וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם– ההוראות מפי משה, יש גם את זה– דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם– זה מפי אהרן ובניו וזרעו הלאה– פרשת תרומה– הדגשים. 

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי׃ וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃ שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָֽאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃ וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃ פרשת תרומה.

זה מפי משה:

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

יש גם את זה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:  יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:  יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.

וזה מפי אהרן ובניו:

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

כמו שיש ציוויים מדוייקים לבנות את אהל מועד ובהמשך את בית המקדש שהענן מילא אותו בסופו של יום כך יש ציוויים לבניית ישראל ומשכו כדי שכמו שבית המקדש יהיה נכון למילוי כך עם ישראל כגוי קדוש. בכל האדם בורא עולם נפח נשמת חיים מהאדם הראשון והלאה בהמשך כמו שיש הבדל בין הביית שהאדם גר בו לבין בית המקדש, כך עם ישראל כגוי קדוש לעשות את שייעד לו בורא עולם, יש אדם נברא ויש עם נברא:

הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: תהלים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית.

לשון רבים:

יֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ:

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו:

לשון יחיד:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:

בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם:

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ: תהלים.

וזאת לישראל ביחס לגויים.

כמו שיש הבדל בין כהן ללוי כמו הבדל בין לוי לישראל מבחינת חוקת הבניה שלהם.

למשל כהן על פי הוראת המשך, צריך להתחתן עם אשה בת לבני ישראל , בתולה ולא גרושה:

וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח:  אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה: וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא.

חומר ורוח, החומר צריך להיות נכון כדי לעשות את שבורא עולם ציווה:

וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשׁוֹ:

יען כי האיחוד, הדבקות הבשר עם הבנות האלה,

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה

למעשה מטמאות את הכהן ומשכו למקדש, המשכן הזה שיועד לו לעשות זאת.

זאת הנכונה לכהן, ומזאת יקרה לו זרע:

בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:

מעמיו הכוונה משבטי ישראל, בת לשבט יהודה בתולה שמתחתנת עם כהן ממנה יהיה משך לכהן.

וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ: יחזקאל.

בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל:

למחשבה:

כמו רות שהייתה אלמנת מחלון היהודי והיתה נכונה להוליד  משך לבועז כך גם אלמנת כהן:

וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ:

יש עניין עם משכן הגוף וטהרתו ובנייתו כדי להכיל זאת ולעשות.

וזה הכהן ביחס ללוי, וזה הלוי ביחס לישראל וזה ישראל ביחס לגויים.

על משל הממזר, הזרעה של איש בבעולת בעל שאינה בעולתו מייצרת פגם חומרי כזה שלא יכול להיות בקרב ישראל מבחינת הפגם הזה ומשכך הציווי והדין:

לֹֽא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹֽא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהֹוָֽה:

זה פגם עולם גם דור עשירי לא יהיה נכון לקהל הזה במיוחד בארץ הזאת. כנלמד על קודשת הארץ ממקרה הראובני והגדי וחצי שבט המנשה שהיתה דאגה שיקריבו בעבר הירדן המזקחי ששם אסור להקריב והדבר היה מפיל אשמה על ישראל בצד המערבי של הירדן שהוא נחלת הירושה של ישראל.

ומפה אפשר לחשוב על הדבר ולהבין דבר בכמה וכמה כיוונים.