גם בספר במדבר וגם בספר דברים וגם בספר יהושע יש מצוות בענין רוצח בשגגה, על פי הציווי זאת מצווה חשובה מאוד לא להאשים את האדם הזה ולא רק, לתת לו מקלט ולבנות עיר מקלט למיקרים כאלה:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט: וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: במדבר.

וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:

שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:

אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן

וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן

עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:

כִּֽי-יַכְרִ֞ית יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת-הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת-אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָֽשַׁבְתָּ֥ בְעָֽרֵיהֶ֖ם וּבְבָֽתֵּיהֶֽם: שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ: תָּכִ֣ין לְךָ֘ הַדֶּרֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת-גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כָּל-רֹצֵֽחַ:  וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָֽרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר-יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת-רֵעֵ֨הוּ֙ בִּבְלִי-דַ֔עַת וְה֛וּא לֹֽא-שׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם:  וַֽאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת-רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן-הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת-רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל-אַחַ֥ת הֶעָֽרִים-הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי: פֶּן-יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַֽחֲרֵ֣י הָֽרֹצֵ֗חַ כִּ֣י-יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי-יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט-מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: עַל-כֵּ֛ן אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ: וְאִם-יַרְחִ֞יב יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת-גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת-כָּל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַֽאֲבֹתֶֽיךָ: כִּֽי-תִשְׁמֹר֩ אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַֽעֲשׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל-הַיָּמִ֑ים וְיָֽסַפְתָּ֙ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁל֥שׁ הָאֵֽלֶּה: וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים: וְכִי-יִֽהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל-אַחַ֖ת הֶֽעָרִ֥ים הָאֵֽל: וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָֽקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָֽתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.

האדם הזה זכאי ומשכך דמו נחשב נקי, מנוסח המצווה אפשר להבין עד כמה חשוב לתת הגנה לאדם הזה שרצח בשגגה:

כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשׂתָהּ

קיום המצוה הזאת היא ממקום אהבה לבורא עולם:

אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים

וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלשׁ הָאֵלֶּה:

הריגת האדם הזה נחשבת לשפיכת דם נקי:

וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה

וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים:

מתוך המקום הזה תחשבו על החילים שבשגגה הרגו שלושה שבויים ואותו הדבר עם הבחור בירושלים שבעת הפיגוע אחרי כל מה שקרה בעוטף ירה בבחור שלנו.

יש לעזור לחיילים האלה, גם בעזרה בטיפול נפשי, אלה אנשים שנמצאים בתחושת אשמה.

ברור לכולנו שאם הם לא היו מתגיסים לצבא לשרת את עמנו, הם לא היו במקום הזה לטעות במקום הזה.

אולי יענין גם מקרה זה:

כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר- פרשת החוקים והמשפטים- מעודכן.

בפרשת ערים לשבת ומגרשיהן הפרשה עוסקת בחלוקת אחוזות מהשבטים ללוי. לפני חלוקה זאת מוזכר שוב ערי מקלט הרוצח כמעט אותו ניסוח כמו בספר במדבר ובספר דברים:

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל–יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: דַּבֵּ֛ר אֶל–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת–עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר–דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד–מֹשֶֽׁה:  לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה–נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי–דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם: וְנָ֞ס אֶל–אַחַ֣ת | מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י–הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת–דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ–ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם: וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא–יַסְגִּ֥רוּ אֶת–הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי–דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת–רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא–שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:וְיָשַׁ֣ב | בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד–עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד–מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז | יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל–עִירוֹ֙ וְאֶל–בֵּית֔וֹ אֶל–הָעִ֖יר אֲשֶׁר–נָ֥ס מִשָּֽׁם: וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת–קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת–שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת–קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה: וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת–בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת–רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה–גָ֔ד וְאֶת-(גלון) גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה: אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל| בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל–מַכֵּה–נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד–עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה: פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙.

אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל| בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל–מַכֵּה–נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה

ואת הערים האלה גם בצד המזרחי וגם בצד המערבי נתנו ללוי כפי שנלמד מפרשת ערים לשבת ומגרשיהן..

זאת אומרת שהרוצח הזה בשגגה מקבל מקלט את הלויאים והכהנים.

זאת טבלה חלקית שמראה רק את ערי מקלט הרוצח כפי שנלמד מפרשת כהן ועשרה נשיאים.

הציווי הזה כמו שאמרתי מופיע בתורה כמה וכמה פעמים עם הקפדה גדולה מאוד בדבר:

הריגת האדם הזה נחשבת לשפיכת דם נקי:

וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה

וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים:

כי לא שונא הוא לו.

מות הכהן כעת משפט היובל- פרשת ערים לשבת ומגרשיהן.

לימודי תורה- פרשת- עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙- אחרי מות הכהן הגדול- שנת שבעים ושתים לקוממיות.

פרשת החוקים והמשפטים- בעבר בירדן מזרחה לנוס שמה רוצח.

פרשת שופטים ושוטרים- יכה את רעהו בבלי דעת.

עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה- פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן

-ברור לכולנו שהשלל של הבקר והצאן והחמורים זה שלל רציני, מנתוני משרד החקלאות יש בעת הזאת בישראל בקר לבשר (לא פרות חולבות וללא כבשים ועזים=צאן , חלב ובשר) כשבעים אלף ראש, כששלל הבקר לבדו היה אז בימי קדם- שבעים ושתיים אלף ראש. ומפה נחשוב על שלל הצאן שבעת ההיא מרבית החלב היה מהצאן כשבע מאות אלף ראש. זה היה ענף רציני בישראל. היום ענף הבקר לבשר מעסיק כאלף חמש מאות בני אדם. זאת אומרת שהשלל הזה הביא פרנסה למשהו כמו עשרים אלף עובדים. במושגים של היום כחמישה אחוז מהמועסקים במשק.

ברור שמנין העדה כולה הוא הרבה יותר גדול מאנשי הצבא, ובכל זאת אנשי הצבא קיבלו מחצית מן השלל, שילמו יותר מכס אך חלקם של אנשי הצבא מבחינה יחסית לנפש אחת היה הרבה הרבה יותר גדול. ברור לכולנו שמגיע להם.

ברור שצריך לחשוב מה עלה בגורלם נפש האדם במלקוח שחלק מהם היו מכס לאלעזר הכהן. כנראה כעבדים גם לכהן וגם לעם,

ניתן לדעת זאת ממקרה הגבעונים שהיו מעמי הארץ והתחזו שאנשים שבאו מארץ רחוקה ולכן החיו אותם והנשיאים עשו איתם ברית, בסופו של יום הם גם שרתו בעבודת המזבח שם עובד הכהן:

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים:  וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים: וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם: זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים: וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים: וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי: וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה: וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר: יהושע.

וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר:

חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם:

לָעֵדָה:

וּלְמִזְבַּח יְהוָה:

משפחת אימי גלתה במצרים גם אחרי הקמת המדינה. הם היו שם גם בימים שהיתה מלחמה בין ישראל למצרים.

המצרים לא בקשו מהיהודים להתגייס, לא בקשו מהם לעשות זאת כדי להוכיח נאמנות.

בגרמניא דרשו מיהודים להיות קאפו, היד החותמת לפני שילוח.

בוקר טוב ישראל.

(תראה, בעת ההיא גם במצרים שכונתה מצרים לילה, אמרו בבוקר- בוקר טוב וזאת למרות שהיה לילה.

בהמשך בעת ישעיהו בורא עולם ריפא את המצרים, נעתר להם.

הם בקשו רפואה מבורא עולם ובורא עולם שנגף ורפא בהם ושוב נגף ורפא בהם, נעתר להם ורפאם רפואה שלמה והם שבו עד בורא עולם כמאמר- שובו אלי ואשובה אליכם).

ברור שהמחוקקים שנועדים בעת הזאת בענין חוק הגיוס ידעו שאם הם יפתחו את הנושא  הדבר יעורר מהומות מצד סרבני הגיוס. לעשות זאת בעת המלחמה לא יועיל מבחינת גיוסם של אלה מבחינת התועלת מהם במלחמה הזאת, כך שדחיית הנושא לאחר המלחמה היתה נכונה יותר, יש משהו שפוגע ברוח העת בעת הזאת בראות העם את זאת.

ההפגנות שלהם עם תכני השלטים שלהם כמקטרגין על ישראל.

ושוב, לזכות ישראל יאמר שהרב ישראל זעירא העדיף שלא לעשות את התפילה בתל אביב מתוך מקום שיש סכנה שהדבר יביא יהודים למעשים שמקטרגין על ישראל.

העובדה שאני לא נורמאלית, אינה עושה אותי משוגעת. אני טוענת שלא נורמליות היא אינה משוואה למשוגעת. וברור שקשה ללא נורמאלים לחיות בציוליזציא הנורמאלית וברור שבתי הנפש שמנהליו/סוהריו משוגעים הוא לא הפתרון או המקלט  לאנשים לא נורמאלים. תניחו לנו, אם אנחנו לא מדברים אתכם אל תדברו איתנו, נדבר איתכם בזמן ובמקום הנוח לנו.

בזמנו של היטלר בגרמניא, הגרמני הנורמאלי היה נאצי.

אמרו שלא נכון להשוות את מעשי החמאס בשמיני עצרת למעשי הנאצים. וזאת כנראה בהבדלה כמותית. מבחינה מעשית, מעשי החמאס ביום הזה היו אכזריים כאכזריות הנאצים.

מעשי החמאס כללו עריפות ראשים קטיעת גפיים ואני חושבת שאמרו גם קטיעת אברי מין ושביית אזרחים גם ילדים גם זקנים. 

לזכות ישראל יאמר שצבא ישראל לא לוקח בשבי אזרחים מעזה או מלבנון. ישראל היתה יכולה לשבות עשר אלף תינוקות להחשת שחרור ילדים ישראלים.

ועוד לזכות ישראל יאמר ששביית אזרחים עזתים לא עלתה על דעתו.

מעשה נאצי הוא מעשה שנעשה גם ליחיד, גם לעשרות גם למאות וגם לאלפים וגם לאלפי אלפים, המעשה הוא אותו מעשה, ההבדלה היחידה היא הבדלה כמותית ומשכך גודל האסון.

ברור שדבריו של שוקן בועידה הבינלאומית  תחילתם במחשבה.

הגעת העורב לעיר נובעת מחוסר מזון במקומות העורב.

העורב ניזון מבשר ושכזה הוא מיועד לחיות ולהיות מוזן במקומות חיית השדה וחיית היער.

ברור שדילול בחיית השדה והיער הביאה את העורב לעיר שבימינו אנו גם העורב וגם החתול נוברים באשפה ובקרב על נבלת העכבר ברור שהעורב ינצח את החתול.

ברור שיש התכנות שהנודדות יבחרו שלא לנחות בישראל מתוקף בצורת כזאת בישראל לבעלי הכנף.

יש להגביה את פנסי הרחוב ולהאיר באור לבן ולא צהוב כדי שהעטלפים לא ינמיכו טוס..

שתהיה שבת שלום וחודש טוב.

ביום 18/10 לפי הספורות הנוצריות, בעת הזאת, השתחרר גלעד שליט מהשבי.

אני זוכרת את היום הזה שגלעד שליט, רזה רזה יצא מהמטוס, שם קיבל את פניו בנימין נתניהו ואחר כך פגש את אביו שלקח אותו הביתה וסגר את הדלת.

נראה שסינוואר תכנן בריחה שיהיה בה סימבוליות לנוכח מועד יציאתו לחופשי בעסקת שחרור גלעד שליט.

המוסלמים נוהגים לקרוא לילדיהם על שם אבות ישראל: יוסוף, מוסא ודאוד/יוסף משה ודוד וזאת גם מתוקף דבר הקוראן בענין אבותינו.

הקוראן הוא בצד של בורא עולם במלחמתו נגד פרעה, זאת אומרת שבמקרה זה, המוסלמים, איתנו.

למחשבה:

ברצון חלק ממנהיגי האיסלאם להשמיד את ישראל, הם למעשה רוצים להשמיד את ילדי יוסף ואת ילדי משה ואת ילדי דוד.

המוסלמים האלה צריכים לחשוב אם רצונם זה הוא נכון מתוקף אמונתם בבורא עולם ודבר בורא עולם בענין ישראל.

גם החייל היהודי וגם החייל הישמעאלי מתפלל לבורא עולם וכנלמד בורא עולם שמע גם אל עוניה של הגר אם ישמעאל.

בסך הכל מוסיקת הרקע של המלחמה, היא הסאונד של הכנת פופ קורן..  להבנה, למשל כמו לאחר הפסקת אש, יש בום בודד פה ובום בודד שם...  איזו יריה בודדת מכוחות עצמאים מנותקי קשר בשטח.. עד לשקט המלא..

תחשבו שאם היה נחל גרעינים לישובים חקלאיים, במלחמה זאת, החיילות וחלק מהחיילים היו נשארים במשק לדאוג לחקלאות ולבעלי החיים.

יש לחשוב ברצינות על פתרון נחל גרעינים כחלק מהשבת תחושת הבטחון גם בטחון כלכלי לישובי הצפון החקלאיים, מושבים וקיבוצים. לאחר מלחמה זאת.

זאת דבר תורתינו וחכמינו על אצילותו של הרב ישראל זעירא, במקרה התפילה בתל אביב:

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, מִגִּבּוֹר; וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מִלֹּכֵד עִיר: משלי.

מפרקי אבות:

נוסח הרמב"ם

בן זומא אומר:

איזה הוא חכם? – הלמד מכל אדם,

שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).

איזה הוא גיבור? – הכובש את יצרו,

שנאמר: "טוב ארך אפים מגיבור" (משלי טז לב).

מוויקיפדיא הציטוט.

נכתב לפני נאום ביבי באו"ם:

וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת–וַיִּתְפְּשֵׂם.  וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד; וַיַּעֲמֹד, בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת–וְשֶׁבְנָא, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.   אָמַרְתִּי, אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם, עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי.  הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ:  כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו.   וְכִי-תֹאמַר אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ:  הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ.   וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֶתְּנָה לְךָ, אַלְפַּיִם סוּסִים–אִם-תּוּכַל, לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם. וְאֵיךְ תָּשִׁיב, אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי–הַקְּטַנִּים; וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים.  וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה, עָלִיתִי עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ; יְהוָה אָמַר אֵלַי, עֲלֵה אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ.  וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית–כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחוֹמָה.  וַיֹּאמֶר רַבְשָׁקֵה, הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחוֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חראיהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שיניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם.  וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיֹּאמֶר–שִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי לֹא-יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם.   וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה:  לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ;כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בוֹרוֹ.  עַד-בֹּאִי, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם:  אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.  פֶּן-יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, יְהוָה יַצִּילֵנוּ; הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אִישׁ אֶת-אַרְצוֹ, מִיַּד, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.   אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת, וְאַרְפָּד–אַיֵּה, אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם; וְכִי-הִצִּילוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן, מִיָּדִי.   מִי, בְּכָל-אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר-הִצִּילוּ אֶת-אַרְצָם, מִיָּדִי; כִּי-יַצִּיל יְהוָה אֶת-יְרוּשָׁלִַם, מִיָּדִי.  וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר:  כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ: ישעיהו.

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד; וַיַּעֲמֹד, בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, בִּמְסִלַּת, שְׂדֵה כוֹבֵס.  וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת–וְשֶׁבְנָא, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף, הַמַּזְכִּיר.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:

וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר:  כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.

דיווחו בכאן שהנציגים של חמאס לועידת העסקה בקהיר הם שליחים לא מדברים, שליחים מקשיבים-

היה מקרה כזה בעת המלך חזקיהו ששלח את אנשיו לדבר עם שליח מלך אשור שנשלח לאמר כמה דברים לאמר לחזקיהו, שליחיו של חזקיהו לא דיברו איתו הם היו שליחים שומעים, הם נשלחו לשמוע את דבריו ולהשמיע לאחר מכן למלך:

וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית–כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחוֹמָה.

מאוד מענינת הדרישה של אלייקים שליח חזקיהו, ששליח מלך אשור ידבר איתו בארמית ולא ביהודית וזאת יען כי העם שמע את השיחה הזאת. הוא לא רצה שדבר השיחה יובן לאזני העם.

דובר על השליחים דוד ברנע ורונן בר שהם, על הסמכויות שניתנו להם, לנהל שיחות להפסקת אש ושאין להם אישורים לסגור עסקה כשליחים שומעים ולא מדברים, היה נדמה שבנסיעתו זאת של ביבי לאמריקה נסע לסגור עסקה כמדבר. מפה לא נראה שכך הדבר.

הדברים הבאים נכתבו לאחר נאום ביבי באו"ם.

שלא כמו השיחות הקודמות בענין הפסקת אש ותנאים וכו' ולא מגיעים לפתרון, ביבי דיבר ברור ואין כל דבר שמשתמע לשני פנים.

רק חשוב להסביר, אין כל קשר בין פרשת ניצבים בענין הברכה והקללה, לבין דבריו של ביבי באו"ם.

אתם מוזמנים לקרוא את לימודי בפרשת הברכה והקללה.

חלוקת הפרשות שאני חילקתי ומועדי קריאה שאני קוראת הם לא כמו הנהוג, אני קוראת בשנה מבראשית ועד שופטים (ולא עד דברים) בחלוקה לחמישים וארבע פרשות במחזור שמתחיל ונגמר בחודש האביב.

בחודש פסח קוראת בראשית.

כדי להבין את רוח הדברים, הברכה והקללה אלה ענינים של שמירה.

יש בעם העומדים הקללה, במובן אם ישראל יעשה ככה וככה אז ישראל יענש ואם ישראל יעשה ככה וככה יבורך, לפעמים אם לא יעשה ככה וככה אז יבורך או יקולל תלוי במקרה, וזה בכלל לא קשור לנאום הקללה והברכה של ביבי.

מבחינת תורתינו, נאום הברכה והקללה של ביבי לא קשורים לפרשה.

המשלה של זה בזה שמה את דבריו של ביבי כריקים מתוכן, להבנה, למשל:

מה הביא לעם ישראל ברכה:

וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו: וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים: וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה: וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו: וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ: דברי הימים.

וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים:

ומשכך:

שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ:

ועוד..

לנוכח הציוד שהביא עימו, נראה שדבריו של ביבי הוכנו מראש. על כל המשתמע מכך.

וכל זאת שלא שמעתי את מלוא נאומו של בנימין, רק רקע כללי לרוח הדברים.

על חטא שלמה נקרעה מלכות ישראל, הממלכה חולקה לשניים,

מלכות ישראל- עשרת השבטים.

ומלכות יהודה- שבט אחד שבט יהודה.

כאמור לוי ולוי כהן אין לו נחלה וחלק בישראל, אנחנו לא בסרט הזה.

חלו השנים וחזרנו הנה.

על המשל הזה של קריעת הממלכה ולכל ממלכה מלך,

כך גם המפלגות שמייצגות את פלגי העם, זה התחיל עם הפלגנות העדתית שיחסה זהות נפרדת לפי ארץ הגלות. המשיך לפלגנות תוך עדתית להתפלגות פוליטית והלאה, היו גם התפלגוית בתוך הפלגים שהתפלגו, בציונות הדתית שלעצמה יש ארבע פלגים.. ולכל פלג מלך ולכל מלך מלך אם זה הרב ואם זה הטייקון.

מירי רגב יודעת שקיום טקס זכרון בבית הנשיא מוסכם על הכלל, כך שלטקס הזה יבואו כולם.

מירי רגב בגאוותה סלה מתעקשת לקיים את הטקס בניהולה.

מירי רגב יודעת שבמקרה זה הדבר יחצה את העם, ובכל זאת מירי מתעקשת לחתוך את הילד לשנים.

על משל משפט שלמה,

מירי רגב היא לא האמא האמיתית, וביבי הוא לא שלמה, שלמה לא התיר לחצות את הילד לשנים ונראה שביבי מתיר לרגב לחצות את הילד ישראל לשנים.

זה כמו שאתה לוקח נייר וקורע אותו לשניים (לא בחלקים שווים) ואחר כך קורע את שני החלקים, כל חלק לשניים, לארבעה חלקים. וכך אתה עושה עם ארבעת החלקים והלאה.. עד שיש מלא חלקים, לא שווים. לכן הקונפליקט.

על המשל הזה:

וְלֹֽא תִסֹּב נַֽחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל: במדבר.

תפילה מחוברת  מתהלים מכמה מזמורים:

הסבר:

חיברתי פסוקים מתהלים לא מאותו מזמור כולם ולכן הסבר:

זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ:

היום שאחרי המלחמה הוא יום שהנשארים בחיים הם אלה שנושעו לאחר המלחמה, נקווה שגם אלה יתפקדו בפיקודי ישראל בתשועה ביום שאחרי:

לפני מותם השביעו יוסף ויעקב את בני ישראל שיעלו את עצמותיהם לארץ הזאת.

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:  וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: בראשית.

וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַֽעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶֽם: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּֽחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּֽר: שמות.

וְהַֽעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶֽם:

דבר השבת- מלחמה אחרת.

דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי– וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ- מחשבות על נדחים ביום רביעי ומחשבות על מה היה אם לא היה נדחה ביום רביעי שבא אחרי.

שלום לאזרחי מדינת ישראל***,

תראה עם, אני טוענת שאתה לא צריך להיות מאוגד במפלגה כזאת או אחרת או בהסתדרות , או במקום עבודה שהבוס קבע שלא עובדים היום- כדי להכריז על שביתה היום.

אין קשר לימין שמאל בהפגנה הזאת.

אתה עושה מה בורא עולם אומר, כפי שביאר הבן של עובדיה יוסף, שגם אביו אמר את הביאור ומשכך.

ולכן חשוב שיבוא אב המשפחה לבניו ובנותיו וישחרם מוסר ויאמר לבנו "למרות שאנו לא מאוגדים בהסתדרות ולמרות שאנו ליכודניקים, או תומכים בליכוד כמו ש"ס, ולמרות שראש העיר הליכודניק הודיע שהוא לא מצטרף לשביתה ומשכך העיר שאנו גרים בה לא מצטרפת להפגנה, אני אב המשפחה יושב ראש הועד הפועל בבית זה מכריז על שביתה וכל המשפחה באה להפגנה".

חשוב שהשמים כיפה על ראשם כאומרים על עצמם שהם חרדים על דבר תורה יהיו שם, שיביאו את לימודי התורה בישיבה למעשה.

אתה עושה מה שבורא עולם ציווה עליך, לא מה שביבי ציווה עליך. אפילו שאתה לא מאוגד בהסתדרות.

זה שיעור מוסר חשוב מאוד לבניך ובנותיך.

תראה, בורא עולם לא היה מחריב את סדום אם הי בה עשרה צדיקים.

וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:  וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:  וַיֵּלֶךְ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ: בראשית.

לוט לא היה מסדום ומשכך צדיקותו לא נחשבה לסדום. לוט חולץ לפני שנהפכה העיר.

אפשר גם לחשוב על הדבר מבחינת מי הוא צדיק:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:  אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: במדבר.

בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה

לא מבן עשרים שנה ומטה. זאת אומרת שמבני עשרים שנה ומטה מהדור הזה נחשבו צדיקים, או יותר נכון לאמר לא אשמים.

***הדברים האמורים הם גם לאזרחי מדינת ישראל נוצרים מוסלמים ודרוזים שתורתם ואמונתם נסמכת תורת ישראל וגם מבניהם ומבנותיהם נפלו ונשבו במלחמה זאת.

לנוכח ארועי היום  המזמור הזה רץ לי בראש עכשיו:

תהלים מזמור שמונה עשר ומאה:

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

יֹֽאמַר-נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

יֹֽאמְרוּ-נָ֥א בֵֽית-אַהֲרֹ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

יֹֽאמְרוּ-נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

מִֽן-הַ֭מֵּצַ֥ר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ:

יְהוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם:

יְהוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי:

ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם:

ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים:

כָּל-גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם:

סַבּ֥וּנִי גַם-סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם:

סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗ים דֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑ים בְּשֵׁ֥ם יְ֝הוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם:

דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי:

עָזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי-לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה:

ק֤וֹל | רִנָּ֬ה וִֽישׁוּעָ֗ה בְּאָהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑ים יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל:

יְמִ֣ין יְ֭הוָה רוֹמֵמָ֑ה יְמִ֥ין יְ֝הוָה עֹ֣שָׂה חָֽיִל:

לֹֽא אָמ֥וּת כִּי-אֶֽחְיֶ֑ה וַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַֽעֲשֵׂ֥י יָֽהּ:

יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי:

פִּתְחוּ-לִ֥י שַׁעֲרֵי-צֶ֑דֶק אָֽבֹא-בָ֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ:

זֶֽה-הַשַּׁ֥עַר לַיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ:

א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי-לִ֝֗י לִֽישׁוּעָֽה:

אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה:

מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ:

זֶה-הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ:

אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָֽנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא:

בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַֽכְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה:

אֵ֤ל | יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶר לָ֥נוּ אִסְרוּ-חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד-קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ:

אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּ:

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

הדגשה:

דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑ל וַ֖יהוָ֣ה עֲזָרָֽנִי:

ביאור:

רָנִּי בַּת צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם:  הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא תִירְאִי רָע עוֹד: בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל תִּירָאִי צִיּוֹן אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ: יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה:  נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה: הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם:  בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה: צפניה.

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ

ומי זאת הצולעה:

הַצֹּלֵעָה

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: בראשית.

ברור שזאת האישה בלשון נקבה:

וְהַנִּדָּחָה

משילות האיש על האישה היא עונש:

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: בראשית.

בענין משפט החיילים שהתעללו בשבוי המלחמה-

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:  אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: שמות.

המדינה צריכה להתאמץ לעזור לו ברפואה ביום שיקום על שני רגליו רגליו וילך , גם עם מקל אז:

וְנִקָּה הַמַּכֶּה

וחשוב לזכור:

רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן

וזה חוק באזרחות, אז על אחת כמה וכמה בצבא, ששם יש נסיבות מקלות כמו שאומרים.

היום דווחנו שפרו-פלסטינאים בארה"ב שרפו דגלי ישראל וארה"ב בהפגנה.

שמתם לב לעובדה שבישראל לא נוהגים לשרוף דגל פלסטינים בהפגנות פרו- בן גביר או פרו-שחרור החטופים.

ואני חשבתי על זה.

שמישהו יסביר יסביר למוסלמים שקוראים לבניהם דאוד שמגן דוד הוא בורא עולם, הוא השומר עלינו ומגן לדוד בעת צרה וצוקה, זה המשל לסמל המגן הדוד. זה מה נאמר שאנו כותבים בשפת השרטוט מי אנחנו, במי אנחנו מאמינים.

זה לא נכון גם להם כמאמינים ואוהבי משה/מוסא ויוסף/יוסוף, לשרוף את דגל ישראל עם סמל מגן דוד.

את זה מוסלמי מאמין, מבין ומכבד, לא רוצה לעשות.

יש סיפורים על דוד גם בקוראן. לא כדאי להכניס ענינים דתיים למלחמה הזאת, בסופו של יום גם ישמעאל וגם החבר'ה של כורש יבוא גם הם לבית המקדש שיבנה זרע דוד לבורא עולם.

דוד המלך היה מלך משיח, שמואל הנביא משח אותו בפקודת בורא עולם.

דוד המלך עשה צבא כמו שאומרים.

גם שאול המלך היה מלך משיח, גם שאול עשה צבא.

גם יהונתן שהיה בן מלך משיח עשה צבא, שירת ביחד עם דוד המלך.

דוד המלך היה תלמיד תורה, וגם מלמד תורה. הוא היה גם משורר.

ושירותם של המשוחים האלה והתלמידים האלה לא הביא דין שמד על ישראל בגלל שגיסו את אלה לצבא.

הדוסים והמנהיגים שלהם אינם משוחים והם אינם ישיבות של לויאים וכהנים, דוד המלך לא היה כהן ולא היה לוי, הוא היה משבט יהודה, והוא היה משיח והוא התגייס.

ההנהגה של הדוסים לא יכולה לאמר ממקומות ההנהגה בכנסת ובממשלה שמנהיגה גם את הצבא, שהצבא הזה אינו צבא ישראל והוא מושחת ולכן הם לא מתגייסים. אם הצבא של המדינה מושחת, אז ברור שהמדינה לא יכולה ולא נכונה למשול בירושלים.

אז בבקשה, תפסיקו את המשחקים שלכם, ותסיימו את המלחמה הזאת שנצחונה לא לשם בנין בית לבורא עולם בירושלים, ברור שהמושב שיושבים בו אוחנה וגולדנקנוף ובן גביר (שלא עשה צבא) אינו מושב שיבנה בית לבורא עולם מתוקף טומאת המושב.

צאו לגולה תל אביב ותבנו את המושב שלכם ברחוב הירקון סמוך לבית הזונות.

למחשבה:

יוסף ויעקב לפני מותם ציוו להעלות את עצמותיהם לארץ.

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר:  שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:  מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:  וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: בראשית.

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:  וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: בראשית.

אמרה לי אישה שהבן שלה חבר בכת של ברסלב שהם מעלים את בית הקברות באומן על ראש שמחתם במועדי ישראל, כי ברסלב ציווה על מאמיניו לפקוד את קברו באומן בראש שמחת ישראל.

אם ברסלב היה יהודי אמיתי, הוא היה מצווה על תלמידיו להעלות את עצמותיו לארץ עם שיבת ישראל לארץ הזאת.

אני אומרת, ברסלב מנאצים את מועדי ישראל ביודעין ושלא ביודעין.

צריך לחשוב על כך שגם מברסלב וגם מחב"ד שלמרות הציווי לא לחוג את הפסח במועדו בארץ נכר, הם יוזמים ליל סדר במועד הזה במדויק וקוראים לבני ישראל לבוא לחגוג עמם פסח במועדו בארץ נכר ובדרך זרה לישראל. גם קול חב"ד שעושה זאת, שמושך מטיילים בהודו לעשות זאת הוא קול אלה שביודעין הם מובילים כצאן למוות את ישראל לחטא הזה בהודו. הם למדו תורה, הם יודעים שזה חטא.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה: בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: במדבר.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: במדבר.

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:

ובהמשך:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: במדבר.

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה

ובהמשך בא בן גביר ולא עשה צבא, בן גביר לא יורש ארץ, והמשתמט הזה לא יושב בקבינט ומשגר פקודות להחזיר את בנך בארון של מת.

בשורה התחתונה, בן גביר לא פקוד בישראל  ולבן גביר אין זכות להתנחל בארץ על פי דבר קדוש ישראל ויוצרו..

שהייתי חיילת, התגייסתי באהבה,

(אני טוענת שאם הדוסים לא מתגייסים באהבה, ואתה יודע שלא יעשו באהבה, אז ברור שאין נכונות לגייס אותם, יכולים להרע יותר ממה שיועילו. שלח אותם הבית. אתה לא רוצה איתך את זה בשדה הקרב. האדם הזה הוא לא החבר שלך לנשק. הוא לא בא באהבה).

וזאת למרות היותי דורשת שלום,

הייתי כל חודש מפרישה מהמשכורת הצבאית שלי למפלגת רץ.

אמרו פעם לאבינרי, איך הוא מדבר שלום עם עראפאת כשיש לעראפת דם של יהודים על הידיים,

אבינרי ששירת בלחי ענה למראיין שגם לו יש דם פלסטינאים על הידיים,

ראיתי כתבה על מילואימניק בן 80 או 90 שנה.

שרנסקי אנטולי  התגייס בשנת השלושים ותשע לחייו בערך.

יכול לפרוש בן גביר מהממשלה ולהתנדב לצבא כדי ....

תחשבו על, בן גביר מוציא לדוסים צו גיוס ולא התגייס בעצמו..

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ: וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: שמות.

וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי

וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

ברור לי ולך שרוב העובדים המשתכרים שכר חציוני ומטה, לא אוהבים את המעסיקים.

לא את האהבה הזאת, האהבה הנאמנה הזאת של בטוב וברע... ברור שאם יציעו להם יותר ילכו...

מי שאמר ואהבתי, הם הבכירים שלכם.

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי

אגב,

ממי קנית..

סחר באדם גנוב- פרשת וישב יעקב.

גם בצבא החיילים לא עבדים,

הצבא לא קנה אותם.

עם ישראל חי!

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:  שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:

יש צבא ויש צבא:

יש צבא מלחמה שהוא כמו צה"ל ושם כל ישראל משרת,  וזה צבא אחד לכולם.

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל

פיקודי ישראל לצבאותם הוא אחרי צבא:

תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן

זאת אומרת שבמסלול המדינה: גן חובה, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים תיכון וצבא, למדינה אין אישור לפקוד באיזה צבאות ישרתו ישראל לאחר הצבא.

המדינה במקום הזה לא יכולה לקבוע גורלות, גם ששר החינוך כהן או לוי כאהרון ומשה.

ואם קבעה, אין לכך אישור.

ומה זאת אומרת צבאותם. תפקידים ונחלות.

וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: שמות.

הפיקודים מתחלקים תחילה לשנים, ישראל ולוי.

אחר כך הפיקודים מתחלקים לעשתי עשר, כל שבט והגורל שלו והנחלה שלו.

ישראל:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: במדבר.

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: במדבר.

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה

כמו שבצלאל פוקד להיות הרועה של בניית אהל מועד.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃  וָֽאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ– דרך משה נאמר לבצלאל מה עליו לעשות ובורא עולם מילא את בצלאל רוח חוכמה. ושוב, כמו ברכת הכהנים, הכהנים יאמרו את הברכה ובורא עולם יברך. ושוב, אני בת כהן, הדברים האמורים הם לכהנים ובני כהנים והלאה לבניהם ולא לבנותיהם.

בתורה אחת הזאת יש חוקים. החוק לישראל הוא לא אותו חוק לגר– לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ– בתורה האחת לנו ולגר יש דברים שאסור לישראל אך מותר לגר, לישראל אסור לאכול נבלה, לגר מותר, לכן את הנבלה הזאת נותנים לגר– לגר נותנים, לנוכרי מוכרים– מפה נלמד שהגר הוא לא נוכרי– ושוב תורה אחת לכם ולגר, וגם לנכרי בארצכם- שבעים פנים לתורה- ולא תסור ממנה ימין או שמאל ולא תגרע ממנה ולא תוסיף עליה.

רעיון.

יש **חיילים צעירים שמתים במלחמה, ולבנים האלה לא נהיה משך, חשיבות המשך היא גדולה מאוד כנלמד מרות ומחלון שמת ובועז הקים לו זרע בישראל דרך רות אלמנתו.

שכל חייל ומילואימניק שמתגייס יפקיד זרע בבנק זרע מיוחד שיוקם לדבר ובמקרה וקרה המקרה אפשר להפרות זרעו מבת דודתו או בת דודו או מהחברה שלו כל בת ישראל.

ובמקרה הזה שלא כמו בבנק הזרע הקיים, זהות האב תהיה יודעה וזהות האם תהיה ידועה גם היא לאביו ואימו של הנופל בקרב וכמובן שמשפחת הנופל בקרב היא זאת שתקבע דרך מי תהיה מולידת משך לבנם, וגם אלה יזכו להיות סב וסבתא לנכד מבנם שנפל.

**בעת הזאת גם חילות קרביות מתות בקרב. אז גם חילות כאלה יוכלו להפקיד ביציות, זה תהליך יותר מסובך, אך חשוב שגם הן תעשינה כדבר הזה.

אני לא הסתרתי את התנגדותי לשרות קרבי לבנות, הדבר אינו סותר פמיניזם.

אשה בשבי נאנסת- למחשבה אחרי המלחמה- מעודכן:

כשם שהיתה הפליה במקרה דוד שחטא במשכב עם בעולת בעל כך היתה הפליה במקרה דבורה שעלתה עם ברק למלחמה, גם במקרה זה היתה הפליה כדבר דבורה לברק:

וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן:וּ מָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ:  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ: וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה: וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה: שופטים.

כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא

מקרה הפליה זה לא תקדים לקביעת חוק.

כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ: לימודים מספר שופטים.

ואם הפליה, רק  בעת שאינה עת הסתר פנים של בורא עולם מעמנו, עת שיש נביא עימנו היודע עד מה, יכולה להתקיים אפליה.

דבורה הנביאה והשופטת, לא היתה מקרה של אפליה, עלייתה לשדה הקרב היתה מקרה מיוחד בו עלתה דבורה למלחמה כי במקרה סיסרא בורא עולם קבע שיורד מיד אשה, יש בדבר השפלה לגבר.

גם מרים היתה נביאה:

וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ וְלֹֽא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃ פרשת ואלה שמות.

יֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ וְלֹֽא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

יוכבד, אם משה ואהרן ומרים.

חשבתם פעם על יוכבד האמא, שבנתה את התיבה לבנה, תיבה לשלח את בנה על הנילוס כדי שיחיה. לאחר מכן שלחה את בתה מרים  להשגיח:

וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:  טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:  שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:  מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:  לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:  עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה: משלי.

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: 

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ פרשת ואלה שמות.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ

וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ 

וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃

ברגע הזה מרים אחות משה פנתה בדיבור לבת פרעה, לבת המלך שנתן את ההוראה להרוג את בכורי ישראל:

וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃ פרשת ואלה שמות.

וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

לנוכח ידיעתינו שבורא עולם השם שם לאברהם כששינה את שמו מאברם לאברהם ואותו הדבר גם ליעקב ששמו שונה לישראל ולנוכח העובדה שבת פרעה (שבורא עולם הכה את אביה) היא זאת שהשמה שם למשה, מאוד מענין שהשם שהשמה בת פרעה לגדול הנביאים, לאדם שהגיע הכי קרוב לבורא עולם בעולם הזה, הוא שם שהתקבל ולא שונה--

THE NAME MOSHE HAVE MEANING IN HEBREW

THE MEANING OF THE NAME MOSHE IS - PULLED FROM THE WATER

SO THE RIGHT NAME FOR MOSHE IN ENGLISH IS POLL

אין אדם בעולם הזה היודע את שמה של בת פרעה, גם של זאת שמשתה את משה מן המים וגם של זאת שהיתה אשתו הראשונה של שלמה, זאת שהיתה נכונה לה שנבנה לבה אולם כאולם המשפט של שלמה.

וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע: וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם חָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה: מלכים.

גם לדבורה היה אולם משפט:

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:  וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט: שופטים.

משירת דבורה וברק:

לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְהוָה:  רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ:  מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה:  עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם: שופטים.

ובהמשך:

חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ: שופטים.

ופועה ושפרה היו גיבורות:

וַיֹּ֨אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָֽאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַֽהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה׃

וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃

וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֨יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃

וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃

וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ פרשת ואלה שמות.

וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם

כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת

ואלה שמותיהן:

שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃

שאתם קוראים את פרשת ואלה שמות שימו לב לאיזכורי השמות.

מחשבות על הדרך..

אם בני האדם יאספו את צואת כלביהם מהמדרכה ואם בני האדם יקפידו לזרוק אשפה בפחי האשמה ולא על המדרכה לא נצטרך את מטאטא הרחובות, למטאטא הרחובות לא תהיה עבודה באם בני האדם לא ילכלכו את המדרכות, וככה מפני אשפה בלבד יבואו על הדרך לאסוף את האשפה .. זה יחסוך הרבה מאוד כסף אם בני האדם היו זורקים את אשפתם ואשפת כלביהם בפחי האשפה הפזורים בעיר. הדבר יחסוך את שכר מטאטאי הרחובות.. יש הרבה מטאטאי רחובות.

מדובר באלפים של שכר מינימום ושכר קבלן כח האדם בעבורם שיחסכו למצוות ומעשים טובים ... עד אז, מטאטא הרחובות וקבלנו צריכים לברך שאנשים מלכלכים את המדרכות, אם לא ילכלכו לא תהיה להם פרנסה.. הרי לא **נעסיק אותם "על הפאדי" כמו שאומרים..

**אנחנו משלמי הארנונה משלמים את שכרם.

יש שמיחסים את התפוח לפרי עץ הדעת.

לא כתוב בתורה שהפרי של עץ הדעת הוא תפוח.

ברור שפרי עץ הדעת הוא דעת.

זה בדיוק כמו שפרי עץ החיים הוא חיים.

בפתיחת המלחמה הכריז הרצי בשפת תורה, שפת קהלת- עת מלחמה.

הדבר הרעיד אותי. הבחירה במילים האלה כמו שיתקה אותי.

למעלה מחודש לא כתבתי. ומאז אני מתפללת שחרית בעמידה.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:  עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:  רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף: קהלת.

אביב:

באביב נהינו לעם.

אביב:

עֵת לֶאֱהֹב

קיץ:

וְעֵת לִשְׂנֹא

סתיו:

עֵת מִלְחָמָה

"When you knew that it was over You were suddenly aware That the autumn leaves were turning To the color of her hair Like a circle in a spiral Like a wheel within a wheel Never ending or beginning On an ever spinning reel" Alan and Marilyn Bergman.

חורף:

וְעֵת שָׁלוֹם:

(מי יודע, אולי הקייץ יהיה פחות חם השנה.. )

ואז יודעים שבא אביב.

וכן על פי העונתיות הזאת, החוזרת על עצמה, גם הלהקות חוזרות... להקת הנחל ולהקת פיקוד מרכז ועוד...על הבמה בחזרות למסיבת הסיום של השנה בבית ספר כצנלסון, ומלחמה עכשיו וחורף.. וילדי ישראל יוצאים לנופש בחורף... אני מחכה שישירו של חיל הים.. שוטי שוטי ספינתי.. הים כל כך גדול... כי העולם גדול גדול, אפשר לראות בו את הכל.. ושוטי שוטי אוניה...

