מחשבת- דבר תורה לעת הזאת.

תפילה לשלום לנו היא גם תפילה לשלום לאויבנו.

יש שליבם נוטה לעקורים בעזה שנעקרו מבתיהם, זה בסדר ונכון הדבר, אך צריך לזכור ולהזכיר שגם בישראל יש הרבה מאוד בני אדם שנעקרו מבתיהם במלחמה זאת.

נטיית הלב לזה יותר מזה כנראה נובעת גם מהעובדה שלישראל יש יותר אפשרויות להעניק לעקורים קורת גג חלופית טובה יותר ותנאים נוחים יותר.

צריך לחשוב על ההחלטה בהאג שמפרידה בין העם הפלסטינאי לבין מנהיגיו גם על משל שלישראל היתה היכולת להבדיל בין הנאצים לעם הגרמני ומשכך יש שלום בין ישראל לגרמניא בעת הזאת.

הרבה בישראל מתפללים בעת הזאת את תפילת השלום:

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,  תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם  בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

שאנו מתפללים לשלום לנו אנחנו גם מתפללים לשלום לסובבים אותנו שאנו במלחמה עכשיו עימם.

אם יהיה שלום לנו, יהיה שלום לסובבים אותנו.

והסובבים אותנו סבבו אותנו גם בעת שבורא עולם הניח לנו מסביב.

ברור שכמו אז,גם כשיבוא היום הזה שוב, הם יהיו שם.

אם הם היו שם, אז ברור שהם יהיו שם.

ככתוב בספר מלכים אודות שלמה וחירם מלך לבנון:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי:

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: מלכים.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב

תבינו, אין מה לעשות, כדי לבנות בית לבורא עולם צריך את ארזי הלבנון וצריך את  הצידונים שיחטבו את העיצים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים: מלכים.

תראה, אנחנו לא נתפשר על פחות מהצידונים לכריתת עיצים לבניית הבית.

אנחנו פה לא חוסכים, קונים THE BEST מה- THE BEST

ושלמה שהיה חכם באדם ידע מי ה- THE BEST בתחום הזה:

אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים:

ובהמשך:

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: מלכים.

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה

ובחכמתו זאת הוא עשה שלום:

וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה

מה שעשו חירם ושלמה זה היה הסכם שלום כלכלי הוגן:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה: וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים: עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי: וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה: מלכים.

חירם הביא את העצים:

אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים:

שלמה המלך בתמורה נתן לו:

וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית

וגם שכר העובדים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

העובדים משתי המדינות עובדים ביחד אך כל מעסיק משלם לעובדיו את שכרו:

וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

שלמה נתן לחירם את שכר העבודה וחירם נתן לעובדיו את השכר.

זאת אומרת התשלום חולק לשניים:

תשלום בעבור הסחורות ותשלום בעבור שכר עבודה.

עת הרעות והחולות.

נראה שעם הרעות, המלחמות, חזרו החולות, המחלות, המגפות שגם הם פורצות גבולות.

לכן יש להתפלל גם לרפואה:

אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה,  זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן,

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

מוֹרִיד הַטָּל.  מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

גם ישמעאל הוא זרע אברהם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

וכשיורד טל ומטר פה, יורד גם  על הסובבים אותנו:

מוֹרִיד הַטָּל.  מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

כך שכמו עם תפילת השלום, כך גם תפילת הרפואה, שאנחנו מתפללים לנו, אנו מתפללים גם לסובבים אותנו.

נקווה שיבוא שלום.

.

פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים- עבדים היינו לפרעה במצרים- מעודכן.

לימודי שנת שבעים וארבע- עדכון שנת שבעים וחמש.

כִּֽי-יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:  וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּֽצִיאֵ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: וַיִּתֵּ֣ן יְהֹוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹֽפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים | בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל-בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:  וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֵֽינוּ: וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

כִּֽי-יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:

אֶתְכֶֽם:

אם ישאלך בנך במובן של בן שלא היה חי בעת יציאת מצרים ככה תאמר לו

 וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּֽצִיאֵ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:

והעדות הזאת והחוקים והמשפטים האלה גם:

וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֵֽינוּ: וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ:

ומשכך ואם כך כמו נקודות זכות:

וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ:

וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ

כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את

וזאת:

לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ

.

