כיצד לוטו שנולד בחטא יכול להפוך למנגנון תרומה הוגן באמצעות כרטיס אישי המגביל הימורים, מאחד את כל ההגרלות, מונע התמכרות ומשיב את האחריות החברתית למדינה– כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.
לוטו: הטבה שנולדת בחטא — והדרך לתקן אותה
מפעל הפיס הוא אחד המוסדות המבלבלים ביותר שהמדינה מפעילה. מצד אחד, הוא עטוף בשפה של תרומה, קהילה, חינוך ותרבות. מצד שני, הוא מבוסס על מנגנון שמפיק רווחים אדירים דווקא מהשכבות הפגיעות ביותר בעם. זהו פרדוקס מוסרי עמוק: המדינה מטיבה — אך ההטבה הזו נולדת בחטא.
ההבטחה המפתה: “הכסף חוזר לעם”
שלטי החוצות מציגים גני ילדים חדשים, מרכזי תרבות ומגרשי ספורט שנבנו מכספי ההגרלות. המסר פשוט: כל טופס לוטו הוא תרומה למדינה, מעשה טוב עטוף בתקווה.
אבל מאחורי הנרטיב הזה מסתתרת אמת מטרידה: הכסף שמממן את אותם מבנים ציבוריים מגיע בעיקר מכיסם של אנשים שמתקשים לסגור את החודש. מחקרים מראים שההוצאות על הימורים גבוהות במיוחד בעשירונים התחתונים — כלומר, מי שיש לו פחות, משלם יותר.
המדינה יודעת זאת היטב. ובכל זאת, היא ממשיכה להפעיל את המנגנון הזה, לעודד אותו, ולמסגר אותו כ"בידור".
התקווה שמנצלת את הייאוש:
הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו הוא כמעט אפסי — לעיתים 1 ל־8 מיליון. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להמר. למה? כי הלוטו אינו מוצר כלכלי; הוא מוצר רגשי. הוא מוכר תקווה.
התקווה הזו חזקה במיוחד אצל מי שנמצא במצוקה כלכלית. עבורם, טופס לוטו אינו משחק — הוא פתח מילוט. המדינה, במקום להציע פתרונות אמיתיים לעוני, מציעה חלום. ובתשלום.
מוסד מדינה שמעמיק פערים:
כאן טמון הפסול העמוק: המדינה, שאמורה להגן על אזרחיה, מפעילה מנגנון שמנצל חולשה אנושית בסיסית. היא הופכת הימורים לנורמליים, חוקיים, ממותגים, עטופים בפרסומות צבעוניות ובשפה חיובית. היא קוראת לזה “הזדמנות”.
אבל זו אינה הזדמנות — זו מלכודת.
במקום לצמצם פערים, הלוטו מעמיק אותם. במקום להיטיב עם העם, הוא מטיל עליו נטל נוסף. במקום להגן על החלשים, הוא מממן את עצמו מהם.
מי הם המהמרים הכבדים בישראל:
הנתונים בישראל חלקיים, אך המחקרים הקיימים מציירים תמונה ברורה: מיעוט קטן של מהמרים כבדים מייצר את רוב ההכנסות — ורבים מהם מגיעים מהשכבות החלשות.
קטגוריה | אחוז מהאוכלוסייה | מאפיינים עיקריים |
|---|---|---|
מהמרים כפייתיים (התמכרות קלינית) | 1%–3% | חובות, פגיעה משפחתית, צורך בטיפול |
מהמרים בסיכון גבוה | 5%–7% | הוצאות גבוהות, דפוסי הימור חוזרים |
מהמרים “כבדים” (לא מכורים אך מוציאים סכומים גבוהים) | כ־10%–15% מהמהמרים | מאות ואלפי שקלים בחודש |
שכבות חלשות (עשירונים 1–3) | שיעור הוצאה גבוה במיוחד | מהווים חלק גדול מהכנסות מפעל הפיס |
הבהרה חשובה: מה זה אומר “10% מהמהמרים”:
בישראל יש כ־7 מיליון בגירים, ומתוכם כ־3.5 מיליון משתתפים בהגרלות לפחות פעם בשנה. לכן:
10% מהמהמרים = כ־350,000 אנשים
15% מהמהמרים = כ־525,000 אנשים
כלומר, בין 350 אלף ל־525 אלף ישראלים מוגדרים כ"מהמרים כבדים" — אנשים שמוציאים סכומים גבוהים מאוד מאות ואלפי שקלים באופן קבוע.
זהו מספר עצום, והוא מסביר מדוע מפעל הפיס כמעט ואינו מפרסם נתונים רשמיים על פילוח ההוצאות: המערכת נשענת על מיעוט קטן שמממן את הרוב.
הפתרון: לוטו כתרומה — לא כהימור
הבעיה אינה בעצם קיומו של הלוטו. הלוטו ביסודו הוא רעיון טוב: מנגנון שמאפשר לאנשים לתרום למדינה, ובתמורה לקבל סיכוי לפרס. הבעיה היא במבנה — לא במהות.
כיום, המבנה מעודד הימורים, התמכרות, הוצאות מופרזות וחוסר שליטה. אבל אפשר להפוך את הלוטו למנגנון מוסרי, שקוף ומוגן.
הנה ההצעה:
1. כרטיס לוטו אישי/משפחתי — כמו כרטיס תרומה (על רעיון הרבקו שיודע לזהות כמה האדם הפקיד וכמה נשאר לו, במקרה מה התקרה לתרום וכמה נשאר עד לחסימה)
לכל תא משפחתי (או אדם יחיד) יונפק כרטיס לוטו אישי. הכרטיס יהיה מחובר להכנסות המשפחה — בדיוק כמו שמס הכנסה יודע לחשב.
2. הגבלת הוצאה: עד 5% מההכנסה
הכרטיס יאפשר “תרומה” ללוטו עד עשרה אחוזים מהכנסות המשפחה או היחיד. זהו גבול שמאזן בין חופש אישי לבין הגנה מפני התמכרות.
3. כל סוגי ההגרלות נספרים יחד — בלי התחכמויות
הכרטיס יכלול את כל סוגי ההגרלות של מפעל הפיס:
לוטו
דאבל לוטו
חיש־גד
קינו
צ’אנס
פיס
כל טופס, כל כרטיס, כל משחק מזל — ללא יוצא מן הכלל
כל רכישה מכל סוג תיספר לאותה תקרה חודשית. כך לא ניתן “לעקוף” את המערכת על ידי קניית חיש־גד במקום לוטו, או פיצול בין סוגי טפסים.
4. כל רכישה תירשם בכרטיס ובטופס
כל טופס או כרטיס ייסרק לכרטיס האישי. המערכת תדע בדיוק כמה הוציא כל אדם.
5. הגעה לתקרה = חסימה אוטומטית
ברגע שהאדם הגיע לתקרה החודשית — הכרטיס יחסם אוטומטית עד לחודש הבא.
בלי ויכוחים. בלי “אולי עוד טופס אחד”. בלי ניצול של חולשה אנושית.
6. שכנוע: איך המודל החדש יכול להפוך מתנגדים לתומכים
אחת הביקורות המרכזיות על הלוטו כיום מגיעה דווקא מאנשים מוסריים, אחראים, שמבינים היטב את הסכנה שבהימורים. רבים מהם נמנעים מלהשתתף בהגרלות לא בגלל שהם מתנגדים לתרומה למדינה — אלא משום שהם אינם רוצים להיות חלק ממנגנון שעלול להוביל להתמכרות, לפגיעה כלכלית ולניצול של אוכלוסיות מוחלשות.
המודל החדש משנה את כללי המשחק.
כאשר הלוטו הופך למנגנון תרומה מוגן, שקוף ומוגבל — כזה שמונע מראש התמכרות, מגביל הוצאות, מאחד את כל סוגי ההגרלות לתקרה אחת, וחוסם אוטומטית חריגה — הוא מפסיק להיות הימור ומתחיל להיות פעולה חברתית אחראית.
במצב כזה, אנשים שנמנעו עד היום מהשתתפות מסיבות מוסריות עשויים לשנות את עמדתם. הם יוכלו לראות בלוטו לא איום אלא כלי תרומה מבוקר, כזה שמאפשר לקחת חלק בעשייה ציבורית בלי לפגוע באיש.
במילים אחרות: המודל החדש לא רק מצמצם נזק — הוא גם פותח את הדלת בפני קהל חדש של משתתפים, אנשים שהיו “נגד” ועשויים להפוך ל“בעד”, משום שהמערכת סוף־סוף מתנהלת באחריות ןמשכך להגדיל את מחזור התרומות.
לסיכום: לוטו מוסרי הוא אפשרי
המדינה יכולה להמשיך ליהנות מהכנסות, להמשיך לבנות גני ילדים ומרכזי תרבות — אבל בלי לפגוע באנשים החלשים ביותר.
לוטו יכול להיות מנגנון של תרומה, תקווה ומשחק — ולא מנגנון של ניצול, התמכרות ופגיעה.
הפתרון קיים. הבחירה — בידי המדינה.
מקורות מידע:
מקורות:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ״ס): סקר הוצאות משקי בית; שנתון סטטיסטי לישראל; הסקר החברתי.
מבקר המדינה: דו״ח על מפעל הפיס (2018); דו״ח על התמכרויות (2022).
הרשות הלאומית להתמכרויות: דוחות שנתיים ומחקרים על הימורים פתולוגיים.
דוחות שנתיים ופרסומי שקיפות של מפעל הפיס.
מחקרים אקדמיים מאוניברסיטת חיפה, תל אביב והאוניברסיטה העברית בנושא התמכרות להימורים.
World Lottery Association (WLA); OECD; American Psychiatric Association (APA).
דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח. סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי. בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים- עדכון.
נכתב: 10.11.2025 08:26
עודכן: 02.12.2025
"חמשת אלפים שורדי שואה ממתינים לקבל דירה בדיור הציבורי, כך פורסם לראשונה היום (שלישי) בתוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, בכאן רשת ב'. רוב הניצולים הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, רבים מהם ללא פנסיה וללא מעטפת משפחתית. הבוקר יתקיים בכנסת דיון מיוחד בנושא.
בחמש השנים האחרונות הלכו לעולמם כ-2,500 שורדים בעודם ממתינים בתור לדירה. יושבת ראש הוועדה המיוחדת בכנסת לשורדי שואה, יסמין סאקס פרידמן מ"יש עתיד", אמרה כי יש לפעול מיד למצוא פתרונות דיור לשורדים.
"הנתונים קשים מאוד מאוד, ולמה אנחנו מחכים? ממוצע גילאים הוא 87. אני מבינה שהמדינה כשלה והיא גם לא תוכל לייצר פתרונות של דיור מיידי לניצולי השואה"" כאן חדשות.
ניתוח סיוע בדיור בישראל לפי קבוצות (2021–2025 לפי הספורות הנוצריות):
חלק ראשון: סיוע בדיור ציבורי, שכר דירה וסיוע מוגדל:
טבלה 1: דיור ציבורי – חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים:
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים– יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 36% / 12.5% | 12% / 9.5% | 24% / 55% | 28% / 23% | 100% |
| 2022 | 38% / 12.8% | 12% / 9.7% | 22% / 54.5% | 28% / 23% | 100% |
| 2023 | 39% / 13.0% | 12.5% / 9.9% | 21% / 54% | 27.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 40% / 13.2% | 13% / 10.0% | 20% / 53.5% | 27% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 41% / 13.3% | 13.5% / 10.0% | 18.5% / 53.7% | 27% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים פי 3 מחלקם מכלל האזרחים; הציבור היהודי הלא-חרדי מקבל פחות ממחצית מחלקו היחסי.
טבלה 2: סיוע בשכר דירה – חלק מהסיוע /חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 23% / 12.5% | 11% / 9.5% | 41% / 55% | 25% / 23% | 100% |
| 2022 | 24% / 12.8% | 11% / 9.7% | 40% / 54.5% | 25% / 23% | 100% |
| 2023 | 25% / 13.0% | 11.5% / 9.9% | 39% / 54% | 24.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 26% / 13.2% | 12% / 10.0% | 38% / 53.5% | 24% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 27% / 13.3% | 12.5% / 10.0% | 36.5% / 53.7% | 24% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים כמעט פי 2 מחלקם; הציבור היהודי הלא-חרדי שוב מקבל פחות מהחלק היחסי שלו.
טבלה 3: סיוע מוגדל לממתינים לדיור ציבורי – חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 30% / 12.5% | 12% / 9.5% | 33% / 55% | 25% / 23% | 100% |
| 2022 | 31% / 12.8% | 12% / 9.7% | 32% / 54.5% | 25% / 23% | 100% |
| 2023 | 32% / 13.0% | 12.5% / 9.9% | 31% / 54% | 24.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 33% / 13.2% | 13% / 10.0% | 30% / 53.5% | 24% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 34% / 13.3% | 13.5% / 10.0% | 28.5% / 53.7% | 24% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים פי 2.5 מחלקם; הציבור היהודי הלא-חרדי מקבל חצי ממה שמגיע לו.
חלק שני: סיוע למשתכן – נתונים היסטוריים ובפועל
טבלה 4: סיוע למשתכן – נתונים היסטוריים (2021–2025)- חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 6% / 12.5% | 20% / 9.5% | 72% / 55% | 2% / 23% | 100% |
| 2022 | 6.5% / 12.8% | 21% / 9.7% | 72% / 54.5% | 0.5% / 23% | 100% |
| 2023 | 7% / 13.0% | 22% / 9.9% | 72% / 54% | 0.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 7.5% / 13.2% | 22.5% / 10.0% | 72% / 53.5% | 0.5% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 8% / 13.3% | 23% / 10.0% | 70% / 53.7% | 1% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים קיבלו פחות מהחלק היחסי שלהם – אך בפועל, בהגרלות האחרונות, הם קיבלו פי 3–4. הציבור הלא-יהודי כמעט מודר מהתוכנית.
טבלה 5: סיוע למשתכן – הקצאה בפועל (2024–2025).
| קבוצה | חלק מהדירות בפועל | חלק מהאוכלוסייה | פער (באחוזים) | יחס הקצאה |
|---|---|---|---|---|
| חרדים | 46–50% | 13.3% | +33% עד +37% | פי 3.5–4 |
| דתיים לאומיים | לא פורסם | 10.0% | לא ידוע | לא ידוע |
| ישראלים – יהודים (כולל חרדים) | 50–54% | 53.7% | −0% עד −3% | תואם פחות או יותר |
| אזרחי ישראל – לא יהודים | 0.5–1% | 23.0% | −22% עד −22.5% | כמעט אפס |
הבהרה: הטבלה מתייחסת לתוכנית סיוע למשתכן בלבד – כלומר, סיוע לרכישת דירה במחיר מוזל, ולא לדיור ציבורי או לשכר דירה. בתוכנית זו הרוכש נדרש לממן את יתרת הסכום בעצמו, לרוב באמצעות משכנתא.
למחשבה:
השוואה בין דיור ציבורי לסיוע למשתכן:
| מאפיין | דיור ציבורי | סיוע למשתכן (דירה בהנחה) |
|---|---|---|
| סוג הסיוע | דירה בבעלות המדינה | הנחה ברכישת דירה בשוק הפרטי |
| תשלום חודשי | שכר דירה מסובסד (לעיתים סמלי) | תשלום משכנתא מלא |
| צורך בהון עצמי | כמעט אפס | נדרש הון עצמי ומשכנתא |
| יציבות מגורים | גבוהה – לרוב לכל החיים | תלוי ביכולת כלכלית |
| אפשרות לרכישת הדירה | קיימת במחיר מופחת לאחר שנים | רכישה מיידית במחיר מוזל |
| נגישות לאוכלוסיות מוחלשות | גבוהה מאוד | נמוכה יחסית – דורש יכולת רכישה |
| מגזר מועדף בפועל | חרדים – פי 2.5–3 מחלקם באוכלוסייה | חרדים – פי 3.5–4 מהחלק היחסי (2025) |
סיכום:
דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח.
סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי.
בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים, אך היתרון בדיור הציבורי משמעותי יותר – גם כלכלית וגם חברתית.
למחשבה:
תשלומי מיסים – החברה החרדית לעומת כלל האזרחים (2023):
פרמטר | חרדים | כלל האוכלוסייה | יחס לחלקם באוכלוסייה |
|---|---|---|---|
חלקם בגילי העבודה (20–64) | כ־14% | 100% | — |
חלקם בתשלומי מסים ישירים | כ־4% | 100% | פחות משליש |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | פי 5.8 פחות |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פער משמעותי מאוד |
הסיבות לפער:
שיעור תעסוקה נמוך בקרב גברים חרדים.
שכר נמוך יחסית לממוצע הארצי.
משרות חלקיות או עבודה במגזר הלא־פורמלי.
פטורים והקלות מס למוסדות דת, אברכים ולומדי תורה.
ישראל מדורגת בתחתית מדינות OECD בנגישות לדיור, עם יחס של 12.7 שנות שכר לרכישת דירה – לעומת ממוצע של 7.2 בלבד במדינות OECD. לפי נתוני הלמ"ס ו־OECD, הפער מול מדינות מערביות מצביע על משבר דיור מתמשך.
עיקרי דוח העוני- פערים חברתיים עמוקים: ההשוואה למדינות רווחה אחרות מצביעה על השקעה נמוכה יחסית באזרח. אי ביטחון תזונתי נרחב: מאות אלפי משפחות וילדים חיים במחסור תזונתי, ורק מיעוט מקבל סיוע.
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
טבלת מקורות – סיוע בדיור בישראל:
החישובים על פי ניתוח נתונים ממקורות אלה גם על פי פילוח ישובים שעשה הרובוט:
תחום | מקור | סוג | קישור / הפניה |
|---|---|---|---|
דיור ציבורי ושכר דירה | משרד הבינוי והשיכון – סיוע מוגדל בשכר דירה לממתינים לדיור ציבורי | רשמי | gov.il – סיוע מוגדל |
דיור ציבורי ושכר דירה | מסמך מחקר הכנסת – נתונים על זכאים לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה | רשמי | PDF הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | דף מידע נוסף באתר הכנסת – נתונים על זכאים לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה | רשמי | אתר הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | מאגר מסמכים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת – חיפוש לפי נושא "חרדים" | רשמי | מאגר הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | רשימת יישובים המזכים בסיוע מוגדל בשכר דירה | רשמי | gov.il – יישובים עם סיוע מוגדל |
דיור ציבורי ושכר דירה | דיור ציבורי בישראל – דף מרכזי | רשמי | gov.il – דיור ציבורי |
דיור ציבורי ושכר דירה | סיוע בשכר דירה – דף מרכזי | רשמי | gov.il – סיוע בשכר דירה |
דיור ציבורי ושכר דירה | מעוף לדיור – מרכזי שירות מטעם משרד הבינוי והשיכון | רשמי | מעוף לדיור |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | מדריך להשתתפות בתוכניות "דירה בהנחה" | רשמי | gov.il – מדריך דירה בהנחה |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | אתר ההרשמה להגרלות "דירה בהנחה" | רשמי | dira.moch.gov.il |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | דף מרכזי בנושא "דירה בהנחה" | רשמי | gov.il – דירה בהנחה |
הקצאה לחרדים | כאן חדשות (דצמבר 2024) – דיווח: 50% מהדירות בהגרלה האחרונה יועדו לחרדים (7% מבתי האב בישראל). שר השיכון גולדקנופף: "צמצום פערים בדיור לציבור החרדי". | עיתונאי | כאן חדשות |
הקצאה לחרדים | מעריב (ינואר 2025) – כתבה: מחצית מהמגרשים המסובסדים בתוכנית "מחיר למשתכן" לחרדים (11% מהאוכלוסייה). | עיתונאי | מעריב |
הקצאה לחרדים | כלכליסט (יוני 2023) – חשיפה: מענק ייחודי לרכישת דירה מיד שנייה (50 אלף ש"ח) מותאם ליישובים חרדיים. | עיתונאי | כלכליסט |
הקצאה לחרדים | סרוגים (מרץ 2025) – דיווח על מסמך ממ״מ בכנסת: החרדים נהנים מהטבות בדיור גם ללא דרישה למיצוי כושר השתכרות. | עיתונאי | סרוגים |
הקצאה לחרדים | ערוץ 14 (מרץ 2025) – דיון בכנסת: רבים ממשקי הבית החרדים זכאים לסיוע בשכר דירה למרות ש־75% מהם בעלי דירה. | עיתונאי | ערוץ 14 |
הדוח על פי הספורות הנוצריות.
אתמול הבטתי מהחלון וראיתי דוס שמן מתפלל. והמשכתי לשוחח עם הרובוטית על תזונה, תת־תזונה ומשקל– מדובר פה בהרבה מאוד כסף שלעתים לא מגיע לאנשים שצריך שיגיע אליהם אני טוענת שיש צורך להתנות סיוע במזון בבדיקת דם ומשקל.
מאמר: משקל, בדיקות דם וסלי מזון:
אתמול הסתכלתי מהחלון וראיתי אדם שמן מתפלל בעמידה בישיבה, וחשבתי שאולי אנשים שמנים לא צריכים לקבל סל מזון:
למה זה בעייתי להתנות סיוע לפי משקל:
בריאות מול עוני: עוני עצמו הוא גורם סיכון להשמנה ולמחלות כרוניות – בגלל מחסור במזון בריא, פעילות גופנית או טיפול רפואי.
נקודת מבט רחבה יותר:
במקום לחשוב על "התניית סל מזון לפי משקל", אפשר לשאול:
איך מחלקים סלי מזון בצורה מכבדת?
האם אפשר להוסיף לסלים מוצרים בריאים יותר (פירות, ירקות, קטניות)?
איך מחזקים את הקהילה הנזקקת כך שאנשים לא יזדקקו לסלי מזון מלכתחילה?
משקל ובדיקות דם:
משקל הוא מדד חלקי בלבד.
בדיקות דם נותנות תמונה אמיתית יותר: סוכר, שומנים, תפקודי כבד וכליות, ספירת דם, ויטמינים ומינרלים.
השילוב: רופאים בוחנים את מכלול הנתונים – לא רק משקל, אלא גם בדיקות דם ואורח חיים.
טבלה משולבת: משקל מינימום + בדיקות דם תזונתיות:
גובה (ס"מ) | משקל מינימום (ק"ג) | טולרנס +10% | בדיקות דם תזונתיות | חריגה תזונתית אפשרית: |
|---|---|---|---|---|
150 | 41.6 | 45.8 | Hb (המוגלובין) | נמוך → מחסור בברזל/B12/חומצה פולית |
160 | 47.4 | 52.1 | ברזל (Iron) | נמוך → תזונה דלה בברזל |
170 | 53.5 | 58.9 | פריטין (Ferritin) | נמוך → מחסור במאגרי ברזל |
180 | 59.9 | 65.9 | ויטמין B12 | נמוך → תזונה דלה במקורות חיוניים |
190 | 66.9 | 73.6 | חומצה פולית (Folate) | נמוך → תזונה דלה בירקות ירוקים/קטניות |
200 | 74.0 | 81.4 | ויטמין D | נמוך → חוסר חשיפה לשמש/תזונה דלה |
כל גובה | מותאם אישית | לפי BMI | סידן, כולסטרול LDL, טריגליצרידים, חלבון | סידן נמוך → בעיות עצם; LDL/טריגליצרידים גבוהים → תזונה עתירת שומן/סוכר; חלבון נמוך → תזונה דלה בחלבון |
מסקנה:
מדובר פה בהרבה מאוד כסף שלעתים לא מגיע לאנשים שצריך שיגיע אליהם אני טוענת שיש צורך להתנות סיוע במזון בשתי הבדיקות האלה.
לפי מה שאני רואה שהם אוכלים בישיבה לא נראה לי שמגיע להם סל מזון.
לקחת את השמנת מהחתול- די לסחטנות הפוליטית- הפתרון לאי-שוויון ולפגיעה בנכים, ניצולי שואה, עניים וילדים רעבים הוא רשות רווחה א-פוליטית נפרדת. הגיע הזמן שמנהיגות הרווחה תיבחר בבחירה ישירה של העם ותנוהל בנאמנות.
עצמאות מוסדות הרווחה – המענה לסחטנות פוליטית ואי-שוויון חברתי:
מבוא:
מערכות הרווחה בישראל, המופקדות על הבטחת קיום בכבוד לאוכלוסיות החלשות – נכים, קשישים, משפחות מעוטות יכולת, ונפגעי צה"ל – הן הליבה המוסרית של החברה. עם זאת, קיים חשש ציבורי גובר כי מערכות אלו, בהיותן כפופות ישירות לניהול פוליטי-ממשלתי, הפכו לכלי מיקוח פוליטי בידי קבוצות כוח סקטוריאליות. תופעה זו, הנתפסת כסחטנות פוליטית, מעוותת את עקרון השוויון ומביאה לכך שהקצאת המשאבים אינה מבוססת תמיד על צורך אמיתי, אלא על עוצמה פוליטית.
הבעיה: כספי רווחה כבני ערובה פוליטיים ועיוותי הקצאה:
עיוות הקצאה מוסרי ופגיעה באוכלוסייה הרחבה: כספי ציבור נאלצים לעבור הקצאה מחודשת תחת לחץ פוליטי. הדבר יוצר אי-צדק משווע, כאשר נכים שאינם נכי צה"ל, משפחות עניות וכלל האוכלוסיות המקבלות קצבאות נאלצות להתמודד עם קיצוצים, סחבת ואי-וודאות. כתוצאה מכך, קיימת פגיעה ישירה בביטחון התזונתי, הן של העניים והן של ילדים בסיכון תזונתי, בעוד קבוצות מאורגנות פוליטית נהנות מתקציבים מועדפים.
הזנחת ניצולי שואה ונפגעי צה"ל: הסחטנות הפוליטית והמחסור התקציבי משפיעים קשות על האוכלוסיות הפגיעות ביותר. ניצולי שואה רבים אינם מקבלים את הסיוע החיוני, ונכי צה"ל ופגועי פוסט-טראומה סובלים ממחסור בתקציבי שיקום – עד כדי קטיעת רצף טיפולי ומקרי התאבדות.
העברת אחריות לגופים סקטוריאליים: חלוקת סלי מזון ושירותי רווחה מועברת לעמותות בעלות זיקה פוליטית במקום לגופי הרווחה הממלכתיים והאובייקטיביים. בכך המדינה מפקיעה את אחריותה ופוגעת בעיקרון האוניברסליות.
פערי מיסוי ותמיכה: קבוצות אוכלוסייה מסוימות אינן משתתפות באופן מלא במימון מערכות המדינה דרך מיסוי, אך נהנות מהקצאות יתר. הדבר יוצר חוסר בקופה הציבורית ומוביל לקיפוח של אוכלוסיות חלשות אחרות.
השוואה בינלאומית:
במדינות רבות קיימים מודלים שמונעים שימוש פוליטי במשאבי רווחה:
מדינה | מודל | מאפיינים | תועלת |
|---|---|---|---|
שבדיה | קרנות ביטוח סוציאליות עצמאיות | ניהול מקצועי בלתי תלוי בממשלה | חלוקה שוויונית, אמון ציבורי גבוה |
גרמניה | מוסדות ביטוח לאומי משולבים | שיתוף ממשלה-מעסיקים-עובדים | יציבות תקציבית, מניעת סחטנות |
קנדה | קרנות פדרליות לניהול קצבאות | תקצוב קבוע מתוך תקציב המדינה, עם פיקוח פרלמנטרי | שקיפות, חלוקה לפי קריטריונים מקצועיים |
הולנד | רשות עצמאית לניהול ביטוחי בריאות ורווחה | בחירה ציבורית של הנהלה מקצועית | מניעת שימוש פוליטי במשאבים |
ההצעה: הפרדת מוסדות הרווחה מהניהול הפוליטי ובחירה ישירה של מנהיגות הרווחה
כדי להבטיח שמשאבי הרווחה יחולקו בהגינות, בשקיפות ועל בסיס צורך בלבד, מוצע להקים רשות עצמאית לניהול כספי רווחה. רשות זו תפעל על פי מודל של נאמנות ציבורית, אך תוך חיזוק האחריות העממית באמצעות בחירה ישירה.
עקרונות הרשות העצמאית:
ניתוק פוליטי – כספי הביטוח הלאומי, קרנות הסיוע והתקציבים המיועדים לרווחה יוזרמו לרשות זו, והיא תהיה האמונה היחידה על ניהולם וחלוקתם.
מנדט ישיר וקבוע – ראש הרשות ייבחר על ידי הציבור בבחירות ישירות לתקופת כהונה ארוכה (למשל, עשר שנים), שאינה חופפת למחזור הבחירות הפוליטי.
קריטריונים אובייקטיביים – הרשות תפעל אך ורק על פי קריטריונים מקצועיים, שקופים ואחידים שייקבעו מראש על ידי מומחים בתחום הכלכלה והרווחה.
בקרה ופיקוח – הרשות תהיה כפופה לביקורת מבקר המדינה ולוועדה מקצועית של הכנסת, אך לא להחלטות אד-הוק של הממשלה.
יישום ההצעה: צעדים מעשיים:
חקיקה – חוק חדש יגדיר את "הרשות הלאומית לנאמנות הרווחה", יעגן את מעמדה העצמאי ויקבע את מקורות המימון שלה (אחוז קבוע מהתמ"ג/מסים ייעודיים).
בחירה ישירה – קביעת מנגנון בחירות עצמאי ובלתי תלוי לבחירת ראש הרשות.
קביעת מדדים – מדדי זכאות אובייקטיביים וקפדניים על ידי אנשי מקצוע, המבוססים על נטל מס, צורך אמיתי ויכולת השתכרות.
ניתוק תקציבי – ביטול סעיפי תקציב קואליציוניים בתחום הרווחה, כדי להבטיח שכל הפעולות מתבצעות תחת מטריה אחידה ושוויונית.
מסקנה:
הפרדת ניהול כספי הרווחה מידי המערכת הפוליטית, יחד עם הפקדת הכוח בידי העם בבחירה ישירה של מנהיגות הרווחה, היא צעד הכרחי לשיקום אמון העם במערכת המדינית ולהבטחת צדק חברתי. הקמת רשות עצמאית שתפעל בנאמנות לכלל האזרחים על בסיס קריטריונים מקצועיים תצמצם את הכוח הפוליטי לסחוט משאבים חיוניים. רק שינוי מבני כזה יבטיח שהכספים הציבוריים המיועדים לסיוע לאנשים במצוקה ישמשו אך ורק למטרה שלשמה נועדו: הבטחת רשת ביטחון סוציאלית אמינה ושוויונית לכל אזרחי המדינה.
דוח שכר ינואר–ספטמבר 2024 מול ינואר–ספטמבר 2025– שכר נומינאלי וראלי– שחיקת שכר מצטברת– פערי השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים- ניתוח שכר עובדים זרים כולל חלקו של קבלן כח אדם: עלות עובד למעסיק.
דוח השוואת התפלגות שכר (2025 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות)
1. תקציר ממצאים והשוואה:
שכר ממוצע נומינלי 2025: 13,761 ₪ (שכר נומינלי = השכר כפי שהוא משולם בפועל, ללא התאמות למדד המחירים לצרכן. כלומר, "המספר הגולמי" שמופיע בתלוש).
שכר ממוצע נומינלי 2024: 13,193 ₪
שכר ממוצע ריאלי 2024: כ־12,870 ₪ (שכר ריאלי = השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה, כלומר כמה כוח קנייה אמיתי יש לשכר. אם המחירים עולים, השכר הריאלי יכול לרדת גם אם הנומינלי עלה).
שכר ממוצע ריאלי 2025: כ־13,373 ₪ (חישוב ריאלי נעשה באמצעות מדד המחירים לצרכן = מדד שמודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים. ניכוי המדד מהשכר הנומינלי נותן את ערך השכר במונחי כוח קנייה).
שינוי נומינלי ממוצע כללי: +4.3% (השינוי באחוזים בין השכר הנומינלי של שתי השנים, ללא קשר לאינפלציה).
פער ריאלי ממוצע: +1.5% (השינוי בכוח הקנייה האמיתי של העובדים, כלומר כמה השכר באמת "שווה" אחרי שמחירי המוצרים והשירותים נלקחו בחשבון).
ממצא בולט: העלייה הריאלית מתונה, אך מתרכזת בעיקר בקבוצות השכר הנמוכות והחציוניות (כלומר, דווקא העובדים בעלי שכר נמוך–בינוני נהנו יותר מהשיפור בכוח הקנייה, לעומת העובדים בשכר גבוה).
2. נתוני יסוד והנחות עבודה
מקור הנתונים: פרסומי הלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
אינפלציה ממוצעת לתקופה: 2.8% (אינפלציה = עלייה כללית ומתמשכת ברמת המחירים במשק. כאשר יש אינפלציה, ערך הכסף נשחק – כלומר, אותו סכום כסף קונה פחות מוצרים ושירותים).
חישוב ריאלי: ניכוי מדד המחירים לצרכן מהשכר הנומינלי (כך ניתן לראות את השכר במונחי כוח קנייה אמיתי ולא רק במספרים מוחלטים).
3. טבלת השוואת התפלגות שכר נומינלית וריאלית (ינואר–ספטמבר)
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | אחוזון | שכר נומינלי 2024 (₪) | שכר ריאלי 2024 (₪) | שכר נומינלי 2025 (₪) | שכר ריאלי 2025 (₪) | פער נומינלי (%+) | פער ריאלי (%+/-) |
1 | 0–5% | 2,200 | 2,145 | 2,300 | 2,237 | +4.5% | +1.5% |
2 | 5–10% | 3,950 | 3,851 | 4,100 | 3,988 | +3.8% | +1.0% |
3 | 10–15% | 4,800 | 4,680 | 5,050 | 4,912 | +5.2% | +2.2% |
4 | 15–20% | 5,600 | 5,460 | 5,900 | 5,739 | +5.4% | +2.4% |
5 | 20–25% | 6,150 | 6,000 | 6,400 | 6,225 | +4.1% | +1.3% |
6 | 25–30% | 6,850 | 6,679 | 7,000 | 6,809 | +2.2% | -0.6% |
7 | 30–35% | 7,400 | 7,215 | 7,650 | 7,441 | +3.4% | +0.3% |
8 | 35–40% | 8,200 | 8,000 | 8,350 | 8,122 | +1.8% | -1.0% |
9 | 40–45% | 8,800 | 8,580 | 9,000 | 8,754 | +2.3% | -0.5% |
10 | 45–50% | 9,700 | 9,460 | 9,750 | 9,484 | +0.5% | -2.3% |
11 | 50–55% | 10,500 | 10,238 | 10,600 | 10,311 | +0.9% | -1.9% |
12 | 55–60% | 11,500 | 11,213 | 11,650 | 11,332 | +1.3% | -1.5% |
13 | 60–65% | 12,700 | 12,393 | 12,850 | 12,500 | +1.2% | -1.6% |
14 | 65–70% | 14,450 | 14,114 | 14,550 | 14,153 | +0.7% | -2.1% |
15 | 70–75% | 16,100 | 15,698 | 16,400 | 15,953 | +1.9% | -0.9% |
16 | 75–80% | 18,450 | 18,000 | 18,750 | 18,239 | +1.6% | -1.2% |
17 | 80–85% | 21,700 | 21,157 | 22,300 | 21,692 | +2.8% | +0.1% |
18 | 85–90% | 26,450 | 25,789 | 26,900 | 26,167 | +1.7% | -1.1% |
19 | 90–95% | 33,900 | 33,052 | 34,600 | 33,657 | +2.1% | -0.7% |
20 | 95–100% | 58,100+ | 56,648+ | 58,900+ | 57,295+ | +1.4% | -1.4% |
4. תובנות מהשוואה בין-שנתית:
שכר מינימום (עשרימונים 3–5): נהנים מעלייה ריאלית של 1.2%–2.4% בזכות עדכון אפריל 2025.
מעמד ביניים (עשריםונים 8–16): שחיקה ריאלית של עד -2.3%, בעיקר סביב השכר החציוני.
שכר חציוני (עשריםונים 10-11): סביב 10,600 ₪, עלייה נומינלית זעירה (0.9%) מול אינפלציה – שחיקה ריאלית של -1.9%.
עשריםונים עליונים (עשריםונים 17–20): ירידה ריאלית מתונה (בין -0.7% ל--1.4%).
אומרים שהחציוני הוא מדד יותר מדוייק, אך צריך לשים לב לפער בין עשירונים- 10-11 לעומת 4-6 שגם הם כנראה עובדים משרה מלאה, החלוקה הזאת ממחישה את הפערים.
נראה שעשרימונים 1-3 לא עובדים משרה מלאה.
5. סיכום
בינואר–ספטמבר 2025 נרשמה עלייה נומינלית של 4.3% לעומת התקופה המקבילה ב־2024, אך לאחר ניכוי אינפלציה – העלייה הריאלית מתכנסת ל־1.5% בלבד.
מעמד הביניים בישראל ספג את הפגיעה הריאלית הקשה ביותר, בעוד שהשכר הנמוך נהנה מהגנה בזכות עדכון שכר המינימום.
6. שחיקת שכר: אובדן / רווח שנתי ומצטבר לכיסו של העובד הבודד (₪)
נתונים חודשיים ושנתיים (₪) לפי קבוצת שכר (וינטיל) - בהנחת אינפלציה 2.8%
תקציר:
שחיקה (חיובי): כמה כסף נגרע מכיס העובד כדי לשמור על כוח הקנייה של 2024.
רווח ריאלי (שלילי): השכר הנומינלי עלה מהר יותר מהאינפלציה.
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | שכר נומינלי ממוצע 2025 (₪) | שחיקה / רווח חודשי למשרה (₪) | שחיקה / רווח שנתי למשרה (₪) (x12) | משמעות (אובדן / רווח) |
|---|---|---|---|---|
קבוצה 1 | 2,300 | -22 | +264 | רווח ריאלי (השכר עלה מהר יותר מהאינפלציה) |
קבוצה 2 | 4,100 | 1 | -12 | שוויון כוח קנייה (שחיקה זניחה) |
קבוצה 3 | 5,050 | -90 | +1,080 | רווח ריאלי ניכר |
קבוצה 4 | 5,900 | -129 | +1,548 | רווח ריאלי משמעותי |
קבוצה 5 | 6,400 | -73 | +876 | רווח ריאלי |
קבוצה 6 | 7,000 | 38 | -456 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 7 | 7,650 | -9 | +108 | רווח ריאלי מינורי |
קבוצה 8 | 8,350 | 98 | -1,176 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 9 | 9,000 | 62 | -744 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 10 | 9,750 | 218 | -2,616 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 11 | 10,600 | 233 | -2,796 | אובדן כוח קנייה משמעותי (חציון) |
קבוצה 12 | 11,650 | 187 | -2,244 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 13 | 12,850 | 208 | -2,496 | אובדן כוח קנייה משמעותי |
קבוצה 14 | 14,550 | 323 | -3,876 | אובדן כוח קנייה חמור (שכר ממוצע) |
קבוצה 15 | 16,400 | 200 | -2,400 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 16 | 18,750 | 266 | -3,192 | אובדן כוח קנייה |
קבוצה 17 | 22,300 | 66 | -792 | אובדן כוח קנייה מועט |
קבוצה 18 | 26,900 | 324 | -3,888 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 19 | 34,600 | 313 | -3,756 | אובדן כוח קנייה חמור |
קבוצה 20 | 58,900+ | 878+ | -10,536 | אובדן כוח קנייה קיצוני |
מסקנות עיקריות (השחיקה בכיס הפרטי - סיכום שנתי)
סה"כ למשק (אובדן כוח קנייה שנתי): השחיקה המצטברת בכוח הקנייה, הפרוסה על פני כל 4 מיליון משרות שכיר, מסתכמת בכ-7.42 מיליארד ₪ בשנה. סכום זה מייצג את הפער הכולל הדרוש לעובדים כדי לשמר את רמת החיים הריאלית של 2024.
הנפגעים הקשים ביותר (₪ - בראייה שנתית):
עשרימון 20 (הקצה העליון): אובדן של מעל 10,536 ₪ בשנה למשרת שכיר, שנגרעים מכוח הקנייה.
עשרימון 14 (סביבת השכר הממוצע): עובדים אלו הפסידו כמעט 3,876 ₪ בשנה.
עשרימון 10-13 (ליבת מעמד הביניים): הפסד שנתי של 2,244 ₪ עד 2,796 ₪ למשרה.
מרוויחי שכר המינימום: העובדים בקבוצה 4 (סביבת שכר מינימום) הרוויחו ריאלית כ-1,548 ₪ בשנה. זהו הגידול הריאלי הגדול ביותר בכיס הפרטי מכל קבוצה.
7) דוח השוואת שכר מבנית (2025): עובדים ישראלים מול עובדים זרים רשומים (מודל מעודכן)
ניתוח פערים לפי קבוצות שכר (וינטילים) - ינואר- ספטמבר.
תאריך הדוח: נובמבר 2025 מקור הנתונים: אומדנים על בסיס נתוני הלמ"ס הכלליים והתפלגות תעסוקת עובדים זרים. הנחת יסוד לצורך המודל: העובדים הזרים הרשומים מהווים כ-3.66% מסך משרות השכיר, בהתבסס על נתון מדויק של 146,508.
1. תקציר ממצאים והנחות יסוד
דוח זה משווה את טווח השכר החודשי הממוצע של עובדים אזרחי ישראל אל מול עובדים זרים רשומים, כדי להדגים את הפערים המבניים והשפעתם על סטטיסטיקת השכר הכללית במשק.
ממוצע שכר כולל במשק (לצורך השוואה): 13,600 ₪.
אומדן שכר ממוצע - אזרחי ישראל: כ-14,800 ₪.
אומדן שכר ממוצע - עובדים זרים רשומים (ברוטו): כ-7,500 ₪.
סה"כ משרות שכיר במשק: 4,000,000 משרות.
סה"כ עובדים זרים רשומים (3.66% אומדן מודל): 146,508 משרות (נתון יסוד לצורך המודל).
סה"כ אזרחי ישראל (96.34%): 3,853,492 משרות.
הערת שוליים חשובה: נתון זה אינו כולל כ-27,702 עובדים זרים בלתי חוקיים, אשר אינם נספרים בסטטיסטיקות השכר הרשמיות, אך משפיעים על שוק העבודה הכללי.
הממצא הבולט: העובדים הזרים הרשומים מרוכזים ב-50% התחתונים של טבלת השכר, ובמדרגות השכר הנמוכות הפערים נוגעים לכמעט פי שניים.
2. טבלת השוואת שכר ממוצע: ישראלים מול זרים רשומים (₪, נומינלי) והתפלגות משרות:
קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים) | מספר משרות משוער | עובדים זרים רשומים (אומדן) | אזרחי ישראל (אומדן) | שכר ממוצע אזרחי ישראל (₪) | שכר ברוטו לעובד זר רשום (₪) | עלות שכר כוללת לקבלן (אומדן) (₪)* | סטטוס עלות למעסיק |
קבוצה 1 | 200,000 | 26,371 | 173,629 | 2,450 | 1,100 | 1,375 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 2 | 200,000 | 29,302 | 170,698 | 4,300 | 2,500 | 3,125 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 3 | 200,000 | 21,976 | 178,024 | 5,300 | 4,150 | 5,188 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 4 | 200,000 | 14,651 | 185,349 | 6,200 | 5,700 | 7,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 5 | 200,000 | 11,721 | 188,279 | 6,750 | 6,300 | 7,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 6 | 200,000 | 10,256 | 189,744 | 7,400 | 6,500 | 8,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 7 | 200,000 | 7,325 | 192,675 | 8,000 | 7,200 | 9,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 8 | 200,000 | 5,860 | 194,140 | 8,750 | 7,800 | 9,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 9 | 200,000 | 4,395 | 195,605 | 9,400 | 8,400 | 10,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 10 | 200,000 | 2,930 | 197,070 | 10,250 | 9,100 | 11,375 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 11 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 11,200 | 10,000 | 12,500 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 12 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 12,400 | 11,000 | 13,750 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 13 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 13,600 | 12,000 | 15,000 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 14 | 200,000 | 1,465 | 198,535 | 15,500 | 13,500 | 16,875 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 15 | 200,000 | 733 | 199,267 | 17,500 | 14,500 | 18,125 | האזרח זול יותר (+)* |
קבוצה 16 | 200,000 | 733 | 199,267 | 20,000 | 16,000 | 20,000 | שוויון (0) |
קבוצה 17 | 200,000 | 733 | 199,267 | 24,000 | 18,000 | 22,500 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 18 | 200,000 | 733 | 199,267 | 29,000 | 20,000 | 25,000 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 19 | 200,000 | 733 | 199,267 | 37,000 | 25,000 | 31,250 | האזרח יקר יותר (-) |
קבוצה 20 | 200,000 | 732 | 199,268 | 62,000+ | 35,000+ | 43,750+ | האזרח יקר יותר (-) |
סה"כ משרות | 4,000,000 | 146,508 | 3,853,492 |
** העמודה "עלות שכר כוללת לקבלן" מחשבת את השכר ברוטו לעובד זר * 1.25. *** הבהרה ל"סטטוס עלות למעסיק": ההערה מתייחסת לעלות העסקת האזרח ביחס לעלות הקבלן (שכר זר + עמלות). פער שלילי (-) בעמודת הפער משמעותו שהאזרח זול יותר למעסיק הסופי.
3. ניתוח הפערים וההתפלגות
א. ריכוז העובדים הזרים הרשומים בשכר הנמוך והפער הנסתר
הטבלה מציגה את העובד הממוצע בכל קבוצה. יש לזכור כי רובם המכריע של העובדים הזרים הרשומים נופלים ב-50% התחתונים של ההתפלגות.
גודל הקבוצות (הבהרה מתודולוגית): כל אחת מ-20 קבוצות השכר מייצגת כ-200,000 משרות שכיר במשק הישראלי. מה שמשתנה הוא התמהיל הפנימי בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים בתוך אותן 200,000 משרות.
ריכוז העובדים הזרים הרשומים: כ-92% מהעובדים הזרים הרשומים (כ-135,000 מתוך 146,508) מרוכזים ב-10 הקבוצות התחתונות, כאשר הקבוצות הקיצוניות 1 ו-2 (שכר עד כ-4,300 ₪) מכילות יחד כ-55,673 עובדים זרים רשומים.
הפער הדרמטי בנטל המעסיק (השוואה לעלות קבלן): העמודה המעודכנת של הפער (ישראלי מול עלות קבלן) חושפת תובנה מרכזית:
** בקבוצות השכר הנמוכות (1-3) והגבוהות (17-20):** השכר הממוצע של האזרח גבוה יותר מהעלות הכוללת שהמעסיק משלם לקבלן עבור הזר הרשום. לכן, בטווחים אלו האזרח יקר יותר (-) למעסיק הסופי.
** בקבוצות 4 עד 15 (הליבה הממוצעת):** עלות העסקת עובד זר רשום דרך קבלן גבוהה יותר מהשכר הממוצע המשולם לאזרח ישראלי באותה מדרגת שכר. עלות הקבלן גבוהה בעד כ-1,400 ₪ (וינטיל 13), ומסומנת כ"האזרח זול יותר (+)***.
ב. הפער באחוזים (השוואה לשכר ברוטו של הזר הרשום)
הפער הקיצוני בקצה התחתון: בעשרימון 1, השכר של האזרח גבוה ב-122.7% משכר העובד הזר הרשום.
התכנסות זמנית: הפער מצטמצם דרמטית לקבוצות סביב שכר המינימום (עשרימונים 4-5), שם השכר של האזרח גבוה ב-7.1% עד 8.8% בלבד.
גידול מחודש בדרגים הגבוהים: בדרגי הניהול וההייטק (עשרימונים 17-20), הפער באחוזים שוב מזנק, ומגיע ל-77.1%+ בעשרימון העליון.
ג. סיכום ומסקנה
חלוקת השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים ממחישה את הפיצול המבני בשוק העבודה. קיומה של אוכלוסיית העובדים הזרים הרשומים "מושכת" למטה את נתון השכר הממוצע הכללי, אך באופן פרדוקסלי גם מחזיקה את השכר של האזרחים בקבוצות הנמוכות יחסית יציב על רצפת שכר המינימום. ללא העובדים הזרים, השכר הממוצע של אזרחי ישראל היה גבוה יותר משמעותית (כ-14,800 ₪, לעומת 13,600 ₪ הממוצע הכללי).
שכר ממוצע בספטמבר 2025 עמד על 13,761 ₪ – עלייה של 4.3 אחוז לעומת ספטמבר 2024. עם זאת, העובד/ת הממוצע/ת חווה שחיקה מצטברת בכוח הקנייה בסך 2,660 ₪, שככל הנראה תורגמה לצריכת אשראי מוגברת.
דוח שכר ממוצע – כלל המשק (אוגוסט 2024 עד ספטמבר 2025)
נתוני הלמ״ס
אוגוסט 2024: השכר הממוצע למשרת שכיר עמד על 13,267 ₪.
אוגוסט 2025: השכר הממוצע עלה ל־13,935 ₪ → עלייה נומינלית של 668 ₪ ≈ 5.0%.
ספטמבר 2024: השכר הממוצע היה 13,193 ₪
ספטמבר 2025: (אומדן הלמ"ס- לא סופי) השכר הממוצע עלה ל־13,761 ₪ → עלייה נומינלית של 568 ₪ ≈ 4.3%.
שכר ריאלי: לאחר התאמת מדד המחירים לצרכן, השכר עלה רק ב־2.1%–2.5%.
שחיקה מצטברת בכוח הקנייה: כ־2,319 ₪ עד אוגוסט 2025, והגיעה לכ־2,660 ₪ בספטמבר 2025.
טבלה חודשית – שכר נומינלי וריאלי (אוגוסט 2024–ספטמבר 2025)
חודש | שכר נומינלי (₪) | מדד עליות (CPI ביחס לאוגוסט 24) | שכר ריאלי (₪) | שחיקה חודשית (₪) | שינוי ריאלי מול חודש קודם (₪) |
אוגוסט 2024 | 13,267 | – | 13,267 | 0 | – |
ספטמבר 2024 | 13,193 | +0.1% | 13,193 | 0 | −74 |
אוקטובר 2024 | 13,270 | +0.2% | 13,270 | 0 | +77 |
נובמבר 2024 | 13,400 | +0.3% | 13,360 | −40 | +90 |
דצמבר 2024 | 13,500 | +0.6% | 13,420 | −80 | +60 |
ינואר 2025 | 13,419 | +1.0% | 13,285 | −134 | −135 |
פברואר 2025 | 13,773 | +1.3% | 13,595 | −178 | +310 |
מרץ 2025 | 13,850 | +1.6% | 13,630 | −220 | +35 |
אפריל 2025 | 13,905 | +2.0% | 13,627 | −278 | −3 |
מאי 2025 | 14,000 | +2.2% | 13,690 | −310 | +63 |
יוני 2025 | 14,219 | +2.5% | 13,865 | −354 | +175 |
יולי 2025 | 14,300 | +2.7% | 13,910 | −390 | +45 |
אוגוסט 2025 | 13,935 | +2.5% | 13,600 | −335 | −310 |
ספטמבר 2025 | 13,761 | +2.7% | 13,420 | −341 | −180 |
טבלת שחיקה חודשית ומצטברת (אוגוסט 2024–ספטמבר 2025)
חודש | שחיקה חודשית (₪) | שחיקה מצטברת (₪) |
|---|---|---|
אוגוסט 2024 | 0 | 0 |
ספטמבר 2024 | 0 | 0 |
אוקטובר 2024 | 0 | 0 |
נובמבר 2024 | −40 | −40 |
דצמבר 2024 | −80 | −120 |
ינואר 2025 | −134 | −254 |
פברואר 2025 | −178 | −432 |
מרץ 2025 | −220 | −652 |
אפריל 2025 | −278 | −930 |
מאי 2025 | −310 | −1,240 |
יוני 2025 | −354 | −1,594 |
יולי 2025 | −390 | −1,984 |
אוגוסט 2025 | −335 | −2,319 |
ספטמבר 2025 | −341 | −2,660 |
המשמעות הכלכלית:
השכר הנומינלי עלה ב־5% באוגוסט וב־4.3% בספטמבר, אך השכר הריאלי עלה רק ב־2.1%–2.5%.
העובד הממוצע איבד יכולת רכישה של כ־2,660 ₪ עד ספטמבר 2025.
העלייה בתלוש אינה משקפת את המציאות הכלכלית – כוח הקנייה נשחק, והעובדים נאלצים להסתמך על חסכונות או אשראי כדי לשמור על אותה רמת חיים.
מקור רשמי: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני שכר ממוצע
(המועדים לפי הספורות הנוצריות)
לצד בחינת הפדיון הנומינלי, חשוב להתייחס לפדיון הריאלי, המנוכה מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. בשנת 2025 נרשמה עלייה ריאלית זעירה ביצוא של 0.2% בלבד מול ירידה חריפה של 6.5% במכירות המקומיות.
פדיון המשק הישראלי 2022–2025 לפי הספורות הנוצריות- עלייה נומינלית מול ירידה ריאלית:
הסבר על בחינת מצב המשק לפי פדיון:
כאשר בוחנים את מצב המשק דרך נתוני פדיון, חשוב להבחין בין פדיון נומינלי לבין פדיון ריאלי.
פדיון נומינלי משקף את סך ההכנסות הכספיות – כמה כסף התקבל ממכירת סחורות ושירותים. לעיתים נראה שהפדיון גדל, אך זהו גידול כספי בלבד.
במקרים של עליות מחירים, הפדיון הנומינלי אכן גדל, אך הדבר לא בהכרח מעיד על מכירת יותר סחורות בפועל. לדוגמה: אם חברה כמו שטראוס מעלה מחירים, המחזור הכספי שלה גדל, אך אין בכך הוכחה שנמכרו יותר מוצרים מבחינת כמות.
לכך יש השלכות משמעותיות:
על העובדים – שכן ירידה בכמות הסחורות הנמכרות עשויה להשפיע על היקף הייצור, על מקומות עבודה ועל יציבות תעסוקתית.
על הצרכנים – שמרגישים את שחיקת כוח הקנייה, גם אם הנתונים הכספיים מציגים עלייה.
לכן, לצד בחינת הפדיון הנומינלי, יש חשיבות רבה להתייחס גם לנתוני פדיון ריאלי – כלומר, נתונים שמנוכים מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. רק כך ניתן להבין דה־פקטו מה באמת קרה בשטח: האם נמכרו יותר סחורות ושירותים, או שמדובר בעלייה מלאכותית שמייצרת "בועה" כספית ללא גידול אמיתי בפעילות הכלכלית.
בשורה אחת: פדיון נומינלי מספר כמה כסף התקבל, אך פדיון ריאלי מגלה אם באמת נמכרו יותר מוצרים ושירותים – וזה ההבדל בין נתון כספי לבין תמונת מצב אמיתית של המשק.
יצוא לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):
| חודש | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| ינואר | ~43 | ↑ 1.0% | ↑ 0.8% | ↑ 0.2% |
| פברואר | ~41 | ↓ 0.5% | ↑ 1.0% | ↓ 1.5% |
| מרץ | ~42 | ↑ 0.7% | ↑ 1.2% | ↓ 0.5% |
| אפריל | ~40 | ↓ 2.0% | ↑ 1.1% | ↓ 3.1% |
| מאי | ~39 | ↓ 1.5% | ↑ 1.0% | ↓ 2.5% |
| יוני | ~44 | ↑ 0.8% | ↑ 0.9% | ↓ 0.1% |
| יולי | ~43 | ↓ 0.6% | ↑ 1.0% | ↓ 1.6% |
| אוגוסט | ~42 | ↓ 0.4% | ↑ 0.9% | ↓ 1.3% |
| ספטמבר | ~46 | ↑ 1.5% | ↑ 1.2% | ↑ 0.3% |
הסבר: במהלך 2025 היצוא מציג תנודתיות חודשית, אך בסך הכול שמירה על יציבות. יש חודשים עם ירידה ריאלית (כמו אפריל ומאי), אך בספטמבר נרשמה התאוששות קלה.
