אבא עמך; ולא-אכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה. א יג,ט כי-כן צוה אתי, בדבר יהוה לאמר, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת. א יג,י וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל. {פ}
א יג,יא ונביא אחד זקן, ישב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם. א יג,יב וידבר אלהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלהים, אשר-בא, מיהודה. א יג,יג ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו. א יג,יד וילך, אחרי איש האלהים, וימצאהו, ישב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלהים אשר-באת מיהודה–ויאמר אני. א יג,טו ויאמר אליו, לך אתי הביתה; ואכל, לחם. א יג,טז ויאמר, לא אוכל לשוב אתך–ולבוא אתך; ולא-אכל לחם, ולא-אשתה אתך מים, במקום, הזה. א יג,יז כי-דבר אלי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה. א יג,יח ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כחש, לו. א יג,יט וישב אתו, ויאכל לחם בביתו–וישת מים. א יג,כ ויהי, הם ישבים אל-השלחן; {פ}
ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו. א יג,כא ויקרא אל-איש האלהים, אשר-בא מיהודה לאמר, כה, אמר יהוה: יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר צוך יהוה אלהיך. א יג,כב ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים–לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבתיך. א יג,כג ויהי, אחרי אכלו לחם–ואחרי שתותו; ויחבש-לו החמור, לנביא אשר השיבו. א יג,כד וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, משלכת בדרך, והחמור עמד אצלה, והאריה עמד אצל הנבלה. א יג,כה והנה אנשים עברים, ויראו את-הנבלה משלכת בדרך, ואת-האריה, עמד אצל הנבלה; ויבאו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן ישב בה. א יג,כו וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; ויתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימתהו, כדבר יהוה, אשר דבר-לו. א יג,כז וידבר אל-בניו לאמר, חבשו-לי את-החמור; ויחבשו. א יג,כח וילך, וימצא את-נבלתו משלכת בדרך, וחמור והאריה, עמדים אצל הנבלה: לא-אכל האריה את-הנבלה, ולא שבר את-החמור. א יג,כט וישא הנביא את-נבלת איש-האלהים, וינחהו אל-החמור–וישיבהו; ויבא, אל-עיר הנביא הזקן, לספד, ולקברו. א יג,ל וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי. א יג,לא ויהי, אחרי קברו אתו, ויאמר אל-בניו לאמר, במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו: אצל, עצמתיו, הניחו, את-עצמתי. א יג,לב כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שמרון. {פ}
א יג,לג אחר הדבר הזה, לא-שב ירבעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כהני במות–החפץ ימלא את-ידו, ויהי כהני במות. א יג,לד ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירבעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה. {פ}
|