חוזר בשאלה, חוזר בתשובה- מעודכן.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית.פרעה הזה, היה פרעה שהיתה לו תשובה, הוא היה אדם מאמין ומתוך האמונה הזאת, גם לאוזן עבדיו שמדבריו ידעו שפרעה הזה יודע שבורא עולם הוא האלהים ולא הוא ומשכך הוא גם שם את יוסף כמושל על כל קניינו:גם לעבדי פרעה וגם לפרעה היתה תשובה:

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

לעומתו פרעה שלא ידע את יוסף, היה כחוזר בשאלה:אַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן וַיֹּֽאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּֽה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּֽר:  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָֹה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהֹוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּֽחַ: שמות.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָֹה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ

וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:  וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם:  וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:  וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:  הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:  וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: בראשית.בעת יהושע הבחירה שהעמיד יהושע בפני עם ישראל היתה כזאת:וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה: וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר (בעבר) מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה: וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: יהושע.וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

עבר הנהר כבימי ארץ חרן לפני שאברהם הלך מבית אביו ואמו ומארצו.

בְּעֵבֶר הַנָּהָר

וכבימי מצרים שבדבר תורה זה יש עדות שבימים של פרעה שלא ידע את יוסף עבדו אבותינו את אלהי מצרים בעת הזאת:

וּבְמִצְרַיִם

למחשבה ראשונה:

עם ישראל חזר בתשובה היו כאלה שהקפידו עליו כמונעים ממנו לחזור בתשובה:וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה:  מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם

וחשוב לזכור שגם מצרים, חזרו בתשובה:
וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ:  וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: ישעיהו.

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה

ומשכך גם לנו אסור להיות מזכירי עוון לעם המצרי ככתוב:
**לֹֽא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹֽא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצֽוֹ: דברים.

לֹֽא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצֽוֹ:

**בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: ישעיהו.

בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם

גם מתוך המקום שאנו זוכרים שבעת פרעה שידע את יוסף העם המצרי התאבל על יעקב לאחר מותו:וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל:  וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: בראשית.

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

צריך לחשוב על הדבר בעת הזאת כששבנו לארצנו מהרבה מאוד ארצות ניכר ומשכך היחס שלנו לארצות שהיינו גרים בהם על פי הציווי הזה

למחשבה שנית:

**וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר: אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר: וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: דברים.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹֽא אֶתֵּן לְךָ מֵֽאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּֽׁה: דברים.

לֹֽא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא

וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: דברים.
 

כשרות.

אני טוענת שמוסד הכשרות צריך להיות במשילות משרד הכלכלה התעשיא והמסחר.

כשרות יכולה להיות כלי לדיכוי תחרות, במקרים כמו שעסק גדול שבעליו מפרנס ישיבה, מוטרד על ידי עסק קטן שמוכר במחיר אטרקטיבי.., יש לבעל הזה כח וכסף לשלם למשגיח הכשרות לא לאשר כשרות או להערים מכשולים לעסק הקטן בהקפדת יתר ולהתישו עד חיסולו באם לא יעלה מחירים או לא יקנה מהטייקון סחורה יקרה..

מחשבות כשרות.חוקת טומאה וטהרת מזון  בתורתינו היא בדבר מזון מן החי ולא מן הצומח:מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ- מן החי ולא מן הצומח.צומח פסול, טמא הוא במקרה הזה: וְכִ֤י יֻתַּן-מַ֨יִם֙ עַל-זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם- לידיעת עובדי האדמה- פרשת הטמא והטהור.

וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָֽעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ:  וְהָֽאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת:

אם השרצים האלה מתים על  זרוע שאך נזרע ועוד לא הושקה, אין בעיה:

וְכִ֤י יִפֹּל֙ מִנִּבְלָתָ֔ם עַל-כָּל-זֶ֥רַע זֵר֖וּעַ אֲשֶׁ֣ר יִזָּרֵ֑עַ טָה֖וֹר הֽוּא:

אם המת הטמא הזה מת על זרוע שהושקה, יש לעקור את הזרוע שהמת הזה נמצא מת עליו,

וְכִ֤י יֻתַּן-מַ֨יִם֙ עַל-זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם:

