וַאֲנִ֤י | קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י-ט֥וֹב שַׁתִּ֤י | בַּאדֹנָ֣י יְהוִֹ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ: מזמור שלושה ושבעים.

וַאֲנִ֤י | קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י-ט֥וֹב

לפני כתיבת שורות אלה למדתי וכתבתי בעניין קרבה לבורא עולם ומשיחות לכן בקוראי מזמור זה לאחר מכן הדבר לקח אותי במחשבה לפה:

זֹ֣את מִשְׁחַ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וּמִשְׁחַ֣ת בָּנָ֔יו מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָֹ֑ה בְּיוֹם֙ הִקְרִ֣יב אֹתָ֔ם לְכַהֵ֖ן לַֽיהוָֹֽה: אֲ֠שֶׁ֠ר צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה לָתֵ֣ת לָהֶ֗ם בְּיוֹם֙ מָשְׁח֣וֹ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹֽרֹתָֽם: פרשת צו שמיני.

זֹ֣את מִשְׁחַ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וּמִשְׁחַ֣ת בָּנָ֔יו מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָֹ֑ה בְּיוֹם֙ הִקְרִ֣יב אֹתָ֔ם לְכַהֵ֖ן לַֽיהוָֹֽה:

הקריב את אהרון ובניו. כל בניו ולא רק אלעזר היו משוחים. זאת משיחת עולם ומהם הלאה. מכל בניו ובניהם והלאה.

בהמשך נמשחו מלכים גם הם על ידי נביא ובפקודת בורא עולם מי המושח ומי הנמשח.

בורא עולם הוא הקובע את מי לקרב אליו:

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן-יִצְהָ֥ר בֶּן-קְהָ֖ת בֶּן-לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן-פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: וַיָּקֻ֨מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַֽאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑ים נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי-שֵֽׁם: וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל-מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב-לָכֶם֒ כִּ֤י כָל-הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל-קְהַ֥ל יְהֹוָֽה: וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל-פָּנָֽיו: וַיְדַבֵּ֨ר אֶל-קֹ֜רַח וְאֶֽל-כָּל-עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְאֶת-הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר-בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו: פרשת צו שמיני.

וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת-אֲשֶׁר-ל֛וֹ וְאֶת-הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר-בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

וזאת תפילתו של המשורר בתהלים, הוא מבקש להיות קרוב לבורא.

אני חושבת על יהודה הלוי שכתב בדבר הקרוב והרחוק:

מי יתנני- יהודה הלוי.

מי יתנני       עבד אלוה עושני
וירחקני       כל דוד והוא יקריבני

המו קרבי       להיות קרובים אליך
אולם עצבי       ירחקום מעליך
יטו נתיבי       מעל נתיב מעגליך

יום תתשני       זקנה וכחי ינשני
אל תטשני       צורי ואל תעזבני

הטה לבבי       לעבוד עבודת מלכותך
ומחשבי       טהר לדעה אלהותך
ובעת כאבי       אל נא תאחר רפאותך

אלי ענני       אל תחשה ותענני
שנית קנני       ואמר לעבדך הנני

הציטוט מוויקיפדיא – לרוצים לקרוא את כל השיר- פה.

כל דוד והוא יקריבני

יקריבני לא במובן הקרבת המשורר, המובן הוא לקרב:

המו קרבי להיות קרובים אליך.

עצבי לא במובן עצבים, המובן הוא דרך עוצב, דרך שמרחיקה מבורא עולם:

אולם עצבי   ירחקום מעליך

דרך טועה כמבואר:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי: וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם: תהלים.

דֶּרֶךְ עֹצֶב

בתפילה בתהלים  יש הסבר לתפילת יהודה הלוי, לתקן אורחות לא טובים, גם כאלה שהוא לא יודע, לכן חקרני:

וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי:

ולאחר מכן:

וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

כשם שהתפלל יהודה הלוי:

הטה לבבי לעבוד עבודת מלכותך:

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא) ה֣וּא בְעֵינָֽי:

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם: מזמור שלושה ושבעים.

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את:

להבין מה היא האחרית, לא תמיד המקום שחושב אתה כי אחרית הוא, הוא אחרית.

אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:

ומה היא האחרית, מה הוא מקום האחרית בה יבין המשורר את אחריתם-

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל:

יש זמן של סוף והתחלה שהוא כמעגל זמן  גדול/רחב יותר סביב מעגל זמן קטן/צר יותר ממנו שאתה מודד ונע בו בתודעה הנוכחית שלך ומשכך קובע את נקודת ההתחלה והסוף של כל דבר שנמדד בזמן, הזמן שלך בעולם הזה, או במקום מסוים שהגעת אליו והלכת ממנו, אותו הדבר עם החבר שלך, ארוע כזה או אחר, מקרה כזה או אחר וכו'.

ומפה אפשר לחשוב שוב,

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:

אחריתם של מי.

ואיפה הראשית ואיפה האחרית.