ההבדל בין צום החודש הרביעי, החמישי, השביעי והעשירי לבין יום כיפור. הצומות בימים אלה אלה צומות אבלות, אבלות על חורבן הבית ומוזכר בפירוש צום. לעומת ימים אלה יום כיפור אינו יום אבל, הוא יום דין- מעודכן.

וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃

הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: יחזקאל.

וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל (חטאתו) חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת: כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה:

לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי:

הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה

סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהֹוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל-תִּֽירָאֻֽם:

סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם

כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי

למחשבה שנית:

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

הצומות בימים אלה אלה צומות אבלות, אבלות על חורבן הבית ומוזכר בפירוש צום.

לעומת ימים אלה יום כיפור אינו יום אבל,

הוא יום משפט, הוא יום כפרה על חטאים ומשכך הציווי הוא הוא לענות נפשינו, יום בו האדם מתענה על חטאיו, העובדה שצמת אינה מעידה שאתה מעונה על חטאך.

כמבואר:

וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃

כמבואר:

הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: יחזקאל.

כמבואר, חוק עם הקלות:

גם זה, באם יעשה זאת תהיה לו חנינה:

לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי:

הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

כדי להסביר אמשיל הדבר לחוק הגזל הגנבה מה עושה הגנב שמתענה על חטאו.

יום כיפור הוא יום כפרת חטאים ויום דין, ומשכך הציווי לענות הנפש ולא לצום וזאת להבדיל מהצומות הנהוגים בימי אבלות שאינם ימי כפרת חטאים.

האדם שחושב שיכופר לו בגלל שצם מקיים חוסר צדק לאדם העשוק באם כך.

אדם מעונה הוא אדם שישיב את הגזל.

הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:

וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה

ככתוב:

ומשכך ביום דין זה המצווה היא להבין שחטאת ולתקן את החטא כפי שבורא עולם ציווה במקרה גזל.

למחשבה ראשונה:

סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהֹוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל-תִּֽירָאֻֽם:

סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵֽעֲלֵיהֶ֛ם

זאת אומרת שהיה צל מעליהם.

עד נקודת זמן הזאת:

כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי

למחשבה שנית:

במקרה גזל אתה יכול להשיב ולשוב, לא כך במקרה רצח.

בענין הקרבה לכיפורי נפש:

מה להקריב ומה לא להקריב:

אֶת-אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ-נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה:

לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד

א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד

אֽוֹ-לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים

א֥וֹ בָֽעִזִּֽים:

הקרבה של אלה תהיה לרצון, ריח אישה של אלה ולא ריח אדם שרוף כמו הריח של הנשרפים בטרבלינקה או באושוויץ, שרבות דובר על הריח האישה הזה שהזכיר למריחים ריח של עוף שרוף.

כמבואר:

כפרה לנפש מאלה:

ולא מבני אדם:

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

אותו הדבר עם שילוח שעיר לעזאזל ביום כיפור:

כתוב עז ולא אדם, שילוח אדם לא יהיה לרצון.

לא תהיה כפרת נפש מהקרבת אדם על פי דבר בורא עולם שלו כל הנפשות:

אדם לא יכול לדרוש נפש או למסור נפש מהבחינה שהנפש שלך, של הבן שלך וגם של אישתך, היא לא קנינך.

על משל ירושת הארץ, ארץ ישראל היא אינה קנינו של ישראל, ישראל לא יכול למכור את הירושה ולקבוע בזאת מי ירש הארץ שהיא ארצו של בורא עולם שחוקותיה על פי דבר בורא עולם.

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּֽי גֵרִים וְתֽוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִֽי: ויקרא.

קרוב מבחינת קרוב ורחוק וכמו פה גם מבחינת מה להקריב לבורא עולם ומה לא, מה יהיה לרצון ומה לא.

להקריב אדם זה רצח ולא בשגגה:

עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה- פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן