המציאות האנושית:

אולם ההיסטוריא מלמדת שגם אנשים מאמינים עלולים לחטוא בשוחד או לנצל כוח. התורה עצמה מזהירה: ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור עיני חכמים- שמות.

עצם העובדה שאדם לומד תורה או מקבל קצבאות אינה מבטיחה שהוא ירא שמים במעשיו.

 שאלת האמונה, היראה והאחווה:

• האם הם יראים מבורא עולם? – אם אדם לוקח שוחד ביודעין, קשה לומר שהוא פועל ביראת שמים.

• האם הם מאמינים? – אמונה יכולה להיות קיימת, אך היא לא תמיד מתורגמת למעשים מוסריים.

• האם הם אחינו? – אחווה אמיתית נבחנת במעשים של דאגה, חמלה ושקיפות. כאשר מתגלים מקרים של ניצול, קשה לראות בכך ביטוי לאהבת ישראל.

 המשמעות המוסרית:

כאשר משגיח כשרות או דיין בגיור לוקח שוחד:

• הוא חוטא כלפי התורה והמצוות.

• הוא חוטא כלפי העם, שמפקיד בידיו אמון.

• הוא חוטא כלפי ערך אהבת ישראל, כי במקום לקרב – הוא מרחיק ומכביד.

• במעשיו הוא מתנהג כמי שהוא שונא ישראל, כי הוא פוגע באחווה ובכבוד התורה.

 ההשוואה לפרוטקשן בכשרות

מערך הכשרות בישראל הפך בפועל לכלי שליטה כלכלי. בעלי עסקים תלויים לחלוטין בתעודת הכשרות – בלעדיה, העסק עלול לקרוס. מצב זה מזכיר פרוטקשן: "שלם ותזכה להגנה".

 הנזק החברתי והכלכלי:

• עסקים קטנים נאלצים לשלם מעבר לנדרש כדי לשמור על תעודה.

• יוקר המחיה עולה, שכן מערך הכשרות מוסיף מיליארדים לעלות המזון בישראל.

• אמון ההעם נפגע כאשר מתגלים מקרים של שחיתות או דרישות כספיות לא שקופות.

 היעדר שקיפות ובקרה:

דוחות רשמיים מצביעים על ליקויים חמורים:

• העסקת משגיחים ללא הסמכה מתאימה.

• ניגודי עניינים (משגיחים קרובי משפחה לבעלי עסקים).

• שעות עבודה לא הגיוניות ודיווחים פיקטיביים.

• חוסר יכולת של המדינה לפקח על כל מערך הכשרות.

 שוחד גם בגיור

לא רק בכשרות אלא גם בתחום הגיור נשמעות טענות על ניצול כוח ושוחד. מועמדים לגיור, הנמצאים במצב רגיש ותלויים בהחלטת הרבנות, עלולים להיתקל בדרישות כספיות או בהעדפת מועמדים מסוימים. בכך נוצרת תחושה שהגיור – תהליך רוחני עמוק שמטרתו קבלת עול תורה ומצוות – הופך לכלי שליטה ומסחר.

הדבר פוגע באמון ההעם במוסדות הדת. זהו חילול השם כפול: פגיעה בקדושת הגיור ופגיעה באחווה הלאומית. במקום להיות שער של אהבת ישראל, הגיור הופך לעיתים לשער של סחיטה.

 ההבדל בין "נפילה" ל"חטא"

• נפילה: מילה שמרמזת על חולשה אנושית, טעות רגעית.

• חטא: פעולה מודעת, בחירה מוסרית שגויה, עבירה על מצוות התורה.

התורה מתייחסת לשוחד כחטא חמור: ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים- דברים ט"ז. לא מדובר במעידה טכנית אלא בעיוות מוסרי שמסלף את הצדק.

 הצעות לתיקון

כדי להחזיר אמון ולמנוע ניצול, יש צורך ברפורמות עמוקות:

1. פתיחת השוק לתחרות – לאפשר לגופים נוספים להעניק תעודות כשרות ולנהל מערכי גיור.

2. פיקוח חיצוני – להקים גוף בלתי תלוי שיפקח על המשגיחים והרבנויות.

3. שקיפות בתשלומים – לפרסם באופן ברור את עלות השירותים ולמנוע דרישות כספיות נוספות.

4. הפרדת סמכויות – להבטיח שהמשגיחים והדיינים לא יהיו תלויים ישירות בבעלי העסק או במועמדים לגיור.

5. החזרת ערכי אהבת ישראל – להדגיש שהמטרה היא לקרב ולא להרחיק, להקל ולא להכביד.

6. חקירה משטרתית-  לעצור את הפושעים בזאת והעמדתם למשפט ודין- למען יראו וייראו ולא יזידון עוד.

 מסר מסכם

הפער בין אידיאל "תורתו אומנותו" לבין מציאות של חטא השוחד מערער את אמון העם ומוביל לחילול השם. הכשרות והגיור אמורים להיות ביטוי לאמונה, ליראת שמים ולאהבת ישראל. אך כאשר הם הופכים לכלי שליטה כלכלי או אישי – הם פוגעים בעסקים קטנים, מייקרים את יוקר המחיה, מערערים את האחווה הלאומית ומחלישים את כבוד התורה.

על כן יש לראות בטענות אלו חשד סביר לחטא חמור ולהתנהלות פסולה. חובה להתלונן, לחקור ולהביא את האחראים למשפט ודין – כדי להגן על העם, על כבוד התורה ועל ערך אהבת ישראל. רק כך ניתן להבטיח שמערכות הכשרות והגיור יחזרו להיות מה שנועדו להיות: שירות רוחני לציבור, ביטוי לאחווה ולאמונה – ולא מנגנון של פרוטקשן ושוחד.

למחשבה:

אם בזאת ניתנת תעודת כשרות, אני טוענת לא כשר.