פרשת לב שומע לשפוט- לא מנוקד.
א ג,א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצרים; ויקח את-בת-פרעה, ויביאה אל-עיר דוד, עד כלתו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלם סביב. א ג,ב רק העם, מזבחים בבמות: כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם. {פ}
א ג,ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחקות דוד אביו: רק, בבמות–הוא מזבח, ומקטיר. א ג,ד וילך המלך גבענה לזבח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עלות יעלה שלמה, על המזבח ההוא. א ג,ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה–בחלום הלילה; ויאמר אלהים, שאל מה אתן-לך. א ג,ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דוד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עמך; ותשמר-לו, את-החסד הגדול הזה, ותתן-לו בן ישב על-כסאו, כיום הזה. א ג,ז ועתה, יהוה אלהי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דוד אבי; ואנכי נער קטן, לא אדע צאת ובא. א ג,ח ועבדך–בתוך עמך, אשר בחרת: עם-רב, אשר לא-ימנה ולא יספר מרב. א ג,ט ונתת לעבדך לב שמע, לשפט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפט, את-עמך הכבד הזה. א ג,י וייטב הדבר, בעיני אדני: כי שאל שלמה, את-הדבר הזה. א ג,יא ויאמר אלהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עשר, ולא שאלת, נפש איביך; ושאלת לך הבין, לשמע משפט. א ג,יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך. א ג,יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עשר גם-כבוד: אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך. א ג,יד ואם תלך בדרכי, לשמר חקי ומצותי, כאשר הלך, דויד אביך–והארכתי, את-ימיך. {ס}
א ג,טו ויקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית-אדני, ויעל עלות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו. {פ}
א ג,טז אז תבאנה, שתים נשים זנות–אל-המלך; ותעמדנה, לפניו. א ג,יז ותאמר האשה האחת, בי אדני, אני והאשה הזאת, ישבת בבית אחד; ואלד עמה, בבית. א ג,יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האשה הזאת; ואנחנו יחדו, אין-זר אתנו בבית, זולתי שתים-אנחנו, בבית. א ג,יט וימת בן-האשה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו. א ג,כ ותקם בתוך הלילה ותקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי. א ג,כא ואקם בבקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי. א ג,כב ותאמר האשה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך. א ג,כג ויאמר המלך–זאת אמרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי. {פ}
א ג,כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויבאו החרב, לפני המלך. א ג,כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשנים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת. א ג,כו ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתהו; וזאת אמרת, גם-לי גם-לך לא יהיה–גזרו. א ג,כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתהו: היא, אמו. {ס} א ג,כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, ויראו, מפני המלך: כי ראו, כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. {ס} א ד,א ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל. {ס} א ד,ב ואלה השרים, אשר-לו: עזריהו בן-צדוק, הכהן. {ס} א ד,ג אליחרף ואחיה בני שישא, ספרים; {ס} יהושפט בן-אחילוד, המזכיר. {ס} א ד,ד ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא; {ס} וצדוק ואביתר, כהנים. {ס} א ד,ה ועזריהו בן-נתן, על-הנצבים; {ס} וזבוד בן-נתן כהן, רעה המלך. {ס} א ד,ו ואחישר, על-הבית; {ס} ואדנירם בן-עבדא, על-המס. {ס} א ד,ז ולשלמה שנים-עשר נצבים, על-כל-ישראל, וכלכלו את-המלך, ואת-ביתו: חדש בשנה יהיה על-אחד (האחד), לכלכל. {ס} א ד,ח ואלה שמותם, בן-חור בהר אפרים. {ס} א ד,ט בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן. {ס} א ד,י בן-חסד, בארבות; לו שכה, וכל-ארץ חפר. {ס} א ד,יא בן-אבינדב, כל-נפת דאר; טפת, בת-שלמה, היתה לו, לאשה. {ס} א ד,יב בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגדו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אבל מחולה, עד, מעבר ליקמעם. {ס} א ד,יג בן-גבר, ברמת גלעד; לו חות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגב אשר בבשן–ששים ערים גדלות, חומה ובריח נחשת. {ס} א ד,יד אחינדב בן-עדא, מחנימה. {ס} א ד,טו אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה–לאשה. {ס} א ד,טז בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות. {ס} א ד,יז יהושפט בן-פרוח, ביששכר. {ס} א ד,יח שמעי בן-אלא, בבנימן. {ס} א ד,יט גבר בן-ארי, בארץ גלעד–ארץ סיחון מלך האמרי, ועג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ. א ד,כ יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרב, אכלים ושתים, ושמחים. א ה,א ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות–מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצרים: מגשים מנחה ועבדים את-שלמה, כל-ימי חייו. {פ}
א ה,ב ויהי לחם-שלמה, ליום אחד: שלשים כר סלת, וששים כר קמח. א ה,ג עשרה בקר בראים, ועשרים בקר רעי–ומאה צאן; לבד מאיל וצבי, ויחמור, וברברים, אבוסים. א ה,ד כי-הוא רדה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה–בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו–מסביב. א ה,ה וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע–כל, ימי שלמה. {ס}
א ה,ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף ארות סוסים–למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים. א ה,ז וכלכלו הנצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שלחן המלך-שלמה–איש חדשו: לא יעדרו, דבר. א ה,ח והשערים והתבן, לסוסים ולרכש–יבאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו. {ס}
א ה,ט ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאד; ורחב לב–כחול, אשר על-שפת הים. א ה,י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכל, חכמת מצרים. א ה,יא ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגוים, סביב. א ה,יב וידבר, שלשת אלפים משל; ויהי שירו, חמשה ואלף. א ה,יג וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האזוב אשר יצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים. א ה,יד ויבאו, מכל-העמים, לשמע, את חכמת שלמה–מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו. {ס}
|