הפליאה ממעשה הבריאה מעוררת את תחושת הקטנות אל מול האל הגדול והנורא שאלה מעשיו: ומשכך– מָֽה–אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי–תִזְכְּרֶ֑נּוּ– וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ– היציר נברא הזה– תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ– וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ– בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ– אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם– מהמקום הזה תחשוב על מה פשר הדבר היות אדם– וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה– לימודי תהלים- מזמור שמיני.
נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן בשנת שבעים ושבע. כִּֽי–אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה: מָֽה–אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי–תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן–אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ
מדברים על הבינה של האדם. תחשוב שהאדם הוא כמו מחשב, שהגוף הוא חומרה ובמוח\לוח אם יש תוכנת ההפעלה שבאה מובנית עם המחשב שאך הבאת הבייתה\הנולד לך ומשם אתה מזין את המחשב\הנולד בתכנים, גם בתכנים של אם אז.. IF THEN..
מָֽה-אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי-תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן-אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ: וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ: תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו: תהלים מזמור שמיני. תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י
שְׁאוֹל (ואבדה) וַאֲבַדּוֹ לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה– עיני האדם הלא יודעות שובע– כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ– בהמשלה לרעב השאול ואבדון הלא יודע שובע– על משל פרי עץ הדעת– וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל- משלי- עשרים ושבע.
שְׁאוֹל (ואבדה) וַאֲבַדּוֹ לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה: עיני האדם הלא יודעות שובע, בהמשלה לרעב השאול ואבדון הלא יודע שובע. דִּבְרֵי
פרשת בהר סיני- הדגשים לשמירה.
אִם-בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת-מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם: וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָֽתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ: וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֨יִשׁ֙ אֶת-בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג
בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה– וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ– רעיון רוח ממקום שמוסיף לדבר– וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי– תוספת כזאת ועל זאת– אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו– תהלים- מזמור רביעי.
בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה: תהלים- מזמור רביעי. עַד-מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה: צריך להבין שעם ישראל הוא העם
בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי | אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי- ובמקום הזה בורא עולם הרחיב לדוד– כמו ליוסף במקום הזה– וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר- מברכת הכהנים– יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ– וִֽיחֻנֶּֽךָּ- המילה יחונך היא בת שתי משמעויות, חן וחננה– תהלים- מזמור ארבע.
בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי | אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי: תהלים- מזמור ארבע. ובמקום הזה בורא עולם הרחיב לדוד. בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ
משלי- עשרים וארבע– וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב– וסור ממנה גם בזאת– אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ– חטא שעשו לך, לא מתיר לך לעשות את אותו חטא לאדם שחטא לך. גם אתה תחשב חוטא.
בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן: וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים: משלי- עשרים וארבע. וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים:
שאדם מתענה על חטאיו ומכיר בגדולתו של זה שהוא מבקש ממנו שיושיע אותו וימחל לו על חטאיו, שהוא רוצה את הסליחה והרחמים של בורא עולם ומצר מאוד על כך שהוא חטא וגורש לעתים ומבקש לשוב– זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה– שהשברון של הלב שלך, משול לזבח– תהלים מאה ושלוש.
רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב-חָֽסֶד: לֹֽא-לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר: לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ: כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם
וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל-פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא-יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ– פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ– זה משל– אני מודעת לעובדה שיש התכנות שדברי יומשלו לאבות ואמהות שנחשבים צעירים מידי או מבוגרים מאוד שהביאו ילדים. זה לא המשל– תהלים מזמור אחד.
וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל-פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא-יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ: מזמור אחד. פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ: **זה
משלי- עשרים ואחד– אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ– כדי להסביר את המנוחה בקהל הרפאים המשול לקהל של כסילים אפשר להמשיל זאת לבדיחות שרק כסילים מספרים אותם ורק בקהל של כסילים צוחקים מהן. שם הלץ הזה ימצא אוזן קשבת ואוהבת, שם ימצא בית אוהב ומחבק.
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ: משלי- עשרים ואחד. מהמשפט ניתן להבין שדרך קהל רפאים, היא דרך הפוכה לזאת: מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל
משלי- עשרים- נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן– האדם יוצר מהאדמה. בורא עולם נפח באפו נשמת חיים: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים ורק לאחר מכן נהיה נפש חיה, כנראה שאותו הדבר גם ברחם שהאדם נהיה שלם, כבגד שלם , שיש לו אף שממנו נופח בו בורא עולם נשמת חיים עד אז הוא לא נחשב לחי–עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי- ולמרות שממעי אימי- וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה– כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן:
נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן: משלי- עשרים. נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם: הנשמה שבורא עולם נפח באדם היא הנר היא
משלי- תשעה עשר– שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ– הדגשה– שְׁמַע עֵצָה– לשמוע עיצה זה מצויין, אך חשוב להדגיש- לשמוע- שומע, אך לא בכרח אתה מקבל את העיצה במיוחד באם העיצה סותרת את דבר בורא עולם בדבר– רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם.
שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם: שְׁמַע עֵצָה: לשמוע עיצה זה מצויין, אך
משלי- תשעה עשר– הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד– צריך להבין מאוד הדבר. העובדה שהדבר נכתב במשלי זה לא מנכן את הדבר וגם הכותב לא אמר אם טוב או רע הדבר, כמו נסיון חיים שהמשורר ראה בחייו ועשה SHERING בכתביו אלה.
מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ: משלי- תשעה עשר. מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל האדם שחונן דל הוא כמלווה לבורא עולם ומשכך:
משלי – שישה עשר- בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ– בסופו של יום גם עם פרעה השלים עם שלמה– ויִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב– בת פרעה היתה האישה שעימה שלמה בנה את הבית לבורא עולם:
כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה: משלי- שישה עשר. כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ: לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ
משלי- חמישה עשר– וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: צריך גם לחשוב כל כך שלא בעתו, הוא לא רק לפני העת הוא גם אחרי העת, זה כמו שיש עת כנוס אבנים/ סיום מלחמה ואתה לא מסיים את המלחמה בעת שנכון לסיים אותה ואז הכל מתהפך לך והשגים שהשגת כמו לא היו ולא רק בתחום דעת קהל עולמית והשלכותיה.
שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: משלי מזמור חמישה עשר. לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: משלי מזמור
משלי- ארבעה עשר- גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים– במקרה הזה השנוא הוא העני– יִשָּׂנֵא רָשׁ שנבדל במקרה זה העשיר שיש לו אוהבים רבים. וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים: כדי להבין זאת יש שאומרים שהם היו עשירים היו להם הרבה חברים איך הלך הכסף והעשיר נהיה עני הלכו החברים.. אלה שהלכו מחברם שנפל לעוני מראש יעדיפו להתרחק מאדם עני.
קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא: משלי ארבעה עשר. יִשָּׂנֵא: ומי ישנא במקרה הזה: וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא: יהיה אדם שנוא. ברור
משלי– שנים עשר– אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת– תחשבו על הערום שמכסה דעת, אדם כזה לעתים יבקש לכסות דעת תורה בעניינו. וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת: ברור שהכסיל לא יקרא תורה ויקרא איוולת. גם את דבר האיוולת של הערום שלעתים רוצה את אישור הכסיל הזה.
אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת: משלי מזמור- שנים עשר. אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת שהוא לא רוצה שידעו את בשתו,
משלי- שנים עשר- וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי– מפה נלמד מה זה אובות וידעונים, שאול העלה באוב כדי לדעת מה לעשות. הדבר הזה אסור לעשות– וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:
בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת: בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים: ומשכך: וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת: אַל מָוֶת. צריך לחשוב על זה במובן
משלי- שנים עשר – וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי– מפה נלמד מה זה אובות וידעונים, שאול העלה באוב כדי לדעת מה לעשות. הדבר הזה אסור לעשות– וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:
בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת: בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים: ומשכך: וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת: אַל מָוֶת. צריך לחשוב על זה במובן
משלי- תשע- יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ: אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח– מדובר פה על ארבעה בנים: החכם, הלץ, והצדיק והרשע.
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ: אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ: תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק
משלי- שמונה- קדם- אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא:
במזמור זה (משלי- שמונה) המדברת אלינו היא החכמה בעצמה כמתארת עצמה ומדברת אלינו: אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא: יִרְאַת יְהוָה
משלי- שלוש- אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:
מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה
לאחר חטא העגל בורא עולם אמר למשה שהוא לא יילך לפנינו, מי שיילך לפנינו הוא מלאך– וְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ–כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗– אפשר לחשוב על הדבר מבחינת ההבדל בין לוחות הברית- הראשונים באצבע אלהים, השניים בכתב משה. — פרשת ויקהל.
לאחר חטא העגל ומתן הלוחות החדשים בורא עולם אמר למשה שהוא לא יילך לפנינו, מי שיילך לפנינו הוא מלאך: וְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ
וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם– המקדש שבנו במדבר היה אוהל, מיריעות- והגענו ארצה והגענו לימי דוד המלך שאמר כך על המשכן הזה– וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה– פרשת תרומה.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי׃ וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף