פרשת- לא מנוקד.
ב ו,א ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע: הנה-נא המקום, אשר אנחנו ישבים שם לפניך–צר ממנו. ב ו,ב נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו. ב ו,ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך. ב ו,ד וילך, אתם; ויבאו, הירדנה, ויגזרו, העצים. ב ו,ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדני, והוא שאול. ב ו,ו ויאמר איש-האלהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל. ב ו,ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, ויקחהו. {פ}
ב ו,ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; ויועץ אל-עבדיו לאמר, אל-מקום פלני אלמני תחנתי. ב ו,ט וישלח איש האלהים, אל-מלך ישראל לאמר, השמר, מעבר המקום הזה: כי-שם, ארם נחתים. ב ו,י וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלהים והזהירה–ונשמר שם: לא אחת, ולא שתים. ב ו,יא ויסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל. ב ו,יב ויאמר אחד מעבדיו, לוא אדני המלך: כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. ב ו,יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויגד-לו לאמר, הנה בדתן. ב ו,יד וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבאו לילה, ויקפו על-העיר. ב ו,טו וישכם משרת איש האלהים, לקום, ויצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדני, איכה נעשה. ב ו,טז ויאמר, אל-תירא: כי רבים אשר אתנו, מאשר אותם. ב ו,יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבת אלישע. ב ו,יח וירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנורים; ויכם בסנורים, כדבר אלישע. ב ו,יט ויאמר אלהם אלישע, לא זה הדרך ולא זה העיר–לכו אחרי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; וילך אותם, שמרונה. ב ו,כ ויהי, כבאם שמרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שמרון. ב ו,כא ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראתו אותם: האכה אכה, אבי. ב ו,כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדניהם. ב ו,כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל. {פ}
ב ו,כד ויהי, אחרי-כן, ויקבץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שמרון. ב ו,כה ויהי רעב גדול בשמרון, והנה צרים עליה: עד היות ראש-חמור בשמנים כסף, ורבע הקב חרי (דב) יונים בחמשה-כסף. ב ו,כו ויהי מלך ישראל, עבר על-החמה; ואשה, צעקה אליו לאמר, הושיעה, אדני המלך. ב ו,כז ויאמר אל-יושעך יהוה, מאין אושיעך; המן-הגרן, או מן-היקב. ב ו,כח ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האשה הזאת אמרה אלי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר. ב ו,כט ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואמר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחבא, את-בנה. ב ו,ל ויהי כשמע המלך את-דברי האשה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עבר על-החמה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית. ב ו,לא ויאמר, כה-יעשה-לי אלהים וכה יוסף: אם-יעמד ראש אלישע בן-שפט, עליו–היום. ב ו,לב ואלישע ישב בביתו, והזקנים ישבים אתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת, הלוא קול רגלי אדניו אחריו. ב ו,לג עודנו מדבר עמם, והנה המלאך ירד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה–מה-אוחיל ליהוה, עוד. {פ}
ב ז,א ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה: כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סלת בשקל וסאתים שערים בשקל–בשער שמרון. ב ז,ב ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלהים, ויאמר, הנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנכה ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל. {פ}
ב ז,ג וארבעה אנשים היו מצרעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-רעהו, מה אנחנו ישבים פה, עד-מתנו. ב ז,ד אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו ונפלה אל-מחנה ארם–אם-יחינו נחיה, ואם-ימיתנו, ומתנו. ב ז,ה ויקמו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבאו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש. ב ז,ו ואדני השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס–קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החתים ואת-מלכי מצרים–לבוא עלינו. ב ז,ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמריהם, המחנה כאשר-היא; וינסו, אל-נפשם. ב ז,ח ויבאו המצרעים האלה עד-קצה המחנה, ויבאו אל-אהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמנו; וישבו, ויבאו אל-אהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמנו. ב ז,ט ויאמרו איש אל-רעהו לא-כן אנחנו עשים, היום הזה יום-בשרה הוא, ואנחנו מחשים וחכינו עד-אור הבקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבאה, ונגידה בית המלך. ב ז,י ויבאו, ויקראו אל-שער העיר, ויגידו להם לאמר, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם: כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר-המה. ב ז,יא ויקרא, השערים; ויגידו, בית המלך פנימה. ב ז,יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם: ידעו כי-רעבים אנחנו, ויצאו מן-המחנה להחבה בהשדה (בשדה) לאמר, כי-יצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבא. ב ז,יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמשה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-ההמון (המון) ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה. ב ז,יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמר–לכו וראו. ב ז,טו וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בהחפזם (בחפזם); וישבו, המלאכים, ויגדו, למלך. ב ז,טז ויצא העם–ויבזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סלת בשקל, וסאתים שערים בשקל–כדבר יהוה. ב ז,יז והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסהו העם בשער, וימת: כאשר דבר, איש האלהים, אשר דבר, ברדת המלך אליו. ב ז,יח ויהי, כדבר איש האלהים, אל-המלך, לאמר: סאתים שערים בשקל, וסאה-סלת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שמרון. ב ז,יט ויען השליש את-איש האלהים, ויאמר, והנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל. ב ז,כ ויהי-לו, כן; וירמסו אתו העם בשער, וימת. {ס}
ב ח,א ואלישע דבר אל-האשה אשר-החיה את-בנה לאמר, קומי ולכי אתי (את) וביתך, וגורי, באשר תגורי: כי-קרא יהוה לרעב, וגם-בא אל-הארץ שבע שנים. ב ח,ב ותקם, האשה, ותעש, כדבר איש האלהים; ותלך היא וביתה, ותגר בארץ-פלשתים שבע שנים. ב ח,ג ויהי, מקצה שבע שנים, ותשב האשה, מארץ פלשתים; ותצא לצעק אל-המלך, אל-ביתה ואל-שדה. ב ח,ד והמלך, מדבר אל-גחזי, נער איש-האלהים, לאמר: ספרה-נא לי, את כל-הגדלות אשר-עשה אלישע. {ס}
ב ח,ה ויהי הוא מספר למלך, את אשר-החיה את-המת, והנה האשה אשר-החיה את-בנה צעקת אל-המלך, על-ביתה ועל-שדה; ויאמר גחזי, אדני המלך–זאת האשה, וזה-בנה אשר-החיה אלישע. ב ח,ו וישאל המלך לאשה, ותספר-לו; ויתן-לה המלך סריס אחד לאמר, השיב את-כל-אשר-לה ואת כל-תבואת השדה, מיום עזבה את-הארץ, ועד-עתה. {פ}
|