אפשר להבין את ההגיון שמשהו מהנבלה מתערבב עם המים שמגיעים לזרוע. וגם יכול להביא מחלות.יש להציב שומרי כשרות גם בשדות מסיבה זאת.במטעי הבננות בצפון יש חזירי בר, חזיר הוא טמא, יש גם במטעים אלה ציידי חזרים ברור שדם הותז על עצי הבננות.. זאת רולטה רוסית.. אתה לא יכול לדעת אם הבננה שאכלת היא טמאה או לא טמאה..למחשבה,מדובר על יבוא חלב וכשרותו כחלב, הכשרות היא למחלבה, לרפת.כמו שהקפה הוא מגידולים בחוץ לארץ והכשרות ניתנת לשטראוס-עלית  כטוחנת קפה, אך לא היה פיקוח כשרות על המטעים, על השדות.ומה עם המטרנה או סימילאק, יש מטרנה על בסיס חלב נוכרי שיש עליו כשרות במקומות שלא הקפידו בהן שהם אותם מקומות שמקפידים עליהם ביבוא חלב כמו היבוא של רמי לוי.ושוב, חלב פרה גם אם הוא מישראל הוא לא נחשב לחלב מהמינקות העבריות, החלב שינק משה היה חלב מבנות אדם דוברות עברית ולא מבנות אדם דוברות מצרית. נראה שבת פרעה דברה עברית, ולמרות זאת חלב ממצרית דוברת עברית לא משול לחלב מהינקות העבריות, הן לא היו מהעברים למרות שדברו עברית חלק מהן כדוברות כמה שפות..העובדה שאתה דובר גרמנית לא עושה אותך גרמני.

סליחות.

**

תראה,

שלא כרובכם אני יש לי ריב עם שלמה, אני מאוד כועסת על שלמה שככה הלך בדרכים לא לו ולא לנו.

ואני ככה רבה איתו שנים.

וככה אתה יודע, אחרי שאבא שלו הכין לו ארץ בלי שטן בלי פגע רע (ב), נקי, יתמו חטאים מן הארץ.

ברכי נפשי את אדני.

ושלום.

היה לשלמה המלך- שלום מסביב.

ועשה עסקים עם חירם שהביא לו את העיצים מלבנון ושלמה הביא לו שמן כתית.

וככה בנה בית מקדש.

הללו-יה.

לעולם.

גם מלכת שבא באה.

ודווקא היא בסדר.

גם בת פרעה היתה בסדר.

נבנה לה אולם כאולמו של שלמה.

זה אומר שהיא היתה מהנשים המותרות לו.

היתה אשה טובה גם בעתו של משה.

היא נתנה לו שם עברי.

היא דאגה שיינק מחלב עברי.

(לא של פרה, פרה לא מדברת, אין דבר כזה פרה עברית כך שאין הבדל בין פרה לפרה ביחס למיקומה. פרה לא אוכלת בשר. היא אוכלת מהצומח. כשר, גם בארץ גם בפולין.

רכבת עד ארופה, יכול להוזיל את ההובלה.

כבר נמצא ת'דרך להגיע לשם).

בשורה התחתונה,

שלמה שבתחילת דרכו שאל לב שומע ומבין לשפוט את העם הזה.

על שלא שאל נפש אויבו קיבל רוח חכמה שכמותה לא היתה לפניו ונאמר לו שלא תהיה כזאת,

אחריו.

האדם הזה שביקש לב הוא אדם שהוטה ליבו, הוא לקח נשים שאסור לקחת כמותן.

וחרב הבית.

ואני כועסת על שלמה.

שאני קוראת בספר מלכים אני קוראת מתוך מקום שכועס על שלמה.

וחשבתי על כך.

סליחות.

בתורתינו, בהרבה מתורתינו, מסופר על חטאי אבותינו.

וזה קודש לנו.

גם דברי שלמה קודש לנו.

**

וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו: קהלת.

בְּמַעֲשָׂיוחֶלְקוֹ

וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל (היא) הוּא בְעֵינָי: עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: תהלים.

וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת

וָאֲחַשְּׁבָהזֹאת עָמָל

כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו:

יְבִיאֶנּוּלִרְאוֹת

אַחֲרָיו:

עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל

אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם:

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה:  וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.

לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ

 וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם:  וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ: קהלת.

וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה

וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: בראשית.

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: בראשית.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: בראשית.

עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

**

כי נפש כל בשר – דמו הוא- עדכון.

למחשבה:

מבדיקת תורה בענין ההפריא יש כמה תחומים לבדוק אם הדבר נכון ומה לא נכון ומה נכון:

דם:

אישה בעולת בעל ביום בעילתה עוברת לעם של בעלה, אם הבעל כנען, היא כנען.האשה היא מצלעו של האדם ביום שהאדם בועל אישה הם נהיים בשר אחד כי הוא דבק בצלע החסרה לו. על אותו משל, ליהודים אסור לבעול ולהוליד מרחם בת כנען אפילו שיהודי בעל אותה הילד לא יהודי זאת צלע טמאה לו.
וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקֳחָה זֹּֽאת: עַל כֵּן יַֽעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד: בראשית.

וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד:

נפש הבשר היא בדם. וכך נפשה של הבעולה כנפש בעלה. כך גם האשה ממקרה ההפריא.כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר: עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר: כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת: ויקרא.

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא

אם אתה לא שורף את הדם של הבהמה ומשכך אוכל את הדם, הנפש הבהמית הזאת מתערבת עם דמך ומטמאת את דמך וכורתת אותך. מפה ניתן ללמוד שההזנה מהאם הנושאת את העובר ברחמה בעת הריון היא קובעת את מין הנפש. מבחינת נפש הבשר הילדה שלהם.

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא

הנפש שלך היא הדם שלך.**התינוקת הזאת הוזנה מהדם של האשה שנשאה אותה ברחמה  במהלך ההריון ומשכך לאשה הזאת וגם לבעלה של האשה הזאת יש קשר דם ונפש בהתאמה עם הילדה שנולדה. מבחינת נפש הבשר הילדה הזאת שלהם. גם של האשה וגם של בעלה. הדבר נקבע בזמן שהאשה בעולה ומשכך גם לאחר גירושין קשר הדם עם הבעל מתקיים.צריך גם להסביר את הדבר לנעזרים באם פונדקאית. הפונדקאית צריכה להיות מהעם שלכם.אני מציעה לעשות בדיקת דם לראות אם יש התאמת דם בין הפונדקאית לבין הנולד או הנולדת, יכול להיות מאוד שתהיה התאמה כמו כל אם ובנה או בתה במקרה כזה.

טומאת זרע:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: במדבר.

וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע

מפה אפשר ללמוד ששכבת הזרע שאינה של בעלה היא המטמאת.וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה: וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ: וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהֹוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהֹוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: במדבר.
וְאִישׁ כִּֽי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָֽרֶב: וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִֽהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָֽרֶב: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָֽחֲצוּ בַמַּיִם וְטָֽמְאוּ עַד הָעָֽרֶב: ויקרא.תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָֽרֶב:

וְטָמֵא

וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע

וְטָֽמְאוּ

שִׁכְבַת-זָ֑רַע- פרשת הטמא והטהור.מפה ניתן ללמוד שהזרע שלעצמו הוא מטמא, גם איש שיצאה ממנו שכבת זרע ללא משכב טמא וגם איש ואשה טמאים שניהם לאחר משכב שכבת זרע.

(את הכתובה הזאת כתבתי בעת שדנו בעניין הטעות בהפריא באסותא, לאחר מחשבה נראה לי שטעיתי:

הכתובה הראשונה).

התיקון:

כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:

במקרה של תרומת זרע לאשה שבעלה עקר האשה לא מעלה בו מעל ולא שיטתה בו הדבר נעשה בידיעת והסכמת בעלה, וגם לא שכבה עם תורם הזרע משכב שכבת זרע.גם במקרה של הטעות לא היה מעל.אישה בעולת בעל על פי קידושי ישראל, נשבעת ונמסרת בשבועה ומשכך לא היה פה מעל בשבועה, היא לא מעלה בו.

הפלות- חטיפת ביציות מופרות- עדכון.

הזנת הנולד לאחר שנולד:

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ  וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:  וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:  וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:  וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ: שמות.משה ינק חלב עברי וניתן לו שם עברי. לנוכח ידיעתנו שבת פרעה יכלה  להביא חלב מהמניקות מצריות ניתן ללמוד שיש חשיבות להניק את הנולד בחלב של אמו ויש ערכיות לדבר.,מהמפגש של משה עם נוגש פרעה שהכה את אחיו אנו למדים שבת פרעה לא הטתה את לבו של משה.ובחזרה  לענין ההפריא לאחר שנולד וקביעה משפטים בענין:

עול אבות:

האשה הזאת לא יכולה לתבוע מהאיש שהזרע שלו  שיפרנס את הילדה הזאת, הוא לא חייב בפרנסתה וחטאיה (אב נושא בעול חטאי בתו עד שהתחתנה). האיש שהזרע שלו לא נושא בעול הילדה הזאת.במיוחד במקרה הזה שהזוג יודע שלא שלו הילדה ומתעקש לא למצוא את שלו ולהשאיר אצלו ילדה לא שלו.לפני שאתם סוגרים עניין עם ההורים הלא "ביולוגים" של הילדה שנולדה, תסבירו להם שאם בעוד שנתיים או שלוש שנים יתגלה שהילדה אוטיסטית או מפגרת או שיש לה כל פגם מולד שידרוש מהם הרבה התעסקויות כמו שאומרים, אין להם זכות למסור את הילדה לאומנה או להחזיר אותה לבית החולים. הם נושאים בעול.

מבחינת ביטוח:

ברור שלאחר התעקשות הזוג הזה להשאיר הילדה אצלו, ומשכך לא יוכלו לתבוע את בית החולים על טעותו זאת.

והלאה..

חשוב לדאוג שההפריא המקורית של הזוג הזה לא תגיע לזוג אחר.יש התכנות גדולה שהזוג שהילדה היא מההפריא שלו, קיבל מהפריא לא שלו. זאת אומרת שיש התכנות שיש עוד זוג שקיבלו מהפריא לא שלהם.**(ברור שלמרות שקופה יכולה להיות פונדקאית, לא כדאי לעשות זאת).
 

לֹא תֹֽאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם- *עדכון.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָֽם:  וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּֽגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹֽׁטְרָיו לֵאמֹֽר:  לֹא תֹֽאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵֽלְכוּ וְקֽשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּֽבֶן: שמות.

מדברי סולימאן מסוואדה:"מי שגדל במזרח ירושלים מבלי לדעת עברית לא יודע מה קורה במדינה, מהן הזכויות והחובות שלו - הוא חי באקס טריטוריה. אפשר להקביל את זה לחרדי שלומד בישיבה מבלי לדעת מה קורה מעבר לגבולות הישיבה. זאת מעבר למשמעויות החינוכיות של המהלך הזה - כשאתה לומד במערכת החינוך הפלסטינית, אתה לא לומד על השואה לדוגמא. בנוסף, החלטה זו מונעת בוסט כלכלי משמעותי לתושבי מזרח ירושלים ולמדינת ישראל, שיכלה לקבל עשרות אלפי סטודנטים שישלמו שכר לימוד וישתלבו בשוק העבודה כאן.אנשיו של סמוטריץ' טוענים ששילוב ערבים באקדמיה מעודד הקצנה ולאומנות. זאת בשל הפגנה שנערכת מדי שנה באוניברסיטאות עם דגלי פלסטין. אשים את חופש הביטוי בצד כרגע, ואגיד כי המהלך הזה של שר האוצר לא יפתור את הבעיה הזאת. אם רוצים להוריד הקצנה, כדאי שאנשים ילמדו במערכת החינוך הישראלית ולא בזו של הרשות הפלסטינית.שיחת הטלפון של ראש השב"כ רונן בר לשר סמוטריץ', בה הדגיש את חשיבות המכינות הללו, מעידה כי אין זה עניין זניח. החלטה זו תפגע במשילות ובשילוב האוכלוסיה הערבית בתעסוקה. בסופו של דבר במכינות אתה מקבל תלמיד שאולי תוכל לעצב אותו מתוך ההיכרות עם המערכת, השפה והחברה. מי שמסיים 12 שנות לימוד ולא עושה מכינה, אינו מוכשר להמשיך את חייו במדינה הזאת וההשלכות של ההחלטה הזו יכולות להיות מאוד הרסניות" כאן.סולימאן הוא כתב וחבר בפנאל של החדשות של כאן, ששמעתי אותו לראשונה ידעתי שהוא ערבי ומאוד היה יפה בעיני שכמעט אין לו מבטא ערבי, חשבתי על כך בהקשר להורי שגם יוצאי גלויות מזרח התיכון מהר מאוד דיברות עברית וכמעט ללא מבט גלות מה שאיפיין עולים מארופה , גם עולים מארה"ב ודרא"פ שמדברים במטא אנגלי כבד. וכך גם סולימאן שלמד לדבר עברית בגיל מבוגר יחסית כמו הורי והמבטא כמעט ולא מורגש.סולימאן הוא משל טוב לטוב שיש בתוכנית החומש, וזאת תוכנית שלום. חבל מאוד להרעיל במקום הזה.גם אני מצטרפת לקריאה להמשיך ולתמוך בערבים גם מבחינת השכלה וגם מבחינת כלכלה, פרנסה.ביאור,לֹא תֹֽאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵֽלְכוּ וְקֽשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּֽבֶן:מה יעשה אדם כמו סולימאן במידה ולא יוסיף סמוטריץ' לתת אפשרות להשכיל ולהתפרנס במקצועם כמיועד להם..סבא שלי, אליהו כהן,  גם הוא היה עיתונאי במצרים בעיתון אחבאר איל יום, לכן אני מאוד שמחה לראות את סולימאן כעיתונאי בארצנו.למחשבה,וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר: שמות.**בהמשך היום  הודיע סמוטריץ' שסופית הוא לא מעביר כסף לרשות:

פתרון לסמוטריץ'.אפשר להבין את הדאגה שלו, אך לכל דבר פיתרון.הצורך שערבים ישכילו ויתפרנסו בכבוד הוא צורך שיש בו גם בטחון וגם מוביל לשלום והדברות וגם מפחית את היכולת של גופים טרוריסטים לגייס צעירים, כמו שעני פונה לפשע באין פרנסה לו, כך ערבי יפנה לטרור כמדוכא.

דברי סמוטריץ' מהיום מכאן חדשות:

"בעניין סירובו להעביר גם תקציב לעידוד ההשכלה הגבוהה במזרח ירושלים, אמר סמוטריץ' שהוא אינו מוכן לממן הסתה וטרור של תאים אסלאמיים באוניברסיטה העברית. "אני מתואם בעניין הזה עם ראש הממשלה והוא תומך בעמדתי", ציין. הוא הוסיף כי נפגש אתמול עם ראש הממשלה וכי נתניהו אישר להביא את ההחלטה לאישור הממשלה.עוד אמר שר האוצר כי לא יחתום על פריסת חובות של הרשות הפלסטינית: "אני לא רואה את הרשות קורסת, וזה אבסורד שאזרחי ישראל יממנו רשות שנלחמת במדינה ומשלמת משכורות למחבלים"." כאן.ומה אני אומרת:אז תיתן את הכסף לאוניברסיטה או לכל מוסד השכלה גבוה שלומדים בו ערבים ולא לרשות, והתלמידים הערבים שיבואו ללמוד לא ישלמו כסף מתוך המקום שכבר שולם בעבורם.ובהתאמה לכך, אפשר לתת את הכסף ישירות לעניים ברשות כמו משלוחי מזון, ביגוד, הנעלה, מכשירי חשמל וכו' להעביר סיוע בסחורות לפלסטינאים ברשות, גם שלמה וחירם עשו זאת כשסחרו בינהם.כך גם תוכל להבטיח שהסחורות שינתנו להם יהיו מישראל.אנשי עסקים ויבואנים בישראל יאהבו זאת.ולעריית חולון אני אומרת,יש לתת הנחה בארנונה לסוחרי העיר שנפגעו מעבודות הרכבת הקלה, יש כאלה שיש להם ירידה גדולה במכירות, אפשר לסייג את מתן ההנחה עם הוכחה שיש ירידה במכירות לעומת התקופה המקבילה "דאשתקד" וההנחה לפי הירידה במכירות.

הפרת הסכם בשבועה.

שאול הפר הבטחה בשבועה שניתנה לגבעונים בימי יהושע, הבצורת כענישה על הפרת הסכם של מנהיג קודם בימי שאול, באה בימי דוד.

נראה שסמוטריץ' מבקש להקים בצורת כלכלית על הממשלה הבאה.. כך קרה בימי דוד ששאול קודמו הפר הבטחה של הנשיאים בימי יהושע..

זכור כי גר היית בארץ מצרים, יש התכנות שסמוטריץ' לא היה גר בארץ מצרים, לכן לא זוכר...

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽיםפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

שלוש שנים ברציפות.זה כמו סימן שזה לא מקרה, יש בעיה..כמו הרעב הזה:וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ׃ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֮ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַֽעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃ומשכך:

וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה

וַיִּקְרָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ לַגִּבְעֹנִ֖ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם וַיְבַקֵּ֤שׁ שָׁאוּל֙ לְהַכֹּתָ֔ם בְּקַנֹּאת֥וֹ לִבְנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽהוַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶלהַגִּבְעֹנִ֔ים מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם וּבַמָּ֣ה אֲכַפֵּ֔ר וּבָרְכ֖וּ אֶתנַחֲלַ֥ת יְהוָֽהוַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לילָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִםשָׁא֣וּל וְעִםבֵּית֔וֹ וְאֵֽיןלָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽהאַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽםוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽןפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

מי הם הגבעונים:

וְהַגִּבְעֹנִ֞ים לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה כִּ֚י אִםמִיֶּ֣תֶר הָאֱמֹרִ֔י

שעשו ברית בשבוע עם נשיאי ישראל:

וּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נִשְׁבְּע֣וּ לָהֶ֔ם

בשבועה לבורא עולם:הברית עם הגבעונים היתה ברית שהשיגו הגבעונים עם נשיאי ישראח במרמה. הם לא אמרו שהם מעמי הארץ שאותם ציווה בורא עולם להכרית והם אמרו שהם באו מארץ רחוקה:וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּֽישָׁמַ֣עְנוּ שָׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כָּלאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם: וְאֵ֣ת כָּלאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶֽלֶךְהַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩ וְכָליֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּלָ֥נוּ בְרִֽית: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה. והברית נעשתה ללא אישור בורא עולם,וַיִּקְח֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶתפִּ֥י יְהוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ: וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה:יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.אך הם נשבעו בבורא עולם לקיימה  והעם עם התגלות המרמה בקש להכות בהם:וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.לנוכח השבועה יהושוע עושה איתם הסכם שלום שברור לכל צד מקומו: וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָמָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים: וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹֽאיִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹֽׁאֲבֵימַ֖יִם לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי: וַיַּעֲנ֨וּ אֶתיְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶתמֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶתכָּלהָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶתכָּליֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶתהַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂהוַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽייִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם: וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהוָה֙ עַדהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶלהַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר:יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.וחלו השנים והיה תקרית כהפרת שבועה על ידי שאול שתקף כמלך ישראל את הגבעונים, ובזכות שבועה זאת דרשו הגבעונים בעת דוד להוקיע את משפחת שאול על הפרת שבועה לבורא עולם.הגבעונים דרשו את הרשעת משפחת שאול בשם הבורא והשבועה בשמו נשבעו נשיאי ישראל וזאת למרות שנשיאי העדה דאז לא קבלו רשות מבורא עולם.והגבועונים דרשו בשם שבועת זאת שהפר שאול את הוקעת משפחת שאול:וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽןפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.והמלך דוד הסכים לדרישתם:

וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן:

ככתוב בתחילת הפרשה:וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽיםפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ההרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבוע קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.עם ישראל נדרש לקיים את השבועות או הבריתות שכרתו ונשבעו אבותיו. זאת גם סוג של ירושה של אבות, בדיוק כמו שהמשך של האמורי שעוונו לא היה שלם בעת אברהם הוקא מהארץ מסיבה זאת כ 400 שנים אחרי עוון אבותיו לעומת ישראל שירש בבזכות הבטחה לאברהם אברהם כ- 400 שנה לאחר מות אברהם.מהמקום הזה צריך לחשוב על הדבר מבחינת האישורים שאתם נותנים למושלים בכם, צריך לישות כמה מעקות בתחום אישורי משילות לקבוע מערכת חוקים שהמושל בכם לא יתן זכויות לאנשים שאינם בני עמכם ויש להם אינטרסים ולא רק כלכליים על האדמה הזאת.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖ד אֶת פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽיםפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים שָׁנָה֙ אַחֲרֵ֣י שָׁנָ֔ה

הרעב היה כי שאול המית את הגבעונים:

אֶל שָׁאוּל֙ וְאֶל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעֹנִֽים:

הרבה אחרי עת יהושע והנשיאים שנשבעו לגבעונים, נדרשו ישראל לקיים את השבועה לגבעונים ושלא קיימו את השבועה קם קצף על ישראל כפי שהזהירו הנשיאים:וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽינִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כָלהָעֵדָ֖ה עַלהַנְּשִׂיאִֽים:  וַיֹּאמְר֤וּ כָלהַנְּשִׂיאִים֙ אֶלכָּלהָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽםזֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם: יְהוֹשֻׁ֣עַ- פרשה רְבִיעִית- עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה.

הַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽאיִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַלהַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁרנִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם:

