8.3- שמואל- מלכות שאול- דבר בישראל.

הפרשות:

חנה.

בית נאמן.

דבר בישראל.

אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.

שָׁאוּל֙.

שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

דוד.

דוד ויונתן.

אֶבְיָתָ֑ר.

סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אביגיל.

משיח יְהוָ֔ה.

מות שאול.

וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת–יְהוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר–יְהוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ:

וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקֹמ֑וֹ (ועינו) וְעֵינָיו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת: וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֲשֶׁר–שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים: וַיִּקְרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: וַיָּ֣רָץ אֶל–עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי–קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא–קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב: וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קָם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל–עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹֽא–קָרָ֥אתִי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב:

וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת–יְהוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר–יְהוָֽה: וַיֹּ֨סֶף יְהוָ֥ה קְרֹא–שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִשִׁית֒ וַיָּ֙קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל–עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם–יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ:

וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל–עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל–בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם:

וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד–הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת–דַּלְת֣וֹת בֵּית–יְהוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת–הַמַּרְאָ֖ה אֶל–עֵלִֽי:

וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת–שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל–נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה–לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם–תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכָּל–הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר–דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ: וַיַּגֶּד–ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת–כָּל–הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה:

וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:

פרשת דבר בישראל- לא מנוקד.

א ג,א והנער שמואל משרת את-יהוה, לפני עלי; ודבר-יהוה, היה יקר בימים ההם–אין חזון, נפרץ.  {ס}

א ג,ב ויהי ביום ההוא, ועלי שכב במקומו; ועינו החלו כהות, לא יוכל לראות.  א ג,ג ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שכב, בהיכל יהוה, אשר-שם ארון אלהים.  {פ}

א ג,ד ויקרא יהוה אל-שמואל, ויאמר הנני.  א ג,ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב.  {ס}

א ג,ו ויסף יהוה, קרא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב.  א ג,ז ושמואל, טרם ידע את-יהוה; וטרם יגלה אליו, דבר-יהוה.  א ג,ח ויסף יהוה קרא-שמואל, בשלישת, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יהוה קרא לנער.  א ג,ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו.  א ג,י ויבא יהוה ויתיצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שמע עבדך.  {פ}

א ג,יא ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנכי עשה דבר בישראל:  אשר, כל-שמעו–תצלינה, שתי אזניו.  א ג,יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דברתי אל-ביתו–החל, וכלה.  א ג,יג והגדתי לו, כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם–בעון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כהה, בם.  א ג,יד ולכן נשבעתי, לבית עלי:  אם-יתכפר עון בית-עלי, בזבח ובמנחה–עד-עולם.  א ג,טו וישכב שמואל עד-הבקר, ויפתח את-דלתות בית-יהוה; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי.  א ג,טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני.  א ג,יז ויאמר, מה הדבר אשר דבר אליך–אל-נא תכחד, ממני:  כה יעשה-לך אלהים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דבר אליך.  א ג,יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כחד ממנו; ויאמר–יהוה הוא, הטוב בעינו יעשה.  {פ}

א ג,יט ויגדל, שמואל; ויהוה היה עמו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה.  א ג,כ וידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע:  כי נאמן שמואל, לנביא ליהוה.  {ס}

א ג,כא ויסף יהוה, להראה בשלה:  כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשלו, בדבר יהוה.  {פ}