עבודות הרכבת הקלה פגעו בסוחרים המקומיים, גרמו לירידה בהכנסות ולסגירת עסקים. יש לקרוא למדיניות חדשה שתכיר בנזק, ותספק מנגנוני תמיכה ופיצוי, בדומה לתוכניות פינוי-בינוי ותמ"א.

המחיר הכלכלי של הרכבת הקלה: הסוחרים שנפגעו והצורך בפיצוי:

1. מבוא: פרויקט לאומי עם השלכות מקומיות

הרכבת הקלה בישראל היא פרויקט תחבורתי חשוב, שנועד לשפר את איכות החיים, להפחית עומסי תנועה ולחבר בין מרכזי ערים. אך מאחורי החזון התחבורתי מסתתרת מציאות קשה עבור בעלי עסקים ברחובות בהם התבצעה הסלילה: ירידה חדה בהכנסות, פגיעה בתנועה, ולעיתים סגירת עסקים.

2. הפגיעה הכלכלית בסוחרים

הרחובות הפכו לאתרי בנייה רועשים, חסומים ומרתיעים. קונים התרחקו, הגישה הפכה מסורבלת, והאווירה הכללית לא עודדה צרכנות. הסוחרים נאלצו להתמודד עם ירידה במחזורי המכירות, בעוד ההוצאות הקבועות — ארנונה, שכירות, חשמל, שכר עובדים — נותרו כשהיו. לא ניתנו להם הקלות, לא הוצעו להם פיצויים, והם נותרו להתמודד לבד עם ההשלכות.

3. השלכות אנושיות ועסקיות

מעבר להפסדים הכספיים, מדובר בפגיעה ברקמה העירונית: עסקים משפחתיים, חנויות ותיקות, בתי קפה ומסעדות — נעלמו מהנוף. עבור רבים, העסק היה מקור פרנסה יחיד, ולעיתים גם זהות אישית. הפגיעה אינה רק כלכלית, אלא גם חברתית ותרבותית.

4. הטיעון המוסרי והציבורי

מבחינת הלב וההיגיון, ברור שהמצב אינו הוגן. הרשויות עשויות לטעון שהן ממשיכות לספק שירותים ולכן אינן מחויבות לפצות, אך זו הסתכלות צרה. בדיוק כפי שבפרויקטים של תמ"א 38 או פינוי-בינוי היזם מפצה את הדיירים על אי הנוחות, כך גם כאן — המדינה או החברה המבצעת הן היזם, והסוחרים הם הדיירים שנפגעו.

5. הצעה למדיניות פיצוי חדשה

יש להקים מנגנון פיצוי מוסדר לעסקים שנפגעים מפרויקטים תשתיתיים. הפיצוי יכול לכלול:

• הקלות בארנונה ובמיסוי

• מענקים זמניים

• ליווי עסקי ושיווקי

• קרן פיצויים ייעודית לפרויקטים עתידיים

6. סיכום: חברה מתוקנת לא בונה על חשבון החלשים

הצורך בפיצוי אינו רק משפטי — הוא מוסרי. חברה מתוקנת נמדדת לא רק במה שהיא בונה, אלא גם באיך שהיא מתייחסת לאלה שנפגעים בדרך. אם נמשיך להתעלם מהסוחרים, נאבד לא רק עסקים — אלא גם את הערבות ההדדית שמחזיקה את החברה שלנו.