מזמור שלושה וארבעה ומאה.

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל-תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ:

וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם:

וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי:

זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים | מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל-פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ:

פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:

הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי-בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ-ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי-אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:

הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר:

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:

וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:

מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל-תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ: וְאַל-תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

ברור מתחילת המזמור שהמשורר בצרה, ומבקש עזרה מבורא עולם, בראשית דבריו מודה המשורר שגם הוא חוטא כי ברור שהאדם לעולם לא יצדק לפני בורא עולם כי אדם הוא ולא בורא עולם הוא.

ברבות השנים עם לימודי חשבתי שלאמר על עצמינו שאנו לא חוטאים, יש מן הדבר חטא כמו שמדמים את האדם לבורא עולם, גם האדם שנאמר עליו עושה טוב כצדיק חוטא גם הוא, יען כי בשר\אדם אנו ולא בורא עולם אנו ואלה ראשית דברי המשורר:

כִּ֤י לֹֽא-יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל-חָֽי:

בהמשך מבקש מבורא עולם את הבקשה הזאת כרוצה ללכת ולעשות כדבר בורא עולם לכן הבקשה מבורא עולם שילמד אותו להיות נכון,

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

כי המשורר מאמין ובוטח בבורא עולם ויודע שרוחו טובה:

הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי-בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ-ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי-אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:מהַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

וככזה הוא לא רוצה ומתחנן לבורא עולם שיושיע אותו וגם הוא לא יהיה במקום של כאלה שלא מבקשים את הבקשה הזאת, כמו אלה שלא מבקשים את תשועת בורא עולם, כמו אלה שחטאו ולא זכו לתשובה מתוקף חטאיהם:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

ובגלל שהוא כזה שדורש את בורא עולם ומאמין בבורא עולם:

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:  וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

למען זאת מבקש המשורר שבורא עולם יציל אותו:

כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ:

וחזרה לראשית דברי:

גם לאמר לא יצדק לפניך כל חי, יש ביטוי לאמונה. אפשר על הדבר שבורא עולם אמר על דוד שהוא עבדו וכידוע בורא עולם הפלה את החסיד הזה לו.

תחשבו על דוד המלך כמלך עשיר מאוד, מלך. שזאת תפילתו לבנו האחרונה לפני מותו ולפני שבנו יורש אותו, בתפילה זאת מתפלל דוד המלך משיח, שבנו יהיה המלך הזה לעם הזה:

לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: תהלים.

תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ:

הצדקה הזאת:

יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם:

פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:

מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל-תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ-עֲיֵפָ֖ה

כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י

וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם-יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:

.

לְמַֽעַן-שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

תְּחַיֵּ֑נִי

תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:

מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:

לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר: מזמור שלושה וארבעה ומאה.

כִּֽי-אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה

רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה