אם חושבים שוב על האנרגיא הסולארית מבחינה כלכלית, זה כמו מן מן השמים.. שככה במדבר יש לך חשמל חינם...  מהבריאה שברא בורא עולם.. וככה מעמיד קולט בעשרים שקל במרפסת מחובר למנורה ליד החלון ויש לך אור לכל הלילה..

ומה אני אומרת, אני אומרת שיש להשתמש בצוברים של האנרגיא הזאת רק לשבת. בפריסה במנות קטנות אחת לשבוע כל השנה..

שחברת חשמל תעשה שעון שבת ומיום שישי בערב עד ראשון בבוקר יוזרם לבתים חשמל שמקורו באנרגיא סולארית.

המצווה ביום כיפור היא לענות את הנפש, לא כתוב שצריך לצום ביום כיפור.אני טוענת שהמשל הנכון לענות בצום את הנפש, הוא שיש לצום ממזגן ומאוורר מתוך המקום שיש עניים שאין להם מזגן, אותם קבוצת עניים שמהם גם ניצולי שואה מתים מקור בלילה.

לענות את הנפש במקום הזה שאתה כמנהיג בישראל, כרועה בישראל, מבין על בשרך את סבלות העני ביום כיפור.

דויד בן ישי שהיה מלך בירושלים, כתב בשיריו המאוגדים בתהלים למען העני כמבין את סבלות העני גם כי הוא היה במקום הזה.

בנו, שלמה, לא היה במקום הזה, אך זאת היתה בקשתו בתחילה: 

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.

אמר לי פעם בחור מוסלמי (מזרע ישמעאל/אברהם) מכפר קאסם שהם צמים ברמאדן גם כדי להרגיש את סבלות העני.

.

היה לילה אחד בוולפסון.

אמא שלי הייתה בטיפול נמרץ.

מורדמת מונשמת.

בסוף הביקור היה כמעט כבר חושך.

וטילים של החמאס.

והכבישים ריקים. אין אוטובוסים אין מוניות .

ולא רציתי ללכת ברגל.

ובוולפסון הרגיש בטוח.

החלטתי לעשות את הלילה בוולפסון.

ישבתי שם בכניסה.

ליד הפסנתר.

שמתי על הפסנתר את הרמקולים ועם השקט בקומת הכניסה נשמע חזק.

היה חג.

ומוסיקת וואלס...

בא בחור התיישב.

אמר כמה מילים.

הלכתי.

כראותי, המקום הכי נכון לישון  בלילה היה חדר המיון.

ישבתי שם. היו רגעים שנרדמתי.

יצאתי לעשן עישונית.

בא בחור.

חיכה לאמבולאנס שיביא את החבר שלו שהיתה לו תאונת אופנוע.

הוא נסע בכביש וראה תאונה, עצר וראה שזה חבר שלו.

ובאו עוד חברים.

והודיעו להם שהוא מת.

אמרו לא לאמר דבר לאמא.

צריך מישהו להודיע לה בדרך הנכונה.

ואז באה אישה קטנה. רצה מפה לשם. עובדת סוציאלית.

באמצע הלילה קראו לה לבוא לבית החולים להודיע לאמא שבנה מת.

ואז הגיעו עוד אנשים והגיעה האמא וצעקה גדולה.

לא יכולתי לשאת את שמע הצעקה הזאת.

התרחקתי מעט מהמקום.

ישבתי בספסל.

והגיע השחר. התפללתי..

בשחר הזה עם המהומות ביפו לא נשמע קול המואזין.

לאחר כמה דקות יצא בחור לגינה והקיא

אמרתי לו רוצה לשתות.

אמר לא.

והמשיך להקיא.

אמר לא יודע מה קרה לו.

נולד לו בן והוא מקיא.

אמרתי לו מזל טוב, בעצם יותר נכון לאמר שיהיה גורל טוב.

אין את המילה מזל בתורה.

המילה מזל והמילה גורל הן בעלות אותה משמעות.

יותר נכון לאמר בעברית- שיהיה גורל טוב.

יש ארצות שאוכלות חזיר כמו באמריקה ובארופה, שאתה מקיים סחר איתם. העובדה שחזיר לא כשר בעבורנו לא אומרת שיבוא העגלים מארצות אלה אינו יבוא כשר.אותו הדבר לגבי סחורות מהודו וסין ויפן ואינדונזיא, כל עוד לא מביאים משם סחורות כמו בדים ושטיחים עם סממני פולחן הודי, הסחורה כשרה גם לישראל. העובדה שהסיני עובד עבודה זרה לא עושה את האורז מארצות אלה כמזון לא כשר.

