תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:

שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי-חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:

חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל-הַיּֽוֹם:

שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא:

כִּֽי-אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב-חֶ֝֗סֶד לְכָל-קֹרְאֶֽיךָ:

הַאֲזִ֣ינָה יְ֭הוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּחֲנוּנוֹתָֽי:

בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי:

אֵין-כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים | אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ:

כָּל-גּוֹיִ֤ם | אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ | וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם:

כִּֽי-חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה:

אֱלֹהִ֤ים | זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ-עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם:

וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל-רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב-חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת:

פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה-עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן-אֲמָתֶֽךָ:

עֲשֵֽׂה-עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי-אַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי:

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:

שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי-חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:

חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל-הַיּֽוֹם:

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:

שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי-חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:

המשורר קודם כל מסביר למה הוא צריך עזרה

כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:

ובמקום הזה הוא קורא לבורא עולם שיעזור לו:

כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל-הַיּֽוֹם:

בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי: תהלים- מזמור שישה ושמונים. 

אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: בראשית.

בְּי֣וֹם צָ֭רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי:

אֵין-כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים | אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ:

כָּל-גּוֹיִ֤ם | אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ | וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם: תהלים- מזמור שישה ושמונים. 

לעתים יש פסגות גבוהות כל כך שאליהן מגיע אדם.. כבש את האוורסט כמו שאומרים.. אדם כזה לעתים מרגיש שהוא הגיע להישג משמעותי שמגביה אותו ביחס לאדם שלא הגיע לפסגות שהוא הגיע אליהן, גם לחברה יש נטיה להגביה אדם שהגיע לפסגות יותר גבוהות מהאדם הממוצע. וכותבים על השיגיו ולעתים גם האדם שהגביהה כותב על עצמו כדי לתעד את השגיו.

ומה אני אומרת.

שמגיעים למקום גבוה כל כך הראיה מתרחבת אתה רואה יותר… ובני האדם נראים קטנים מהגובה שהגעת אליו. מהגובה הזה אתה לעתים בוחר להוציא עצמך או להבדיל עצמך מהאנשים ברחוב שאתה רואה מהגובה שהגעת אליו ומשם רואות עינך את הרחוב שגם אתה הולך בו מעת לעת ואתה לא רואה את עצמך מהגובה הזה עד כמה קטן אתה.