מכירות מקומיות לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):
| חודש | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| ינואר | ~92 | ↑ 0.3% | ↑ 2.6% | ↓ 2.3% |
| פברואר | ~91 | ↓ 1.2% | ↑ 2.7% | ↓ 3.9% |
| מרץ | ~92 | ↑ 0.5% | ↑ 2.9% | ↓ 2.4% |
| אפריל | ~91 | ↓ 2.5% | ↑ 2.8% | ↓ 5.3% |
| מאי | ~91 | ↓ 1.7% | ↑ 2.9% | ↓ 4.6% |
| יוני | ~91 | ↑ 0.2% | ↑ 2.7% | ↓ 2.5% |
| יולי | ~91 | ↓ 0.8% | ↑ 2.8% | ↓ 3.6% |
| אוגוסט | ~91 | ↓ 0.6% | ↑ 2.6% | ↓ 3.2% |
| ספטמבר | ~94 | ↑ 1.0% | ↑ 2.9% | ↓ 1.9% |
הסבר: במהלך 2025 המכירות המקומיות מציגות ירידה ריאלית כמעט בכל חודש. גם כאשר נרשמה עלייה נומינלית קלה (כמו ביוני או ספטמבר), היא לא הצליחה לכסות את עליית מדד המחירים ולכן בפועל נרשמה ירידה בצריכה.
יצוא רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | ~360 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | ~372 | ↑ 3.3% | ↑ 3.0% | ↑ 0.3% |
| 2024 | ~374 | ↑ 0.5% | ↑ 3.2% | ↓ 2.7% |
| 2025 | ~385 | ↑ 2.9% | ↑ 2.7% | ↑ 0.2% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.3% לעומת 2022, וריאלית עלייה מתונה של 0.3%. ב־2024 יש עלייה נומינלית זעירה של 0.5% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 2.7%. ב־2025 יש עלייה נומינלית של 2.9% לעומת 2024, וריאלית התאוששות קלה של 0.2%.
מכירות מקומיות רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה)
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | 850 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | 872 | ↑ 2.6% | ↑ 3.0% | ↓ 0.4% |
| 2024 | 862 | ↓ 1.1% | ↑ 3.2% | ↓ 4.3% |
| 2025 | 829 | ↓ 3.8% | ↑ 2.7% | ↓ 6.5% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 1.1% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 4.3%. ב־2025 יש ירידה נומינלית של 3.8% לעומת 2024, וריאלית ירידה חריפה של 6.5%.
מסקנה ברורה על פדיון 2025:
מבנה הפדיון: הפדיון מהיצוא קטן משמעותית מהפדיון מהמכירות המקומיות. לכן, גם אם היצוא עולה מעט, הוא לא מסוגל לקזז ירידה גדולה בביקוש המקומי.
2025 לעומת 2024 (שלושת הרבעונים הראשונים):
יצוא – ריאלי: ↑ 0.2% בלבד.
מכירות מקומיות – ריאלי: ↓ 6.5%.
משמעות כוללת: יש ירידה בפדיון הריאלי הכולל של המשק בשנת 2025. העלייה הקטנה ביצוא אינה מאזנת את הירידה החדה בצריכה המקומית, ולכן התמונה הכוללת היא של התכווצות בפעילות הכלכלית הריאלית.
השלכות מרכזיות
לחברות הפועלות בארץ: לחץ על מכירות, מלאים ותזרים; סיכון לקיצוץ השקעות ותעסוקה בענפים מבוססי ביקוש מקומי.
למשקי הבית: שחיקת כוח הקנייה ממשיכה להכביד, גם כשכותרות על “עלייה בפדיון” מגיעות מהיצוא.
למשק כולו: תלות גוברת ביצוא ושירותי הייטק; רגישות גבוהה יותר לתנודות גלובליות ושערי מטבע.
עוד מידע על שנים שלמות מבחינה זאת בלי שנת 25:
יצוא שנים שלמות (2022–2024):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | מדד יצוא / שערי חליפין | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | ~480 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | ~495 | ↑ 3.1% | ↑ 3.0% | ↑ 0.1% |
| 2024 | ~502 | ↑ 1.4% | ↑ 3.2% | ↓ 1.8% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.1% לעומת 2022, וריאלית עלייה זעירה של 0.1%. ב־2024 יש עלייה נומינלית של 1.4% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 1.8%.
מכירות מקומיות שנים שלמות (2022–2024):
| שנה | פדיון נומינלי (מיליארדי ₪) | שינוי נומינלי | עליית מדד המחירים (CPI) | שינוי ריאלי |
|---|---|---|---|---|
| 2022 | 730 | — | ↑ 5.3% | ↓ 0.8% |
| 2023 | 749 | ↑ 2.6% | ↑ 3.0% | ↓ 0.4% |
| 2024 | 734 | ↓ 2.0% | ↑ 3.2% | ↓ 5.0% |
הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 2.0% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 5.0%.
דוח העוני- ביטוח לאומי- הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה בין 2023 ל־2024 מצביע על עלייה של כ־39% במספר העניים, תוספת של 770 אלף נפשות, משבר חברתי־כלכלי מתמשך, ופגיעה קשה בילדים – כמעט 40% מהם עניים.
השוואת נתוני עוני – ביטוח לאומי (2023 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות):
פרמטר | 2023 | 2024 | שינוי |
|---|---|---|---|
סך נפשות עניות | 1,980,000 | 2,750,000 | ↑ גידול חד |
ילדים עניים | 872,400 | 1,240,000 | ↑ עלייה של ~42% |
אזרחים ותיקים עניים | 158,500 | 165,000 | ↑ עלייה מתונה |
שיעור העוני- כל האזרחים. | 20.7% | 28.7% | ↑ +8 נקודות אחוז |
שיעור העוני בקרב משפחות | 20.1% | 22.3% | ↑ עלייה מתונה |
שיעור העוני בקרב ילדים | 27.9% | 39.1% | ↑ עלייה חריפה |
שיעור העוני בקרב אזרחים ותיקים | 12.8% | 13.2% | ↑ עלייה קלה |
קו העוני ליחיד | 3,324 ₪ | 4,105 ₪ | ↑ עלייה של ~23% |
קו העוני לזוג | 6,648 ₪ | 8,210 ₪ | ↑ עלייה של ~23% |
קו העוני למשפחה עם 3 ילדים | 12,465 ₪ | 14,950 ₪ | ↑ עלייה של ~20% |
השפעת תשלומי העברה | מ־26.2% ל־20.7% | מ־34.9% ל־28.7% | עדיין מצמצמים, אך פחות אפקטיביים |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות:
המשמעות של ההבדלים:
החמרה משמעותית: מספר העניים גדל בכ־770 אלף נפשות בשנה אחת.
ילדים נפגעים במיוחד: כמעט 40% מהילדים בישראל מוגדרים עניים ב־2024, לעומת 28% ב־2023.
תשלומי העברה עדיין מצמצמים את שיעור העוני, אך הפערים גדלו והאפקטיביות שלהם פחתה.
השפעת תשלומי העברה – ביטוח לאומי 23 לעומת 24:
שנה | שיעור העוני לפני תשלומי העברה | שיעור העוני אחרי תשלומי העברה | צמצום בזכות תשלומי העברה |
|---|---|---|---|
2023 | 26.2% | 20.7% | ↓ 5.5 נקודות אחוז |
2024 | 34.9% | 28.7% | ↓ 6.2 נקודות אחוז |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות.
הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה 24 לעומת 23.
2023: 1.98 מיליון נפשות עניות (20.7% מהאוכלוסייה)
2024: 2.75 מיליון נפשות עניות (28.7% מהאוכלוסייה)
הגידול: תוספת של כ־770 אלף נפשות עניות בשנה אחת
במונחים יחסיים: עלייה של כ־39% במספר העניים לעומת השנה הקודמת:
המשמעות:
תשלומי העברה ממשיכים להוריד את שיעור העוני, אך אינם מצליחים למנוע את ההחמרה.
העלייה החדה מ־20.7% ל־28.7% מצביעה על משבר חברתי־כלכלי מתמשך.
ילדים נפגעים במיוחד – כמעט 40% מהם מוגדרים עניים ב־2024.
תשלומי העברה הם כספים שמעבירה המדינה לאזרחים ללא תמורה ישירה, כלומר בלי שהאזרח נותן שירות או מוצר בתמורה. מדובר בכלים מרכזיים במדיניות רווחה שמטרתם לצמצם פערים חברתיים וכלכליים.
💸 סוגי תשלומי העברה בישראל:
סוג התשלום | דוגמה | מי מקבל |
|---|---|---|
קצבאות ביטוח לאומי | קצבת ילדים, קצבת נכות, קצבת זקנה | משפחות, נכים, אזרחים ותיקים |
מענקים ממשלתיים | מענק קורונה, מענק חימום | כלל הציבור או קבוצות יעד |
סיוע בדיור | סיוע בשכר דירה, דיור ציבורי | משפחות מוחלשות |
הנחות בארנונה או חשמל | תעריף מופחת | זכאים לפי מבחן הכנסה |
מלגות וסיוע לסטודנטים | מלגות סוציו-אקונומיות | צעירים ממשפחות מוחלשות |
למה זה חשוב בדוח העוני?
תשלומי העברה מצמצמים את שיעור העוני:
הם מאפשרים קיום בסיסי לאוכלוסיות מוחלשות.
הם משקפים את מחויבות המדינה לרווחה חברתית.
השוואת נתוני ביטחון תזונתי – דוחות ביטוח לאומי (2024 לעומת 2023):
פרמטר | דוח 2023 | דוח 2024 | הערות |
|---|---|---|---|
מספר משפחות באי־ביטחון תזונתי | 250,000 | 968,000 | ב־2024 המספר גבוה בהרבה מהדוח הקודם. |
מספר נפשות באי־ביטחון תזונתי | 1,500,000 | 2,800,000 | עלייה משמעותית במספר הכולל. |
מספר ילדים באי־ביטחון תזונתי | 900,000 (הערכה) | 1,000,000 | ב־2024 המספר הרשמי הגיע למיליון. |
מספר מבוגרים באי־ביטחון תזונתי | 600,000 | 1,800,000 | ב־2024 המספר גדל מאוד. |
מסקנות:
ב־2023 כ־10% מהמשפחות וכ־15% מכלל אזרחי ישראל (כ- 9.7 מליון) חיו באי־ביטחון תזונתי. מתוכם כ־900 אלף ילדים – שהם בערך 9% מכלל מכלל בני האדם.
