מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה | צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:

בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל-תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל-יַעֲבָר-פִּֽי:

לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ:

תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל-נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי:

אֲנִֽי-קְרָאתִ֣יךָ כִֽי-תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט-אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:

שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת-עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי:

מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי:

חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת:

אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה (סבבוני) סְבָב֑וּנוּ עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ:

דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים:

קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ:

מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ | יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ:

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:

בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל-תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל-יַעֲבָר-פִּֽי:

לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ:

תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל-נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי:

אֲנִֽי-קְרָאתִ֣יךָ כִֽי-תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט-אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ: מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ, לאלה:

לחוֹסִ֑ים בִּֽימִינֶֽךָ:

מאלה:

מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:

אני החוסה בך, אני האדם הזה ש:

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א

וש:

אֲנִֽי-קְרָאתִ֣יךָ

שתושיע אותי מאלה שלא מלפניך יצא משפטם, שתורתך אינה תורתם, אני שקורא אליך ולא כמו אלה שלא קוראים אליך:

אני מבקש שתושיע אותי ותפלה אותי ככזה:

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים בך.

צריך לחשוב גם על זה ביחד עם זה:

ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.

גם על זה:

האדם האפריקאי הגיע לאמריקה כעבד לאדם הלבן.

האדם האפריקאי לא היה נוצרי לפני שהאדם הלבן הביא  אותו לאמריקה או הביא את עצמו לאפריקה.

האדם האפריקאי הגיע לאמונה הדתית הנוצרית עם המפגש שלו עם האדם הלבן.

הדת הנוצרית לומדת וקבלה את תורתנו והשגת האלהים על פי תורת ישראל.

האדם האפריקאי, העבד, למד את תורת ישראל ומתפלל גם מתפילות תהלים של אסף המשורר ודוד המלך ושר הללו-יה.

עם הלמידה הזאת בתורה ועם דבר תורת ישראל דרשו האפרואמריקאים מהאדם הלבן  את שיחרורם מעבדות ואת זכויות האזרח  המגיעות להם ככל התושבים.

זה יפה.

מרטין לות'ר קינג היה כומר, הוא היה נוצרי.

חוזר בשאלה, חוזר בתשובה- מעודכן.

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ- לימודי תהלים.

ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.

וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ- לימודים מתפילת נשמת כל חי.

פרשת ירושת הארץ- ירושת ישראל, עשיו ובני לוט.

מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ | יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם: מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

וּֽצְפוּנְךָ֮

תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם

מצפוניך תמולא בטנם:

צְפוּנְךָ֮

ישבעו:

יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים

ואת הנותר:

וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

ביאור:

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: שמות.

וּֽצְפוּנְךָ֮**

וְשֵׁשׁ שָׁנִים

תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים

וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם:

וְהַשְּׁבִיעִית:**

תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ

למעלליהם:

לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה

**

צופן שבע- שש ועוד אחד\ת

שש שנים ושנה אחת לשמיטה, שש שנים ויום אחד לשבת:

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר: שמות.

מעגל שבע:

שש שנים תפיק אתה מהאדמה לשובע שלך

ואכלת ושבעת:

ואת השנה השביעית הותרת,

תניח לאדמה וזאת כמעשר כתרומה למען:

וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה

וגם בחוק השבת,

שש שנים העובד ישרת אותך וביום השביעי ינוח, גם החיה המשרתת אותך – תנוח.

אותו הדבר עם חוק העבד:

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה | צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:

בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל-תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל-יַעֲבָר-פִּֽי: מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

בתחילת תפילת הבקשה הזאת פותח המשורר בהצהרה שהיא כשבועה שהוא דובר אמת בתפילתו זאת:

הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:

המשורר מבקש את משפט הבורא:

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א

מתוך המקום שברור לו שפה זה משפט צדק שגם בוחן את הלב, שלא כמו שופט אדם, פה גם אי אפשר לרמות:

בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י

ומבקש מחסה, תשועה וחסד כחסיד של בורא עולם כקורא לבורא עולם:

אֲנִֽי-קְרָאתִ֣יךָ כִֽי-תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט-אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:

הַֽט-אָזְנְךָ֥

כצירוף מילים, כמו הקשב, הטה אזנך,כמו הקשב

הט שלא כמו הקשב או האזן המילה הט בצירוף המילים הט- אזנך, היא כמשל לתנועת הראש כמקרב את האוזן לאדם המבקש במקרה זה לחסות בצל בורא עולם:

שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת-עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי:* מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

המשורר שבתחילת משפטו מצהיר שהוא ידבר ללא שפתי מרמה מבקש שבורא עולם יפלה אותו :

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ: מִזְמ֗וֹר שבעה עשר.

הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ

הפלה חסדך בלשון להפלות בחסדים למרות שגם הוא חוטא, כמו אויביו, בקשתו, תפילתו של המשורר להפלות אותו מתוך מקום שהוא אדם שבורא עולם הוא אלוהיו:

מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים

ואויביו הם אויבי הבורא ומבקש מבורא עולם שיושיע אותו מהם:

מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:

ללימודי שפה:

אֲנִֽי-קְרָאתִ֣יךָ כִֽי-תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט-אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:

הַֽט-אָזְנְךָ֥

כצירוף מילים, כמו הקשב, הטה אזנך,כמו הקשב

הט שלא כמו הקשב או האזן המילה הט בצירוף המילים הט- אזנך, היא כמשל לתנועת הראש כמקרב את האוזן לאדם

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה | צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה: מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים: בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל-תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל-יַעֲבָר-פִּֽי: מזמור השבעה עשר.

הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:

זה לא משנה מה אתה אומר או לא אומר בשפתיך.

שבורא עולם בוחן אותנו, הוא בוחן מבחן הלב.

ומשכך :

בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י

אדם יכול לבחון אותך במה אתה אומר וגם במה אתה לא.

אדם יכול לבחון אותך במה אתה עושה ובמה אתה לא עושה.

ומשכך לשפוט בהתאם.

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ. אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת:  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: ירמיהו.

אדם לא יכול לדעת מה בלבך שאתה עושה או לא עושה ומה בלבך שאתה אומר או לא אומר.

את המבחן הזה רק בורא עולם יכול לבחון אותך.

מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים: מזמור השבעה עשר.

דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים:

קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ: תהלים – מזמור השבעה עשר.

אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן: יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ: יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ: (ודכה) יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו (חלכאים) חֵיל כָּאִים: תהלים.

שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע: וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר: עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט:וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי:וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה: יחזקאל.

כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶֽבֶר-פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִֽיקוּן: תהלים.

קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ:

מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ | יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:

אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ: תהלים- מזמור השבעה עשר.

וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם