**הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ: ישעיהו.וּלְשָׂרִיםזה תאור מעשה, מלאכת השרים יָשֹׂרוּ:מבחינת משפט הלשון, זה כמו לאמור שהשרים ישירו. מה ישורו: לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ:גם הבנות: יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ: תהלים.כמו דבורה הנביאה שהיתה שופטת בישראל. זֹ֣את הַתּוֹרָ֗ה לָֽעֹלָה֙ לַמִּנְחָ֔ה וְלַֽחַטָּ֖את וְלָֽאָשָׁ֑ם וְלַמִּלּוּאִ֔ים וּלְזֶ֖בַח הַשְּׁלָמִֽים: אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָֹ֛ה אֶת-מֹשֶׁ֖ה בְּהַ֣ר סִינָ֑י בְּי֨וֹם צַוֹּת֜וֹ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְהַקְרִ֧יב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶ֛ם לַֽיהוָֹ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי. וְלַמִּלּוּאִ֔יםלְהַקְרִ֧יב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶ֛ם לַֽיהוָֹ֖ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי:צריך לחשוב על מילואים בפרשת צו שמיני כהקרבת קורבנות בהקשר לנהוג בעת הזאת לגייס חיילים למילואים והתרומות לצבא. וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שמואל. וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָֽאָשָׁ֑ם קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא: בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁחֲטוּ֙ אֶת-הָ֣עֹלָ֔ה יִשְׁחֲט֖וּ אֶת-הָֽאָשָׁ֑ם וְאֶת-דָּמ֛וֹ יִזְרֹ֥ק עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב: וְאֵ֥ת כָּל-חֶלְבּ֖וֹ יַקְרִ֣יב מִמֶּ֑נּוּ אֵ֚ת הָֽאַלְיָ֔ה וְאֶת-הַחֵ֖לֶב הַֽמְכַסֶּ֥ה אֶת-הַקֶּֽרֶב: וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת-הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל-הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת-הַיֹּתֶ֨רֶת֙ עַל-הַכָּבֵ֔ד עַל-הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה: וְהִקְטִ֨יר אֹתָ֤ם הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֹ֑ה אָשָׁ֖ם הֽוּא:פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי. הכהן ובניו מצווים לאכל את הקרבן, ללא אכילת הקרבן ההקרבה לא שלמה: וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָ֠ר וְאֶל-אִ֨יתָמָ֥ר | בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת-הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מֵֽאִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא: וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק-בָּנֶ֨יךָ֙ הִ֔וא מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָֹ֑ה כִּי-כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי: וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת | שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי-חָקְךָ֤ וְחָק-בָּנֶ֨יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל-אֶלְעָזָ֤ר וְעַל-אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֔ן הַנּֽוֹתָרִ֖ם לֵאמֹ֑ר: מַדּ֗וּעַ לֹֽא-אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת-הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ | נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת-עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: הֵ֚ן לֹֽא-הוּבָ֣א אֶת-דָּמָ֔הּ אֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּֽאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי: וַיְדַבֵּ֨ר אַֽהֲרֹ֜ן אֶל-מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּ֠וֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת-חַטָּאתָ֤ם וְאֶת-עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֹֽה: וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו: פרשת וַיִּקְרָא- צַו- שְּׁמִינִי.למחשבה מה עושה המקריב את האדם למילואים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.אָדָם אַתֶּםיְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ: שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק: עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ: מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: תהלים. אֹכְלֵי עַמִּיבימי הדינים והכיפורים, בימי ההקרבות, כמועדי הבורא, אני מציעה לחילי מילואים, לא להתגייס. אם סירמטו את צו השמונה לפרשת צו שמיני בה אנו למדים על קורבנות למילואים, יש להזהר במועדים אלה. תשעה באב ויז' בתמוז כמועדי בבל, הם אינם מועדי הקרבות. חורבן הבית הראשון היה גם כי עצמות אדם היו על המזבח. צריך לחשוב על כך שהאמא שבנה נעצר האשימה את השוטרים שאכלו את בנה והמה לא אכלו את בנה. אסור להשוות את זה בזה, זאת לא אשמתו של זה. במקרה הזה האם הזאת דיברה שלא במידתיות על כך שהבן שלה מוכן לשלם את חובו לחברה וישב בכלא על מעשיו וכו'.. הניסוח – חובו לחברה לא היה מידתי. יכול להיות שלא התכוונה לדבר, אך בכל מקרה המקרה הזה לא מביא את הצדקה של זה לזה..או שילומים של זה על זה או הרשעה לזה על זה. שיהיה ברור, במיוחד במועדים אלה שאינם מועדי הבורא להקרבות בארץ הזאת כמשפט אלהי הארץ הזאת. למחשבה וידיעה: וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: ויקרא. וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ:ומה המום שלא יתקבל להקרבה, המומים הם מומי גוף, גם חרוץ, החרוץ לא חרוץ בעבודה מבחינת העבודה משחררת מהקרבה, כמו חריץ כמו שריטה עמוקה כמו חריץ בעצם, עַוֶּרֶת שָׁבוּר חָרוּץ יַבֶּלֶת גָרָביַלֶּפֶת וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת היה חוסר הגיון בלשלוח את הילדים בקיץ עם גרב וסנדלים לבית הספר, אני טוענת שהאמהות שבאו מארופה בקשו בדרך זאת להגן על ילדיהם מזאת. נראה שהם ידעו שיש כח כזה, ברור שהכח הזה ידע שאשה עם יד שבורה לא יכולה להיות כשרה להקרבה. הם ידעו שהיד של אימי נשברה לפני הניתוח בוולפסון, הם גם יודעים על החריץ שיש לי באף: כהני לוי נושאי המשרה, לא נושאים חטא למות. ושאינו כהן באם יתקרב למשרת כהן ישא חטא למות.
והמבין יבין. |