ב־2024 הנתון זינק לכ־40% מהמשפחות וכ־28% (כ- 2.8 מליון) מכלל אזרחי ישראל (כ- 10.27 מליון) מתוכם מיליון ילדים – שהם כ־10% מכלל אזרחי ישראל.
ביטחון תזונתי לפי מגזרים – ישראל 2024:
מגזר | מספר משפחות באי־ביטחון תזונתי | מספר נפשות באי־ביטחון תזונתי | הערות |
|---|---|---|---|
החברה הערבית | ≈ 560,000 | ≈ 1,600,000 | רוב המשפחות הערביות (58%) מתמודדות עם מחסור תזונתי. |
החברה החרדית | ≈ 150,000 | ≈ 500,000 | שיעור גבוה (25%), אך נמוך מהחברה הערבית. |
יתר האוכלוסייה (שאר ישראל) | ≈ 258,000 | ≈ 700,000 | כולל משפחות יהודיות לא־חרדיות ויתר קבוצות. |
סה״כ | ≈ 968,000 | ≈ 2,800,000 | הנתון הכולל של הדוח לשנת 2024. |
מסקנות
החברה הערבית היא הנפגעת ביותר – מעל חצי מיליון משפחות וכ־1.6 מיליון נפשות.
החברה החרדית גם בסיכון גבוה – כ־150 אלף משפחות וכ־500 אלף נפשות.
יתר האוכלוסייה (שאר ישראל) מהווה כ־258 אלף משפחות וכ־700 אלף נפשות.
בסך הכול מדובר בכ־968 אלף משפחות וכ־2.8 מיליון נפשות שחיות באי־ביטחון תזונתי. לידיעה:
השוואת ההוצאה הלאומית על רווחה לנפש (ב־$ לנפש לשנה):
שנה / מדינה | ישראל | OECD (ממוצע) | הערות |
|---|---|---|---|
2023 | ≈ 3,000 דולר | ≈ 9,000 דולר | פער של פי 3 לטובת מדינות הרווחה |
2024 | ≈ 6,800 דולר | ≈ 9,000–10,000 דולר | עלייה בישראל, אך עדיין נמוכה משמעותית |
המשמעות
ב־2023 ההוצאה לנפש בישראל הייתה נמוכה מאוד – כשליש מהממוצע במדינות OECD.
ב־2024 נרשמה עלייה משמעותית בהוצאה לנפש, בעיקר עקב הוצאות חריגות בעקבות המלחמה (סיוע לנכים, מפונים, דיור ציבורי, מענקים מיוחדים).
למרות העלייה, ההוצאה לנפש בישראל עדיין נמוכה ביחס בינלאומי, מה שמסביר את הפערים החברתיים והעוני הגבוה.
מקבלי קצבאות – חרדים מול כלל האוכלוסייה (2023 מול 2024):
פרמטר | 2023 – חרדים | 2023 – כלל האוכלוסייה | 2024 – חרדים | 2024 – כלל האוכלוסייה | שינוי |
|---|---|---|---|---|---|
חלקם באוכלוסייה הכללית | ≈ 12.3% | 100% | ≈ 12.5% | 100% | יציבות |
שיעור משקי בית שמקבלים קצבאות | ≈ 25% | ≈ 15–18% | ≈ 27% | ≈ 16–18% | ↑ עלייה בקרב חרדים |
חלק הקצבאות מתוך ההכנסה הכוללת | ≈ 26% | ≈ 12% | ≈ 28% | ≈ 13% | ↑ גידול יחסי |
חלקם בגילי העבודה (20–64) | ≈ 14% | 100% | ≈ 14.2% | 100% | יציבות |
חלקם בתשלומי מסים ישירים | ≈ 4% | 100% | ≈ 4.2% | 100% | ↑ קל |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | ≈ 240 ₪ לחודש | ≈ 1,370 ₪ לחודש | ↑ קל |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פי 11.5 פחות מחילוני | — | פער גדל |
מקור רשמי: ביטוח לאומי – דוח ממדי העוני והאי־שוויון בהכנסות.
המשמעות:
ב־2023: החרדים היוו כ־12.3% מהאוכלוסייה, אך שיעור משקי הבית שלהם שמקבלים קצבאות היה גבוה פי 2 מהחלק היחסי שלהם.
ב־2024: הפער אף גדל – יותר חרדים תלויים בקצבאות, והקצבאות מהוות חלק גדול יותר מהכנסתם.
תרומת המסים הישירים של החברה החרדית נותרה נמוכה מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה, מה שמעמיק את הפערים הכלכליים.
המשמעות היא שהחברה החרדית נשענת יותר על תשלומי העברה, בעוד תרומתה הפיסקלית נמוכה יחסית.
תשלומי מסים, עובדים במשק– פערים בין חרדים לכלל האזרחים- (2023 מול 2024):
פרמטר | 2023 – חרדים | 2023 – כלל האוכלוסייה | 2024 – חרדים | 2024 – כלל האוכלוסייה | שינוי |
|---|---|---|---|---|---|
חלקם בתשלומי מסים ישירים | ≈ 4% | * | ≈ 4.2% | * | עלייה קלה |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | ≈ 240 ₪ לחודש | ≈ 1,370 ₪ לחודש | עלייה קלה |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פי 11.5 פחות מחילוני | — | הפער גדל |
סך עובדים מכלל עובדי המשק | ≈ 8% | 100% | ≈ 8% | 100% | יציבות – החרדים מהווים רק חלק קטן מהעובדים |
תובנה:
החרדים מהווים כ־12.5% מהאוכלוסייה, אך רק 8% מכלל העובדים במשק.
תרומתם למסים ישירים נמוכה מאוד ביחס לחלקם הדמוגרפי.
הפערים בין 2023 ל־2024 לא הצטמצמו – להפך, הם אף גדלו מעט.
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
דוח עוני- 24- הפער בין קו העוני הרשמי לבין המציאות- ההגדרה הרשמית מתעלמת מהוצאות קיום בסיסיות, בעוד ההגדרה התפקודית חושפת עוני סמוי נרחב. כ־800,000 ישראלים נוספים חיים בעוני בפועל — ללא הכרה, וללא סיוע מותאם.
דוח עוני תפקודי מול עוני רשמי – ישראל 2023–2024 לפי הספורות הנוצריות.
השוואת מספר העניים הרשמי מול מספר העניים בפועל:
שנה | עניים לפי קו העוני הרשמי | עניים בפועל (עוני תפקודי) | פער |
|---|---|---|---|
2023 | ≈ 1,980,000 (20.7%) | ≈ 2,800,000 (כ־29%) | ≈ +820,000 |
2024 | ≈ 2,750,000 (28.7%) | ≈ 3,550,000 (כ־37%) | ≈ +800,000 |
מסקנות:
קו העוני הרשמי נמוך משמעותית מההוצאה המינימלית הנדרשת לקיום בסיסי.
עוני תפקודי קיים גם בקרב מי שמרוויחים מעל הקו הרשמי – שכירים, עצמאים, פנסיונרים וצעירים.
ההוצאה הגבוהה ביותר היא על דיור (30–40% מהתקציב החודשי).
הפער בין ההגדרה הרשמית למציאות חושף עוני סמוי נרחב – מאות אלפי ישראלים שאינם מוכרים כעניים אך אינם מצליחים להתקיים בכבוד.
הסבר:
הוצאה חודשית ממוצעת לפי סוג משק בית – נתוני אמת:
סעיף הוצאה | יחיד (₪) | זוג (₪) | משפחה (5 נפשות) |
|---|---|---|---|
דיור (שכירות/משכנתא) | 2,500 (2023) / 2,800 (2024) | 3,500 (2023) / 3,900 (2024) | 4,800 (2023) / 5,500 (2024) |
מזון | 1,250 / 1,400 | 1,950 / 2,200 | 3,800 / 4,300 |
חשמל, מים, ארנונה | 500 / 600 | 850 / 950 | 1,200 / 1,400 |
תחבורה | 270 / 320 | 550 / 600 | 900 / 1,050 |
תקשורת | 170 / 200 | 320 / 350 | 450 / 500 |
בריאות | 220 / 250 | 450 / 500 | 700 / 800 |
לבוש והיגיינה | 230 / 260 | 270 / 300 | 500 / 550 |
חינוך ותרבות | 180 / 200 | 350 / 400 | 850 / 950 |
סה״כ הוצאה חודשית | 5,320 / ≈ 6,030 | 8,240 / ≈ 9,500 | 13,200 / ≈ 16,000 |
השוואה לקו העוני הרשמי:
סוג משק בית | קו עוני רשמי 2023 | הוצאה בפועל 2023 | פער | קו עוני רשמי 2024 | הוצאה בפועל 2024 | פער |
|---|---|---|---|---|---|---|
יחיד | 3,324 ₪ | 5,320 ₪ | +1,996 ₪ | 4,105 ₪ | ≈ 6,030 ₪ | +1,925 ₪ |
זוג | 6,648 ₪ | 8,240 ₪ | +1,592 ₪ | 8,210 ₪ | ≈ 9,500 ₪ | +1,290 ₪ |
משפחה (5 נפשות) | 12,465 ₪ | 13,200 ₪ | +735 ₪ | 14,950 ₪ | ≈ 16,000 ₪ | +1,050 ₪ |