חורף..

ואחר כך אביב.

הצעה למפגינים למען שחרור השבויים.

עשו זאת בבוקר בערך בשעה 4.30-5.00 ברחובות הערים. זה לא יפריע לתנועה וישמע חזק חזק כשעון מעורר, כקריאת השקמה..

חלקו את כל המפגין לקבוצות של עשרים איש, לא יותר, קולם בבוקר ברחובות הערים  ישמע כקול אלף בערב.

ואת הקבוצות הפיצו בכל הערים, זאת תהיה קריאת המואזין של ישראל.

ברור שהנוסעים בערב הביתה, אלה שנתקעים בפקקים ללא קשר למפגינים, יסעו בשקט כשקולות ההפגנה מהבוקר הזה מהדהדים בראשם, קול המחשבה הזאת בערב שאחרי הבוקר הזה, תהיה כקול של עשרת אלפים מפגינים בראש של הנוסע או הנוסעת הביתה אחרי יום של עבודה  ושהפקקים שחזרו להיות כתמול שלשום.. והעדרותם של החוסמים את הכבישים תהיה כריק כחלל.. אחרי הבוקר הזה.

שנה זאת היא שנה שביעית. אני בשנת שבתון מעריכת תוכניות רדיו. בשנה זאת אערוך נגנים- פלייליסטים.

הנגנים יהיו מסודרים מבחינת התאמת השירים.

בשנה זאת בעמוד המבוא יהיו שלושה נגנים:

נגן שירי השבוע, נגן בעריכה כמו זה, כל פעם בנושא אחר. ונגן תוכניות נבחרות של רדיו זמן השלום. אולי פעם בחודש אערוך תוכנית אחת בשנה זאת.

אני מודדת שנה מחודש האביב עד חודש האביב ולא מתשרי עד תשרי.

אני טוענת ששנת שמיטה (שבתון לאדמה- השמיטה היא מפרי האדמה) ושנת שבתון (שבתון לאדם) צריכה להמדד על פי חודש האביב, הוא החודש הראשון וראש לחודשים על פי דבר תורה.

וכן על פי העונתיות הזאת, החוזרת על עצמה, גם הלהקות חוזרות... להקת הנחל ולהקת פיקוד מרכז ועוד...על הבמה בחזרות למסיבת הסיום של השנה בבית ספר כצנלסון, ומלחמה עכשיו וחורף.. וילדי ישראל יוצאים לנופש בחורף... אני מחכה שישירו של חיל הים.. שוטי שוטי ספינתי.. הים כל כך גדול... כי העולם גדול גדול, אפשר לראות בו את הכל.. ושוטי שוטי אוניה...

חורף..

ואחר כך אביב.

ובחודש האביב יצאנו מעבדות.

חודש ראשון.

ארועי חודש ראשון- חודש האביב.

אם אמות תדעו שלא התאבדתי.

גדי אייזנקוט שהצטרף לממשלה עם תחילת המלחמה מתוך מקום מאחד ונשאר בה גם לאחר מות בנו ובן אחותו והמשיך כחיל שממשיך להלחם לאחר שחברו הטוב מת לעיניו כך אייזנקונט המשיך לתרום מנסיונו גם לאחר  שאבד לו היקר לו מכל. ברור שהאדם הזה  לא פרש מהממשלה בשל אינטרסים פוליטים אישיים, אייזנקוט ששירת את העם שנים רבות הוא אוהב ישראל שלא מונע משיקולים כאלה אני מקווה שמשפחתו לא ידעו עוד צער ושבורא עולם ישמור עליהם ושינוחמו משמיים.

בשורה התחתונה השר לבטחון בן גביר שביקש להצטרף לקבינט, לא עשה צבא ושיחשוב עשר פעמים לפני שהוא מדבר דבר אודות כוונותיו הלא אוהבות ישראל של אייזנקוט עם פרישתו מממשלתו של ביבי.

אגב,

**בדקתם מי מהבנים של השרים והשרות בממשלה של ביבי משרת כקרבי או במילואים במלחמה הזאת, ושוב, בן גביר לא עשה צבא, וסמוטריץ אחרי שנה וחצי השתחרר.

האם הבנים של, נענו לקריאת הקרב של אבותיהם ואמהותיהם או שהממשלה משחקת שלא על הראש של הילדים שלהם.

מתן בסתר.

יש התורמים בסתר ויש תורמים שלא בסתר.

מצוות המעשר והתרומה היא מצווה המקויימת לבית האוצר,

הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה:  בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ:  הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.

וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַֽעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִמָּֽךְ:  מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָֽאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָֽכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָֽרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַֽעֲשֵׂה יָֽדְךָ אֲשֶׁר תַּֽעֲשֶֽׂה: דברים.

הנתינה מבית האוצר אותו מנהל הלוי היא נתינה בסתר מבחינת שהתורם היחידני לא עושה לעצמו שם מנתינה זאת שהאדם התורם לא מעלה מעלה קרנו באמצעות שפל העני.

גם שמיטה היא מתן בסתר כנלמד מדבר תורה זה:

כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: דברים.

עם הקציר משאירים את פיאת השדה לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה ולאחר שעזבת את השדה באים אלה ללקט, אם שכחת עומר בשדה והעני ליקט גם אותו, המצווה לא לדרוש אותו בחזרה. הדרישה הזאת גם תוביל למפגש עם העני שלא היה בעת שליקט וזה הסתר של העני מעיני התורם ומשכך שמירה על כבוד האדם הזה.

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: דברים.

למחשבה,

תרומות של נדבנים כמו סמי עופר למוסדות כמו מוזיאון או איצטדיון או בית חולים לא נכנסות למקומות האלה של עשיית שם משפל של אדם.

אומרים שאישרו לייבא 300,000 אלף עובדים זרים יען כי הפלסטינאים לא יעבדו פה אחרי המלחמה ומה אני אומרת, ברור שיהיו הרבה השקעות בעזה לבינוי יחידות דיור למליונים. ברור שהפלסטינאים יעבדו בעזה.

ומשכך ברור שלנוכח הניתוק הכלכלי הזה, עסקים מישראל לא יהנו מהפריחה הכלכלית בעזה.

אתם יכולים אולי לעשות עיסקאות עם דילרים בקפריסין, שלחו את הסחורה לקפריסין ותשנו מכתב מקור ומשם לעזה.

לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת לוט ואברהם- לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי׃

לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת לוט ואברהם- לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף  תִּסְפֶּה֙ וְלֹֽא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵֽעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּֽרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ פרשת לוט ואברהם.

הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃

די מעניין שאברהם דורש בזכות סדום ומבקש שיעשה משפט בענינם ובורא עולם נענה לדרישתו של אברהם :

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּֽעֲבוּרָֽם׃

והלאה:

וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּֽחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַֽחֲמִשָּֽׁה׃

וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּֽעֲב֖וּר הָֽאַרְבָּעִֽים׃

וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃

וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃

וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֲשָׂרָֽה׃

וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃ פרשת לוט ואברהם.

וכבראשונה לפני דרישת אברהם בעד סדום דין סדום להשחתה וחילוץ לוט לפני :

וַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם׃ כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ׃ וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר ׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו ׀ לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה  אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃ וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת  פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲו֥‍ֹן הָעִֽיר׃ וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃ וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה׃פרשת לוט ואברהם.

וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת  פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲו֥‍ֹן הָעִֽיר׃

פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲו֥‍ֹן הָעִֽיר׃

במקרה הזה הצדיק היה נספה עם הרשעים באם לא היה יוצא מן העיר.

לוט היה צדיק בסדום, הוא לא היה צדיק מסדום.

ומשכך צדקתו של לוט לא היתה כצדקה שבעבורה בורא עולם היה נושא בעוון העיר ומשכך תחילה חילוצו של הצדיק הזה ובהמשך לאחר הבטחת בטחונו של לוט ורק לאחר שהגיע למקלט הושחתה העיר סדום:

וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי׃ הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֮ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙  עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי׃ הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט  שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃ הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה׃ פרשת לוט ואברהם.

מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט  שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה

וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל  וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה׃ וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַֽחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח׃ וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃ וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙  וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן׃ וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃ פרשת לוט ואברהם.

וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃

וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה

במילים של ימינו אנו:

במקרה הזה קודם דאגו להוציא את לוט ואחר כך בורא עולם השמיד את העיר, קודם תוציא את השבויים אחר כך תתקוף את העיר, לא רק את תושבי רפיח גם את השבויים.

וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

ויש גם את מחויבות חילוץ של אלה על משל שלום אורחיו של לוט:

רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי–לוט ביקש לקיים נוהג של מתן הגנה לבאים בצל קורתו. בגלל שהם בצל קורתו הוא מחוייב לדאוג לנפשם ולחייהם– צריך לחשוב בדבר גם בענין האחריות של מדינת ישראל לתיירים או עובדים זרים שנשבו גם הם במלחמה זאת.

גם אברהם נלחם למען לוט שעשקו אותו וחילץ אותו משביו:

וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן  תָּמָֽר׃ וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבֹיִ֔ים וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַֽחֲמִשָּֽׁה׃ וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃

וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָֽעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָֽאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַֽאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם  בַּֽעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ וַיֵּֽחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָֽרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃ פרשת לוט ואברהם.

העם הגרמני היה החייל בצבא של היטלר, החייל הזה לא הועמד למשפט.

לֹ֣א בְצִדְקָֽתְךָ֗ וּבְיֹ֨שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת-אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת | הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מֽוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת-הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַֽאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַֽעֲקֹֽב: פרשת שמע ישראל.

לֹ֣א בְצִדְקָֽתְךָ֗

כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת | הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מֽוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ:

המצוה לישראל להלחם בגוים האלה ואיזו מלחמה להלחם בהם לעתים יכולה לזעזע אדם במערכת מושגים של העת הזאת.

אז תחילה מי הגוים האלה:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: בראשית

וההבדל בין מצרים לבין האמורי, בין בני לוט (לבנון) לבין האמורי.

בורא עולם דן את מצרים, אך לא השמידו.

וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ: וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: ישעיהו.

בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:

מצרים כמו היתה חלק מהסיפור כמביאה סיבה להתגלות של בורא עולם לעיני כל הגוים, כדי שיעו, מי מושל ביעקב ומי האלהים ושיש בורא לעולם הזה, ועם הידיעה הזאת החלו עם ישראל את דרכם לארץ למלחמה עם האמורי שעם ישראל יודע מי הולך לפניו וגם האמורי יודע מי הולך לפני עם ישראל.

