פרשת שלמה- לימודים מספר שמואל- מלכות דוד.

לימודים מספר שמואל- מלכות דוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת שלמה.

וַיְהִ֣י | לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל–גַּ֣ג בֵּית–הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד: וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא–זֹאת֙ בַּת–שֶׁ֣בַע בַּת–אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי: וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל–בֵּיתָֽהּ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

בַּת–שֶׁ֣בַע בַּת–אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ

וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל–בֵּיתָֽהּ:

כל משכב שכבת זרע הוא משכב מטמא, שצריך להתרחץ לאחריו.

וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע–וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב: ויקרא.

וזה מספיק לא כך אישה בעולת בעל.

כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם–הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל: דברים.

אישה בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה היא נטמאת במובן שאין דרך חזרה מטומאה זאת.

וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי: וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל–יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת–אֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת–אֽוּרִיָּ֖ה אֶל–דָּוִֽד: וַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה:פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

בת שבע הרתה ובגלל שבעלה נעדר מהבית כי הוא איש צבא, היה בטוח שהילד של דוד:

וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי:

וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל–יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת–אֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י

וַיִּקְרָא–ל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ וַיֵּצֵ֣א בָעֶ֗רֶב לִשְׁכַּ֤ב בְּמִשְׁכָּבוֹ֙ עִם–עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וְאֶל–בֵּית֖וֹ לֹ֥א יָרָֽד: וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל–יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה: וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת–אֽוּרִיָּ֗ה אֶל–מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת: וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל–הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת–א֣וּרִיָּ֔ה אֶל–הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי–חַ֖יִל שָֽׁם: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ודוד הזמין את אוריה לשיחה עימו תוך שהוא מביא אותו אליו משדה הקרב.

וַיִּקְרָא–ל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ

ולפני שאוריה נשלח חזרה לקרב הוא סעד עם דוד ודוד שיכר אותו ובמקביל קידם את מותו של אוריה בקרב תוך שהוא מוודא שאוריה יוצב מול פני המלחמה החזקה, כנראה בשורה הראשונה מול האויב:

וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת–אֽוּרִיָּ֗ה אֶל–מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת:

וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת–יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן–הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי: וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת–כָּל–דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּי–מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַל–בַּעְלָֽהּ: וַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל–בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי–ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ואוריה מת ודוד לקח את בת שבע לאישה.

וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל–בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי–ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן

כל המעשה והתחבולה של דוד היו רעים בעיני הבורא. זה ברור לכולנו למה במקרה זה.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֗ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ: וַיִּשְׁכַּ֣ב אוּרִיָּ֗ה פֶּ֚תַח בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל–עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֑יו וְלֹ֥א יָרַ֖ד אֶל–בֵּיתֽוֹ: וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא–יָרַ֥ד אוּרִיָּ֖ה אֶל–בֵּית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל–אוּרִיָּ֗ה הֲל֤וֹא מִדֶּ֙רֶךְ֙ אַתָּ֣ה בָ֔א מַדּ֖וּעַ לֹֽא–יָרַ֥דְתָּ אֶל–בֵּיתֶֽךָ: וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל–דָּוִ֗ד הָ֠אָרוֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַל–פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל–בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם–אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם–אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת–הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

אפשר ללמוד מתשובתו של אוריה על איזה איש הוא היה , איזה חבר:

וַאדֹנִ֨י יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַל–פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל–בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם–אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם–אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת–הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

דוד הזמין את אוריה כשולף אותו משדה הקרב, בזמן שהוא נח מהקרבות, חבריו היו בקרב.

לא היה לאוריה נכון שבחופשה הזאת הוא ילך הביתה יתרחץ ויאכל וישכב עם אשתו, בזמן שמפקדו יואב וחבריו חונים בשדה ולכן בחופשה זאת הוא לא הלך הביתה וישן מחוץ לביתו של דוד.

צריך לחשוב על דוד ששמע את אוריה אומר לו שהוא לא הולך לאשתו מסיבה זאת, ודוד בעצמו הלך לשכב עם אשת אוריה בזמן שאוריה וחבריו בצבא חונים בשדה.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל–יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה: וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת–אֽוּרִיָּ֗ה אֶל–מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

הָב֣וּ אֶת–אֽוּרִיָּ֗ה אֶל–מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה

וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל–הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת–א֣וּרִיָּ֔ה אֶל–הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי–חַ֖יִל שָֽׁם: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּתֵּן֙ אֶת–א֣וּרִיָּ֔ה אֶל–הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי–חַ֖יִל שָֽׁם:

וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת–יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן–הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

מזימתו של דוד הצליחה.

וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת–כָּל–דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה: וַיְצַ֥ו אֶת–הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כָּל–דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל–הַמֶּֽלֶךְ: וְהָיָ֗ה אִֽם–תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל–הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר–יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה: מִֽי–הִכָּ֞ה אֶת–אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן–יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא–אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל–הַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת–כָּל–דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה:

יואב שלח את מלאכיו להודיע לדוד והוא הזהיר מראש שאם המלך יכעס אז שיזכיר לו את מקרה אבימל שעל אותה חומה מת אבימלך מיד אשה:

מִֽי–הִכָּ֞ה אֶת–אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן–יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא–אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת

הֲלֽוֹא–אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת

אז עם אשה האגה על החומה את אבימלךאז אין מה לכעוס או להאשים במחדל על מות אוריה.

גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת:

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל–הַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽה–תֹאמַ֤ר אֶל–יוֹאָב֙ אַל–יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽי–כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶל–הָעִ֛יר וְהָרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ:פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ודוד שרצה במותו של אוריה פטר את הדבר בדבר אמת..

החרב לא מבדילה תאכל גם את זה וגם את זה..

כִּֽי–כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב

זה בדיוק כמו שחמאס יזרקו טיל לישראל ומוסלמים ימותו יחד עם יהודים.

הטיל של החמאס לא מבדיל בין יהודים למוסלמים בשטח מעורב.

ולכן גם את זה וגם את זה יאכל הטיל של החמאס.

וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אֽוּרִיָּ֔ה כִּי–מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד עַל–בַּעְלָֽהּ: וַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל–בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי–ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:

וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אֶת–נָתָ֖ן אֶל–דָּוִ֑ד וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֗ים הָיוּ֙ בְּעִ֣יר אֶחָ֔ת אֶחָ֥ד עָשִׁ֖יר וְאֶחָ֥ד רָֽאשׁ: לְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וְלָרָ֣שׁ אֵֽין–כֹּ֗ל כִּי֩ אִם–כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם–בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי–ל֖וֹ כְּבַֽת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֮ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא–ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת–כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙

וַיִּקַּ֗ח אֶת–כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו:

וַיִּֽחַר–אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–נָתָ֔ן חַי–יְהוָ֕ה כִּ֣י בֶן–מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת: וְאֶת–הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם עֵ֗קֶב אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת–הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְעַ֖ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא–חָמָֽל: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּֽחַר–אַ֥ף דָּוִ֛ד בָּאִ֖ישׁ מְאֹ֑ד

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–נָתָ֔ן חַי–יְהוָ֕ה כִּ֣י בֶן–מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת: וְאֶת–הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

וַיֹּ֧אמֶר נָתָ֛ן אֶל–דָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ:

לאחר חטאו של דוד בורא עולם שלח את נתן ונתן המשיל את משל כבשת הראש (העני), שהעשיר שיש לו צאן כבשים גדול העדיף לשחוט לאורח שלו את הכבשה היחידה של העני כי הוא חמל על כבשיו, כי הוא לא רצה לשחוט משלו.

ודוד שמע את המקרה וכעס והציע להעניש את העשיר..

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–נָתָ֔ן חַי–יְהוָ֕ה כִּ֣י בֶן–מָ֔וֶת הָאִ֖ישׁ הָעֹשֶׂ֥ה זֹֽאת: וְאֶת–הַכִּבְשָׂ֖ה יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם

שדוד אמר את מה שהוא אמר , הוא לא ראה את עצמו בסרט.. הוא לא הבין שהוא הציע את עונשו שלו עצמו.

ונתן הסביר לו שבחטאו לאוריה החיטי הוא עשה את אותו הדבר שהעשיר עשה לרש וכבשתו:

במקרה הזה הרש היה אוריה שהיתה לו אשה אחת ולדוד כמה נשים ודוד רצה את האשה של אוריה .

כֹּה–אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י מְשַׁחְתִּ֤יךָֽ לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֥י הִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֥ד שָׁאֽוּל: וָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת–בֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶת–נְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶת–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨ם–מְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה: מַדּ֜וּעַ בָּזִ֣יתָ | אֶת–דְּבַ֣ר יְהוָ֗ה לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ (בעינו) בְּעֵינַי֒ אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨ת–אִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְעַתָּ֗ה לֹא–תָס֥וּר חֶ֛רֶב מִבֵּיתְךָ֖ עַד–עוֹלָ֑ם עֵ֚קֶב כִּ֣י בְזִתָ֔נִי וַתִּקַּ֗ח אֶת–אֵ֙שֶׁת֙ אוּרִיָּ֣ה הַחִתִּ֔י לִהְי֥וֹת לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וָאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת–בֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶת–נְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וָאֶתְּנָ֣ה לְךָ֔ אֶת–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וְאִ֨ם–מְעָ֔ט וְאֹסִ֥פָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה:

אֵ֣ת אוּרִיָּ֤ה הַֽחִתִּי֙ הִכִּ֣יתָ בַחֶ֔רֶב וְאֶ֨ת–אִשְׁתּ֔וֹ לָקַ֥חְתָּ לְּךָ֖ לְאִשָּׁ֑ה וְאֹת֣וֹ הָרַ֔גְתָּ בְּחֶ֖רֶב בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:

ברור שאחרי המשל של נתן ואחרי הצעתו של דוד להעניש את העשיר, לדוד לא נותר אלא לקבל את הדין והמשפט ברור ואין כל מקום להצטדקויות או להסברים נוספים של נתן:

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיהוָ֑ה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיְנַחֵ֣ם דָּוִ֗ד אֵ֚ת בַּת–שֶׁ֣בַע אִשְׁתּ֔וֹ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֑הּ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן (ויקרא) וַתִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ: וַיִּשְׁלַ֗ח בְּיַד֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַתִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ:

וַיהוָ֖ה אֲהֵבֽוֹ:

וַיִּשְׁלַ֗ח בְּיַד֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה:

שְׁמ֖וֹ יְדִ֣ידְיָ֑הּ בַּעֲב֖וּר יְהוָֽה:

מאוד מענין שהבן מבת שבע הוא הבן שממנו נקרה לדוד זרע. הוא היורש של דוד.

גם שלמה קיבל שם מבורא עולם. כמו יעקב שבורא עולם נתן לו את השם ישראל כמו אברם שבורא עולם נתן לו את השם אברהם.

.

וַיִּלָּ֣חֶם יוֹאָ֔ב בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת–עִ֥יר הַמְּלוּכָֽה: וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב מַלְאָכִ֖ים אֶל–דָּוִ֑ד וַיֹּ֙אמֶר֙ נִלְחַ֣מְתִּי בְרַבָּ֔ה גַּם–לָכַ֖דְתִּי אֶת–עִ֥יר הַמָּֽיִם: וְעַתָּ֗ה אֱסֹף֙ אֶת–יֶ֣תֶר הָעָ֔ם וַחֲנֵ֥ה עַל–הָעִ֖יר וְלָכְדָ֑הּ פֶּן–אֶלְכֹּ֤ד אֲנִי֙ אֶת–הָעִ֔יר וְנִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלֶֽיהָ: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

פֶּן–אֶלְכֹּ֤ד אֲנִי֙ אֶת–הָעִ֔יר וְנִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עָלֶֽיהָ:

דוד כמלך ניהל את המלחמה מהעורף, יואב שר צבאו אם היה כובש את העיר אחרי שלכד אותה ככובש העיר היתה נקראת על שמו ובעת שיש מלך זאת זכות ששמורה למלך ולכן בשלב הזה קרא יואב לדוד להצטרף למלחמה כדי שדוד יכבוש את העיר והעיר תקרא על שמו וזאת זכות ששמורה למלך שיואב לא לקח ולא ביקש לעצמו את המקום הזה של המלך, הוא היה נאמן למלך.

יואב רק הגיש לדוד להנחתה כמו שאומרים.

וַיֶּאֱסֹ֥ף דָּוִ֛ד אֶת–כָּל–הָעָ֖ם וַיֵּ֣לֶךְ רַבָּ֑תָה וַיִּלָּ֥חֶם בָּ֖הּ וַֽיִּלְכְּדָֽהּ: וַיִּקַּ֣ח אֶת–עֲטֶֽרֶת–מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל–רֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

ובהמשך:

וַיִּקַּ֣ח אֶת–עֲטֶֽרֶת–מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל–רֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד:

וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל–יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת–אֽוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת–אֽוּרִיָּ֖ה אֶל–דָּוִֽד: וַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה:

דוד היה מלך והוא לא היה בקרבות כל הזמן היה לו שר צבא וצבא והוא היה מתעדכן כמו שאומרים ובמפגש עם אוריה הוא ביקש לקבל מידע אודות אנשיו ומה קורה במלחמה.

אפשר לראות את שיטת ניהול בהנהגה כמו שאנו מכירים אותה היום.

זה כמו שהקבינט נפגש עם אנשי הצבא הבכירים והרמטכ"ל ומקבל מיידע על קורות המלחמה.

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיהוָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר נָתָ֜ן אֶל דָּוִ֗ד גַּם יְהוָ֛ה הֶעֱבִ֥יר חַטָּאתְךָ֖ לֹ֥א תָמֽוּת: אֶ֗פֶס כִּֽי–נִאֵ֤ץ נִאַ֙צְתָּ֙ אֶת–אֹיְבֵ֣י יְהוָ֔ה בַּדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה גַּ֗ם הַבֵּ֛ן הַיִּלּ֥וֹד לְךָ֖ מ֥וֹת יָמֽוּת: פרשת- שְׁלֹמֹ֔ה.

וּדְעוּ–כִּי-הִפְלָה יְהוָה, חָסִיד לוֹ; תהלים.

.