עם ישראל נדרש לקיים את השבועות או הבריתות שכרתו ונשבעו אבותיו. זאת גם סוג של ירושה של אבות, בדיוק כמו שהמשך של האמורי שעוונו לא היה שלם בעת אברהם הוקא מהארץ מסיבה זאת כ 400 שנים אחרי עוון אבותיו לעומת ישראל שירש בבזכות הבטחה לאברהם אברהם כ- 400 שנה לאחר מות אברהם.מהמקום הזה צריך לחשוב על הדבר מבחינת האישורים שאתם נותנים למושלים בכם, צריך לישות כמה מעקות בתחום אישורי משילות לקבוע מערכת חוקים שהמושל בכם לא יתן זכויות לאנשים שאינם בני עמכם ויש להם אינטרסים ולא רק כלכליים על האדמה הזאת.דוד מקיים את רצונם של הגבעונים תוך שהוא מקיים את שבועתו ליהונתן :וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ הַגִּבְעֹנִ֗ים אֵֽין-(לילָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִםשָׁא֣וּל וְעִםבֵּית֔וֹ וְאֵֽיןלָ֥נוּ אִ֖ישׁ לְהָמִ֣ית בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֛אמֶר מָֽהאַתֶּ֥ם אֹמְרִ֖ים אֶעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽםוַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔נוּ וַאֲשֶׁ֖ר דִּמָּהלָ֑נוּ נִשְׁמַ֕דְנוּ מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב בְּכָלגְּבֻ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: (ינתןיֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מִבָּנָ֔יו וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגִבְעַ֥ת שָׁא֖וּל בְּחִ֣יר יְהוָ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽןוַיַּחְמֹ֣ל הַמֶּ֔לֶךְ עַלמְפִיבֹ֖שֶׁת בֶּןיְהוֹנָתָ֣ן בֶּןשָׁא֑וּל עַלשְׁבֻעַ֤ת יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בֵּֽינֹתָ֔ם בֵּ֣ין דָּוִ֔ד וּבֵ֖ין יְהוֹנָתָ֥ן בֶּןשָׁאֽוּלוַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶתשְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה בַתאַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר יָלְדָ֣ה לְשָׁא֔וּל אֶתאַרְמֹנִ֖י וְאֶתמְפִבֹ֑שֶׁת וְאֶתחֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּתשָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּןבַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽיוַֽיִּתְּנֵ֞ם בְּיַ֣ד הַגִּבְעֹנִ֗ים וַיֹּקִיעֻ֤ם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּפְּל֥וּ (שבעתיםשְׁבַעְתָּ֖ם יָ֑חַד (והםוְהֵ֨מָּה הֻמְת֜וּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים (תחלתבִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽיםפרשת – דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים.

ביאור.

ההבטחה לגבעונים שהבטיחו הנשיאים בימי יהושע הובטחה להם בשבועה בבורא עולם.

גם חברי כנסת נשבעים עם הכניסה לתפקיד, שבועה שלמעשה יש לה החלה על כל מה שהם עושים לאחר מכן עד תום השרות.

תחשוב על דבר התורה הזה בהקשר למצרים,

לאחר מקרה זה בו סמוטריץ' מפר הבטחה של קודמיו יכול סיסי לאמר שהוא לא מכבד את ההסכם שמצרים עשתה עם ישראל בימי סאדאת ובגין.

.

הנצרות והגר במשל רות- לימודי תהלים.

הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה כָּל-גּוֹיִ֑ם שַׁ֝בְּח֗וּהוּ כָּל-הָאֻמִּֽים: מזמור שבעה עשר ומאה.

למחשבה:אפשר להמשיל את הנוצרים שקיבלו את תורת ישראל כבסיס חוקה (כפי שנדרש בתורתנו מהגויים) ואמונה באל, לרות המואבית שכרכה את חייה עם ישראל מבחינת דרך בארצם שלהם כפי שקבע הבורא להם שתורת ישראל היא אור להם, אור לגויים וזאת שלא בעת שיש בית מקדש, ואני מדגישה שתורת ישראל היא האור להם ולא ישראל בעצמו. בעת הזאת ובעת שקדמה לזאת.

וּלְנָעֳמִי (מידע) מוֹדַע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז: וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי: וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ: וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהוָה: וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת: וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב: וַתֹּאמֶר אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט:וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים: וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה: וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו: רות.מדבריו של בעז הסבא רבא של דוד לרות ניתן להבין מה היחס של ישראל לגר צדק שכרך את חיו וחיי ילדיו עם ישראל בארץ הזאת:וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:יש המשלה של רות לאברהם שהלך בדרך עם בורא עולם, לדרך חדשה שלא כדרך אביו ואימו.ומשכך:יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָהוזאת בארץ הזאת ולא במעמד עבד או שפחה. כנלמד מהדרישה לזכור כי גר היינו בארץ מצרים.זה לא משנה אם גר או גרה.כזכויות כחובות, גר יענש כישראל באם...וזאת ההבדלה בין הגויים לגר שקיבלו את תורת ישראל על עצמם, הגר בישראל כישראל כמעט מאה אחוז, לגוי בארצו שלו יש חוקים משלו, יש דברים שמותר לו ושלא מותר לישראל ולהפך. וזה ההבדל בין גר שחובותיו וזכויות בישראל הם כשל ישראל, למשל פיקודי ישראל הם לאחר הצבא, כך שגר יכול להיות מפקד בצבא לצורך הענין וזאת יען כי אין בצבא את הפיקודים האלה:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא: במדבר.ופה נבדל ישראל מהגר, כדי להבין זאת נמשיל לבצלאל בן אורי שהיה הבונה, ומה בנה, את אוהל מועד. ובהמשך לשלמה המלך ומה בנה, בנה בית מקדש, ולא בית מגורים כמו שבונה קבלן בנין כמו י.ח דימרי בעת הזאת.