מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי: שמות.
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי:
אני רוצה לדבר על הציווי מהבחינה הזאת:
כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: זכריה.
שבעה ימים עם אימו זאת זכות של הטלה, יודעי דבר יודעים שהחלב הראשון של הכבשה הוא חלב מאוד בריא לבריאותו של הטלה. בשפה הלועזית קוראים לחלב הזה קולסטרום. קראתי שגילו את הסגולה של החלב הזה לטיפוח לויטמנים ועוד דברים.
חשוב מאוד לא לקחת לטלה את הזכות הזאת. שימוש מסחרי גדול בחלב זה יוביל לכך שלא ישאר לטלאים אני טוענת שלא רק מבחינת צער בעלי חיים צריך לשמור על זאת, גם מבחינת כשרות הדבר לא נכון. את הטלה הזה אנו אוכלים בסופו של יום ומשכך יש הגיון לקבוע שהטלה לא יהיה כשר למאכל באם תלקח הזכות הזאת מהטלה.