לעומת המצרי ולעומת מואב וגם לעומת אדום הוא עשיו, עוון האמורי הוא עוון שאין לו כפרה.

במקרה המצרי נראה שהעם הובדל ממנהיגיו וחטאיו, ברור שהמצרי הזה בעת פרעה שידע את יוסף:

וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: בראשית.

והתאבלו על מות אביו של יעקב:

וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

היו אנוסים לעשות את דבר פרעה שלא ידע את יוסף, ואם לא היו עושים את דברו אז גם הם היו ננקמים או ממותים.

בדיוק כמו שהגסטפו/ השלטן הנאצי היה הורג גרמני, או כולא גרמני באם היה עוזר ליהודים בעת השואה.

ומשכך יש לך יכולת לעשות הבדלה בין העם הגרמני לבין הנאצים ומשכך לקיים שלום עם העם הגרמני בעת הזאת.

אז תחשבו שכל הגוי הזה, האמורי, והעם האמורי היו כמו אייכמן ומנגלה והיטלר.

ומשכך מה היתה רשעת הגוים האלה ומשכך מדוע עוונו לא היה שלם עוד בימי אברהם והדין הוחל גם על משך זרעו לאחר הרבה מאוד זמן שהדור החוטא של האמורי- מת.

למשל:

"מאות מפגינים מול מעון רה"מ: "לחזור לציר פילדלפי ורפיח עכשיו"

מאות מפגינים התאספו ברחוב עזה בירושלים בקריאה לכך שצה"ל יפעל ברפיח" כאן חדשות.

הפרשה הקודמת, פרשת ערים לשבת ומגרשיהן, הסתיימה ככה:

וַיִּתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–כָּל–הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָתֵ֣ת לַאֲבוֹתָ֑ם וַיִּרָשׁ֖וּהָ וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ:  וַיָּ֨נַח יְהוָ֤ה לָהֶם֙ מִסָּבִ֔יב כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבוֹתָ֑ם וְלֹא–עָ֨מַד אִ֤ישׁ בִּפְנֵיהֶם֙ מִכָּל–אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם אֵ֚ת כָּל–אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם נָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיָדָֽם:לֹֽא–נָפַ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּל֙ הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁר–דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַכֹּ֖ל בָּֽא:

אָ֚ז יִקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֔עַ לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י מַטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֣ם שְׁמַרְתֶּ֔ם אֵ֚ת כָּל–אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וַתִּשְׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם: לֹֽא–עֲזַבְתֶּ֣ם אֶת–אֲחֵיכֶ֗ם זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּשְׁמַרְתֶּ֕ם אֶת–מִשְׁמֶ֕רֶת מִצְוַ֖ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: וְעַתָּ֗ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לַֽאֲחֵיכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּ לָכֶ֜ם לְאָהֳלֵיכֶ֗ם אֶל–אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר |נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהוָ֔ה בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן: רַ֣ק | שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת–הַמִּצְוָ֣ה וְאֶת–הַתּוֹרָה֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד–יְהוָה֒ לְ֠אַהֲבָה אֶת–יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכָל–דְּרָכָ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתָ֖יו וּלְדָבְקָה–ב֑וֹ וּלְעָבְד֕וֹ בְּכָל–לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל–נַפְשְׁכֶֽם: וַֽיְבָרְכֵ֖ם יְהוֹשֻׁ֑עַ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל–אָהֳלֵיהֶֽם: פרשת ערים לשבת ומגרשיהן- כהן ועשרה נשיאים.

וַיָּ֨נַח יְהוָ֤ה לָהֶם֙ מִסָּבִ֔יב כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבוֹתָ֑ם

עם עצתו של יהושע לעם בעת שראו את הניסים הגדולים ועת של דור שההבטחה קוימה בימיו ועצתו היא ללמוד מהדבר ולשמור לעשות כדי...:

רַ֣ק | שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת–הַמִּצְוָ֣ה וְאֶת–הַתּוֹרָה֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד–יְהוָה֒ לְ֠אַהֲבָה אֶת–יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכָל–דְּרָכָ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתָ֖יו וּלְדָבְקָה–ב֑וֹ וּלְעָבְד֕וֹ בְּכָל–לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל–נַפְשְׁכֶֽם:

פרשת השבוע היא פרשת ברית לעם נפתחת ימים רבים אחרי שהניח בורא עולם לישראל מסביב:

וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר–הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל–אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים: וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים: וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל–הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם: פרשת ברית לעם.

וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר–הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל–אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים:

וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר–הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל

וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים:

וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙

ודבריו הם לאלה בכלל:

לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל

ולאלה במיוחד:

לִזְקֵנָיו֙

וּלְרָאשָׁ֔יו

וּלְשֹׁפְטָ֖יו

וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו

כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם:

כנלמד גם מתהלים שנכתב בעת מאוחרת יותר, בעת המלכים:

פרשת השבוע- כהן ועשרה נשיאים- ערים לשבת ומגרשיהן.

הפרשה.

לימודי מהפרשה.

שתהיה שבת שלום.

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ישעיהו.

"בישראל מביעים אופטימיות גדולה באשר לסיכויים להגיע להבנות בקרוב, לפני חודש רמדאן. הצדדים למשא ומתן יקיימו בהמשך שיחות נוספות, בהן ידונו בין היתר בזהות האסירים שישוחררו" כאן חדשות.

ומה אחר כך.. אחרי הרמאדן בא פסח.

והאם ביבי ובן גביר נכונים לעשות הפסקת אש לכבוד הרמאדן ולא לכבוד פסח.

ואחר כך יש חג השבועות ולפניו ספירת העומר.

"המתווה לעסקה: על כל חטוף - יום הפסקת אש ושחרור 10 אסירים

מחמאה לישראל שכל שבוי שלנו שווה עשר שלהם.

"פרסום ראשון: גורמים ישראלים חושדים כי חמאס העמיד דרישות מופרזות שהן בלתי אפשריות מבחינת ישראל, משום שלאור קשיי התקשורת עם עזה, בארגון חוששים שכלל לא יהיה ניתן להוציא לפועל עסקה גם אם יהיו סיכומים - כך פורסם הערב (שבת) בחדשות השבת בכאן 11" כאן.

יש התכנות שחמאס מערים קשיים יען כי בעת עסקה יתגלה שהרבה מן השבויים מתו בשבי ומשכך הוא לא יוכל להשיג הרבה בעסקה.

כמובן שידיעה כזאת יכולה לפגוע בתמיכה בחמאס.

לפני כשבוע חולצו שני חטופים,

זאת אומרת שאם החמאס היה מסכים לעסקה לפני שבוע או יותר נכון לאמר שבוע לפני החילוץ של לואיס ופרננדו, אז הוא היה יכול לחלץ בעבורם עוד 6 אסירים בטחונים או משהו כזה..

ככל שעובר הזמן יש התכנות שלחמאס יהיו פחות שבויים בידיו או אולי גם פחות גופות מתים בידיו ומשכך הוא יחלץ פחות אסירים בטחונים במקרה כזה...

מהצד הישראלי אותו הדבר,

יש התכנות שיפגעו חטופים בעת המתקפות על עזה.

כך שהסכמה לעסקה ככל שתהיה מהירה יותר, כך יש בה התכנות לשחרור של יותר חטופים חיים.

בשורה התחתונה,

לאסיר הבטחוני בכלא בישראל יש יותר סיכויים לחיות בכלא מבשדה הקרב באם ישוחרר.

באם ישוחרר האסיר הבטחוני, יש התכנות שמהכלא הוא נוחת בשדה הקרב ויללה..

ומשכך,

ברור שיש לאסיר הבטחוני החמאסניק יותר בטחון בכלא בישראל מבעזה בעת הזאת.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ פִּתְח֖וּ אֶת–פִּ֣י הַמְּעָרָ֑ה וְהוֹצִ֣יאוּ אֵלַ֗י אֶת–חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן–הַמְּעָרָֽה: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן וַיֹּצִ֣יאוּ אֵלָ֗יו אֶת–חֲמֵ֛שֶׁת הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִן–הַמְּעָרָ֑ה אֵ֣ת | מֶ֣לֶךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם אֶת–מֶ֤לֶךְ חֶבְרוֹן֙ אֶת–מֶ֣לֶךְ יַרְמ֔וּת אֶת–מֶ֥לֶךְ לָכִ֖ישׁ אֶת–מֶ֥לֶךְ עֶגְלֽוֹן: וַ֠יְהִי כְּֽהוֹצִיאָ֞ם אֶת–הַמְּלָכִ֣ים הָאֵלֶּה֮ אֶל–יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל–כָּל–אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּאמֶר אֶל–קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָלְכ֣וּא אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת–רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל–צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַֽיִּקְרְב֔וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת–רַגְלֵיהֶ֖ם עַל–צַוְּארֵיהֶֽם: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל–תִּֽירְא֖וּ וְאַל–תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהוָה֙ לְכָל–אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם: וַיַּכֵּ֨ם יְהוֹשֻׁ֤עַ אַֽחֲרֵי–כֵן֙ וַיְמִיתֵ֔ם וַיִּתְלֵ֕ם עַ֖ל חֲמִשָּׁ֣ה עֵצִ֑ים וַיִּֽהְי֛וּ תְּלוּיִ֥ם עַל–הָעֵצִ֖ים עַד–הָעָֽרֶב: וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת | בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל–הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ–שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל–פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד–עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וְאֶת–מַקֵּדָה֩ לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי–חֶרֶב֮ וְאֶת–מַלְכָּהּ֒ הֶחֱרִ֣ם אוֹתָ֗ם וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר–בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וַיַּ֙עַשׂ֙ לְמֶ֣לֶךְ מַקֵּדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ: וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִמַּקֵּדָ֖ה לִבְנָ֑ה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–לִבְנָֽה: וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה גַּם–אוֹתָ֜הּ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵל֮ וְאֶת–מַלְכָּהּ֒ וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי–חֶ֗רֶב וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר–בָּ֔הּ לֹֽא–הִשְׁאִ֥יר בָּ֖הּ שָׂרִ֑יד וַיַּ֣עַשׂ לְמַלְכָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ: וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלִּבְנָ֖ה לָכִ֑ישָׁה וַיִּ֣חַן עָלֶ֔יהָ וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ: וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶת–לָכִ֜ישׁ בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֗ל וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי–חֶ֔רֶב וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּ֑הּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–עָשָׂ֖ה לְלִבְנָֽה: אָ֣ז עָלָ֗ה הֹרָם֙ מֶ֣לֶךְ גֶּ֔זֶר לַעְזֹ֖ר אֶת–לָכִ֑ישׁ וַיַּכֵּ֤הוּ יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְאֶת–עַמּ֔וֹ עַד–בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר–ל֖וֹ שָׂרִֽיד: וַיַּעֲבֹ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מִלָּכִ֖ישׁ עֶגְלֹ֑נָה וַיַּחֲנ֣וּ עָלֶ֔יהָ וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ: וַֽיִּלְכְּד֜וּהָ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ וַיַּכּ֣וּהָ לְפִי–חֶ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל–הַנֶּ֣פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּ֔הּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא הֶחֱרִ֑ים כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–עָשָׂ֖ה לְלָכִֽישׁ: וַיַּ֣עַל יְ֠הוֹשֻׁעַ וְכָֽל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֛וֹ מֵעֶגְל֖וֹנָה חֶבְר֑וֹנָה וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ עָלֶֽיהָ: וַיִּלְכְּד֣וּהָ וַיַּכּֽוּהָ–לְפִי–חֶ֠רֶב וְאֶת–מַלְכָּ֨הּ וְאֶת–כָּל–עָרֶ֜יהָ וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֤פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּהּ֙ לֹֽא–הִשְׁאִ֣יר שָׂרִ֔יד כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–עָשָׂ֖ה לְעֶגְל֑וֹן וַיַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔הּ וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּֽהּ: וַיָּ֧שָׁב יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֥ל עִמּ֖וֹ דְּבִ֑רָה וַיִּלָּ֖חֶם עָלֶֽיהָ: וַֽיִּלְכְּדָ֞הּ וְאֶת–מַלְכָּ֤הּ וְאֶת–כָּל–עָרֶ֙יהָ֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי–חֶ֔רֶב וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ אֶת–כָּל–נֶ֣פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד כַּאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְחֶבְר֗וֹן כֵּן–עָשָׂ֤ה לִדְבִ֙רָה֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ וְכַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לְלִבְנָ֖ה וּלְמַלְכָּֽהּ: וַיַּכֶּ֣ה יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת–כָּל–הָאָ֡רֶץ הָהָר֩ וְהַנֶּ֨גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֜ה וְהָאֲשֵׁד֗וֹת וְאֵת֙ כָּל–מַלְכֵיהֶ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וְאֵ֤ת כָּל–הַנְּשָׁמָה֙ הֶחֱרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּכֵּ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ וְעַד–עַזָּ֑ה וְאֵ֛ת כָּל–אֶ֥רֶץ גֹּ֖שֶׁן וְעַד–גִּבְעֽוֹן: וְאֵ֨ת כָּל–הַמְּלָכִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְאֶת–אַרְצָ֔ם לָכַ֥ד יְהוֹשֻׁ֖עַ פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְחָ֖ם לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיָּ֤שָׁב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ וְכָל–יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּֽלָה: פרשת עם המלחמה.

וְאֶת–מַקֵּדָה֩ לָכַ֨ד יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיַּכֶּ֣הָ לְפִי–חֶרֶב֮ וְאֶת–מַלְכָּהּ֒ הֶחֱרִ֣ם אוֹתָ֗ם וְאֶת–כָּל–הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁר–בָּ֔הּ לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד וַיַּ֙עַשׂ֙ לְמֶ֣לֶךְ מַקֵּדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְמֶ֥לֶךְ יְרִיחֽוֹ:

צריך להבין אלה גויים מהאמורי שכבר לא קיימים.

לֹ֥א הִשְׁאִ֖יר שָׂרִ֑יד

וַיָּ֨שָׁב יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת–חָצ֔וֹר וְאֶת–מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי–חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל–הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה: וַ֠יַּכּוּ אֶת–כָּל–הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר–בָּ֤הּ לְפִי–חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל–נְשָׁמָ֑ה וְאֶת–חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ: וְֽאֶת–כָּל–עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים–הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת–כָּל–מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהוֹשֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥ם לְפִי–חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אוֹתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה: רַ֣ק כָּל–הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל–תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת–חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ:  וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת–כָּל–הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי–חֶ֗רֶב עַד–הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל–נְשָׁמָֽה: כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת–מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ כֵּן–צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת–יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ לֹֽא–הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר–צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת–מֹשֶֽׁה: פרשת עם המלחמה.

הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל–נְשָׁמָֽה:

זה היתר מבורא עולם לעשות זאת,

אֲשֶׁר–צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת–מֹשֶֽׁה:

רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: דברים.

אדם לא יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא מכחיד עם:

רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:

דבר השבת- ראש חודש שנים עשר הראשון.

ולא שאלת נפש אויבך- גם אויבך מאמין בבורא עולם ומייחל לחסדו.

לֹֽא–הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת–הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה:  כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה | הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת–לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת–לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת–מֹשֶֽׁה:  וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת–הָֽעֲנָקִים֙ מִן–הָהָ֤ר מִן–חֶבְרוֹן֙ מִן–דְּבִ֣ר מִן–עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם–עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ:  לֹֽא–נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ: וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת–כָּל–הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל–מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה: פרשת עם המלחמה.

לֹֽא–הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת–הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה:

אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:  וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ:  וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:  וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: דברים.

וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:

במקרה הגבעונים שהיו מהחיוים למרות שבאו במרמה מתוקף ידיעתם שבורא עולם ציווה להשמידם. הברית שהם עשו עם ישראל במירמה תוך שהם הצטיירו לעם מארץ רחוקה ולא מהארץ הזאת:

וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּֽל–הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל–מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִם–יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם–יִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽד: וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִֽירִיח֖וֹ וְלָעָֽי: וַיַּעֲשׂ֤וּ גַם–הֵ֙מָּה֙ בְּעָרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים: וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים: פרשת עם המלחמה.

הגבעונים שהיו בארץ הזאת פחדו מישראל ומבורא עולם שנלחם להם והם בחרו להצטרף לישראל בערמה, הם הצטיירו (הצטיירו ולא התחפשו, הצטיירו זאת המילה הנכונה למה שמכנים היום התחפשו) לאנשים שבאו מארץ רחוקה ושאינם תושבי המקום כדי שיהושע ועם ישראל לא יהרגו אותם כציווי מבורא עולם.

וַיִּצְטַיָּ֑רוּ

כמו בהצגה שמבקשים שהדמות תהיה אמינה, ככה הצטיירו הגבעונים כבאים מדרך רחוקה ומשכך לא תושבי הארץ:

וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם

שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙

וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים: 

וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים

וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם

וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙

וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם

וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת

לחם יבש שהתיבש לכאורה בגלל הדרך הארוכה..

וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים

לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ

הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים

זאת היתה הדרך של הגבעונים לקרוא לשלום ומשכך הוחל עליהם החוק הזה:

וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: 

כמו רחב גם הגבעונים למרות שעשו זאת במרמה, באו מתוך מקום ירא מבורא עולם להצטרף לישראל.

וַיַּעֲנ֨וּ אֶת–יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת–מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת–כָּל–הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת–כָּל–יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶת–הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה: וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל–הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר: פרשת עם המלחמה.

כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת–מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת–כָּל–הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת–כָּל–יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם

ולנוכח השבועה שנשבעו להם נשיאי ישראל:

וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר–כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם בְּרִ֑ית וַֽיִּשְׁמְע֗וּ כִּי–קְרֹבִ֥ים הֵם֙ אֵלָ֔יו וּבְקִרְבּ֖וֹ הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים: וַיִּסְע֣וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֗ל וַיָּבֹ֛אוּ אֶל–עָרֵיהֶ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וְעָרֵיהֶם֙ גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים: וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי–נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָל–הָעֵדָ֖ה עַל–הַנְּשִׂיאִֽים: וַיֹּאמְר֤וּ כָל–הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל–כָּל–הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם: זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא–יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל–הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר–נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים יִֽחְי֑וּ וַ֠יִּֽהְיוּ חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹֽׁאֲבֵי–מַ֙יִם֙ לְכָל–הָ֣עֵדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים: פרשת עם המלחמה.

וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי–נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

ניתן להם המקום הזה בקרב ישראל:

וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙

וזאת:

עַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה.

הצעת קריאה:

עד היום הזה- לימודים מפרשות מעל בחרם ועם המלחמה.

חשוב לזכור ישמעאל הוא לא עם להכחדה, נהפוך הוא.

ישמעאל הוא מבורך. גם בני לוט- לבנון וגם תימן הוא אדום הוא עשיו יש לו ברכה וברית אברהם:

הצעת קריאה:

פרשת ירושת הארץ- ירושת ישראל, עשיו ובני לוט.

ניתן ללמוד מתורתינו גם אודות עוד עמים שירושה מובטחת גם להם וכמו עם ישראל כך גם גרש בורא עולם גויים מפניהם וזה דבר שמוזכר לישראל, מתוך שלא רק לישראל יש ירושה , גם לעשיו יש הבטחה וגם לבני לוט בן אחיו של אברהם הבטחה ומתוקף הדבר ישראל נדרש לכבד הדבר:

אַל-תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף-רָ֑גֶל כִּֽי-יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת-הַ֥ר שֵׂעִֽיר:

לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת-הַ֥ר שֵׂעִֽיר:

וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם:

וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם

כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ

ברור שהציווי לישראל לא "להתעסק" עם ירושות עמים אחרים הוא "דו-כיווני".

כמו שמצווה על ישראל לא "להתעסק" עם ירושת בני לוט וירושות עשיו כך הציווי לעשיו ובני לוט לא "להתעסק" עם ירושת ישראל.

זה מה שיהיה בסופו של יום, כי ככה בורא עולם ציווה, אז חבל על הזמן שלכם..

אני אומרת עדיף לעשות בתחילתו של יום את מה שיודע שתעשה בסופו של יום.

הצעת קריאה:

No justice- No peace. No peace- No temple

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אֲשֶׁ֨ר-אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

"

מבחינת עם ישראל כמרכבה אחת ממרכיבים רבים.

עם ישראל נחשב עודו כעם גולה.

לא כל עם ישראל חזר לפה עם הכרזת הקוממיות.

