וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת-דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה-לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָֽרָוָ֖ה אֶת-הַצְּמֵאָֽה: דְּבָרִ֗ים- פרשת כִּֽי-תָב֣וֹא אֶל-הָאָ֔רֶץ.לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָֽרָוָ֖ה אֶת-הַצְּמֵאָֽה:זה יפה וזה גם משל, ספות, זה בכוונה לשים סוף לדבר, במקרה הזה במשל הצמא שהוא כמו הרעב שהוא החוסר בדבר שיש משהו שהרוה סוף לחוסר כל שהוא.. כמו משל הצמא בשיר צמאה לך נפשי. הצמא של הנפש לבורא עולם. |
.