בחזרה זאת אישרו לנו הגויים את השיבה לארץ הזאת (ולא אוגנדה) .

ולמרות שזאת על פי דבר תורת ישראל המקובלת על מרבית הגויים בעת הזאת ובעת שקדמה הזאת.

(על משל כורש שהיה אדם מאמין ושבורא עולם העיר אותו לעזור לישראל, ברור שהשואה העירה את רצון הגויים לעזור לישראל).

למרות זאת,

למרות שהאישור על פי דבר התורה לא בורא עולם הוליך אותנו קוממיות לשיבה בעת הזאת.

על פי תורתנו ביום ההוא שיקבצנו בורא עולם לא יוותר אדם אחד מישראל מחוץ לארץ הזאת.

עדין יש גולים יהודים בגלויות השונות, הקיבוץ הוא לא קיבוץ מלא ומשכך אינו קיבוץ וזאת מבחינת מרכבת ישראל כמרכבה אחת שחלק ממרכיביה עדין מחוץ לארץ.

ומשכך מרכבה זאת לא קובצה עוד ומשכך נחשבת גולה.

לא רק מבחינת שאין מלך בארץ שבורא עולם מסתיר פניו מעמנו גם בעת הזאת.

וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: דברים.

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ

נִדַּחֲךָ

"

שלום זה גם נצחון, לשני הצדדים, ריסוק החמאס לא מבטיח שיבוא שלום עם הפלסטינאים בעזה, על משל- אחרי בין לאדן, בא דעאש.

יְֽהוָ֗ה עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהוָ֓ה | יְבָרֵ֖ךְ אֶת-עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם: תהלים-  מִזְמ֥וֹר תשעה ועשרים.

יְבָרֵ֖ךְ אֶת-עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם:

בָּעֵת הַהִוא, הִבְדִּיל יְהוָה אֶת-שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה--לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל-כֵּן לֹא-הָיָה לְלֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה--עִם-אֶחָיו:  יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ. דברים.

וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ,

 וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם.   יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.   וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם: במדבר.

יְֽהוָ֗ה עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן יְהוָ֓ה | יְבָרֵ֖ךְ אֶת-עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם:

שלום זה ברכה. לעשות שלום צריך עוז, יש מנהיגים שאין להם את העוז לעשות שלום. יש מנהיגים שלא ניתן להם העוז לעשות שלום ומשכך העם לא מתברך בעת שהם מנהיגים את העם..

וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ: וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים: וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי: וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: מלכים.

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע:

השלום בא בימי שלמה כי לאביו של שלמה היה את העוז להוציא שטן ופגע רע מירושלים.

הרבה מאיתנו מתפללים בבוקר.

אני מאוד דואגת לפני תפילה ולעתים גם בעת תפילה, שתהיה אזעקה באמצע תפילה.

אני בטוחה שאני לא היחידה שדואגת מהדבר ומקווה ש..

אני בטוחה שגם המואזין ביפו שגם הוא מתפלל שחרית מנחה וערבית כמועדי ישראל, דואג מן הדבר.

אז אולי אם אפשר ששני הצדדים הלוחמים ימנעו מטילים בעת שחרית, מנחה וערבית.

אם אפשר להגיע להבנה כזאת , זה יהיה מצוין.

סדר תפילת תהלים.

הנה נוסח תפילה לשחרית למנהיג ולמנהיגה לשילוב עם סדר תפילת שחרית , חיברתי לתפילה שאני מתפללת את בקשת שלמה מבורא עולם:

יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ (אם אשה, שפחתך)  לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה:לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:

.

לקרוא עוד:

וַיַּנְחֵם לָבֶטַח- לימודי תהלים.

תהלים- מזמור עשרים.

לימודי שבת בבוקר מתפילת נשמת כל חי:

פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת–שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד: מתפילת נשמת כל חי.

רִנָּה

נָּ

את הנון הזאת רק העדה התימנית יודעת להדגיש נכונה.

כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ: מתפילת נשמת כל חי.

מִגּזְלוֹ:

גּ

את הגימל הזאת רק העדה העיראקית יודעת להדגיש נכונה.

**

אֱלֹוהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת: מתפילת נשמת כל חי.

למחשבה:

אֱלֹוהֵי הָרִאשׁוֹנִים

שיספרו ל:

אַחֲרוֹנִים. 

ש:

אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. 

שהוא:

הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת:

ציווה:

לְדוֹר אַחֲרוֹן:

מיומן המלחמה באתר צה"ל אודות חשיפת מנהרות ופירהן:

"הפירים אותרו במרחבים אזרחיים, ורבים מהם אותרו בסמוך למבנים כגון מוסדות לימוד, גני ילדים, מסגדים וגני שעשועים, או בתוכם. בחלק מן הפירים, איתרו כוחות צה"ל אמצעי לחימה רבים שהושארו בתוכם. ממצאים אלה הם הוכחה נוספת לשימוש הציני שעושה חמאס באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי, וככסות לפעולות הטרור שלו" אתר צה"ל.

מה אומר החמאס בבנותו את פירי המנהרות בסמוך ל:

"מוסדות לימוד, גני ילדים, מסגדים וגני שעשועים, או בתוכם." אתר צה"ל.

החמאס אומר שהוא יודע שישראל נמנעים מלפגוע במקומות כאלה לכן הוא משתמש במקומות אלה כמקום בטוח לו לדבר.

החמאס בעשותו כן, מחמיא לישראל.

זאת מחמאה לישראל.

צוואת החיל בן זוסמן מאתר כאן:

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד יספר על החוויות שלו ומה השתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נדבר קצת פוליטיקה, נשאל אותו מה דעתו.

אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים, תפגשו את כל שאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם לראות את כולם"

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב.

דאגת אוהב לאוהביו.

"שר החוץ האיראני באיום אחרי חיסול הבכיר: "תל אביב צריכה לספור לאחור"" כאן חדשות.

ביאור לעין תחת עין, שן תחת שן.

אמרו בעתון של כאן שהמתקפה באיראן היתה מתקפה של דעאש.

להזכירכם, נראו דגלי דעאש בתרמילים שהשאירו המחבלים בקיבוץ.

"דובר צה"ל הציג: חוברת הדרכה של דאעש נמצאה על מחבל חמאס" כאן.

זאת מחשבה גם לאיראנים וגם לנסראלה, שאותו כח שתקף באיראן היה גם בכוחות של חמאס בקיבוץ.

"דאעש נטל אחריות על המתקפה הקטלנית באיראן

במתקפה שכללה כמה פיצוצים בעיר כרמאן באיראן, סמוך לקברו של קאסם סולימאני, נהרגו לפחות 84 בני אדם" כאן.

יכול להיות שהיו סוסים טרויאנים כאלה בכוחות של החמאס, כי חמאס בצד של איראן ונסראללה…

לאחר כניסת החות'אם, ולנוכח האמר לעיל, לא ברור מי נגד מי בכל הסרט הזה וזאת שאנו שמים את סעודיא וקטאר על המפה.

הצעתי לעסקאת שחרור החטופים:

שחרור כל החטופים בתמורה להפסקת לחימה עם חמאס והרשות לחמש שנים.

על הסכם זה וקיומו יערבו:

לפלסטינאים- קטאר, טורקיא, מצרים, רוסיא, לבנון, סוריא ואיראן.

לישראל- ארצות הברית, גרמניא, צרפת ואנגליא.

בהסכם כזה אני הייתי משחררת את כל השבויים של חמאס בישראל וזאת יען כי חבל על הכסף... מזון כלא סוהרים וכו'.. עדיף לתת את הכסף לעניים.

ברור שעם ערבות כזאת לקיום ההסכם מצד הפלסטינאים, הפלסטינאים לא יעשו בעיות ובטוח שהדבר יטיב עם הפלסטינאים ויש התכנות שגם עם סוחרים בישראל שימכרו סחורות לשיקום עזה.

יש שליבם נוטה לעקורים בעזה שנעקרו מבתיהם, זה בסדר ונכון הדבר, אך צריך לזכור ולהזכיר שגם בישראל יש הרבה מאוד בני אדם שנעקרו מבתיהם במלחמה זאת.

נטיית הלב לזה יותר מזה כנראה נובעת גם מהעובדה שלישראל יש יותר אפשרויות להעניק לעקורים קורת גג חלופית טובה יותר ותנאים נוחים יותר.

צריך לחשוב על ההחלטה בהאג שמפרידה בין העם הפלסטינאי לבין מנהיגיו גם על משל שלישראל היתה היכולת להבדיל בין הנאצים לעם הגרמני ומשכך יש שלום בין ישראל לגרמניא בעת הזאת.

הרבה בישראל מתפללים בעת הזאת את תפילת השלום:

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,  תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם  בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

שאנו מתפללים לשלום לנו אנחנו גם מתפללים לשלום לסובבים אותנו שאנו במלחמה עכשיו עימם.

אם יהיה שלום לנו, יהיה שלום לסובבים אותנו.

והסובבים אותנו סבבו אותנו גם בעת שבורא עולם הניח לנו מסביב.

ברור שכמו אז,גם כשיבוא היום הזה שוב, הם יהיו שם.

אם הם היו שם, אז ברור שהם יהיו שם.

ככתוב בספר מלכים אודות שלמה וחירם מלך לבנון:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי:

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: מלכים.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב

תבינו, אין מה לעשות, כדי לבנות בית לבורא עולם צריך את ארזי הלבנון וצריך את  הצידונים שיחטבו את העיצים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים: מלכים.

תראה, אנחנו לא נתפשר על פחות מהצידונים לכריתת עיצים לבניית הבית.

אנחנו פה לא חוסכים, קונים THE BEST מה- THE BEST

ושלמה שהיה חכם באדם ידע מי ה- THE BEST בתחום הזה:

אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים:

ובהמשך:

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: מלכים.

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה

ובחכמתו זאת הוא עשה שלום:

וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה

מה שעשו חירם ושלמה זה היה הסכם שלום כלכלי הוגן:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה: וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים: עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי: וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה: מלכים.

חירם הביא את העצים:

אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים:

שלמה המלך בתמורה נתן לו:

וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית

וגם שכר העובדים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

העובדים משתי המדינות עובדים ביחד אך כל מעסיק משלם לעובדיו את שכרו:

וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

שלמה נתן לחירם את שכר העבודה וחירם נתן לעובדיו את השכר.

זאת אומרת התשלום חולק לשניים:

תשלום בעבור הסחורות ותשלום בעבור שכר עבודה.

גם ישמעאל הוא זרע אברהם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

מוֹרִיד הַטָּל.  מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

נקווה שיבוא שלום.