אני טוענת שיש להקים מחלקת כשרות  כמו הכשרות למזון,  שתפקח ש גם על יבוא ויצור סחורות כמו בדים, מוצרי חשמל, ריהוט וכו’ ווזאת כדי למנוע סחר והגעת סחורות עם סממנים של עבודת אלוהים אחרים.

וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וְאֵה֖וּד מֵֽת: וַיִּמְכְּרֵ֣ם יְהוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר–צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם: 

וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב–בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠הוּא לָחַ֞ץ אֶת–בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחָזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה:

וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא:  וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת–תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית–אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט:  

וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן–אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה | יְהוָ֣ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן: וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל–נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת–סִֽיסְרָא֙ שַׂר–צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת–רִכְבּ֖וֹ וְאֶת–הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ: 

וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם–תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם–לֹ֥א תֵלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ: וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל–הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד–אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהוָ֖ה אֶת–סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם–בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה: שֹׁפְטִים- פרשת דְבוֹרָה֙, בָּרָ֛ק וְיָעֵ֔ל.

כִּ֣י בְֽיַד–אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהוָ֖ה אֶת–סִֽיסְרָ֑א

דבורה לא היתה אשת צבא. היא היתה נביאה וזאת בעת שלא היה מלך אדם על ישראל ורועי ישראל  היו כמו משה, כהנים נביאים- שופטים. והיא נתנה את פקודת המלחמה ועלתה למלחמה עם ברק ולא ההפך.

.

וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל–אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי: וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל–תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה: 

וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי–נָ֥א מְעַט–מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת–נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ: וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְהָיָה֩ אִם–אִ֨ישׁ יָב֜וֹא וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְאָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ–פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְאָמַ֥רְתְּ אָֽיִן: 

וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת–חֶ֠בֶר אֶת–יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת–הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת–הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא–נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת:וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת–סִֽיסְרָא֒ וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת–הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר–אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וַיָּבֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד בְּרַקָּתֽוֹ: 

וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶֽלֶךְ–כְּנָֽעַן: 

וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה וּבָרָ֖ק בֶּן–אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר: בִּפְרֹ֤עַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם בָּרֲכ֖וּ יְהוָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת דְבוֹרָה֙, בָּרָ֛ק וְיָעֵ֔ל.

וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת–חֶ֠בֶר אֶת–יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת–הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת–הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא–נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת:

יעל האשה שהרגה את סיסרא למעשה קיימה את נבואת דבורה:

וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל–הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד–אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהוָ֖ה אֶת–סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם–בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה:

כִּ֣י בְֽיַד–אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר

וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל–אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ–חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי: 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַֽעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָֽרֹמֵשׂ עַל-הָאָֽרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים | אֶת-הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים | אֶת-הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם:

אֵלֶּה תֽוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּֽרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָֽיִם: וְכֹל | שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִֽהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַֽעֲבֹד אֶת-הָֽאֲדָמָֽה: וְאֵד יַֽעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי-הָֽאֲדָמָֽה: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הָֽאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָֽאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּֽה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָֽאָדָם לְבַדּוֹ אֶֽעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן-הָֽאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָֽאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמֽוֹ: וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹֽא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים | תַּרְדֵּמָה עַל-הָֽאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּֽנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים | אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָֽאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָֽאָדָֽם: וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקֳחָה-זֹּֽאת:

וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקֳחָה-זֹּֽאת:זֶה סֵפֶר תּֽוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֽוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּֽרְאָֽם: וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת:וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת:

בשורה התחתונה גם האשה לקוחה מהאיש ומשניהם כל הבאים אחריהם. זאת אומרת שראשית האדם הוא מאדם האחד והראשון, כי גם אשתו ממנו ומשכך כל הבאים אחריו ממנו, כולל אשתו.

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּקֶרֶב הָאָֽרֶץ: שמות.

צדיקים בסדום אם היו, היו למעשה ערבים לסדום כדי שצדיקים וחוטאים באותו מגרש לא ימותו ביחד. למעשה צדיקים כאלה הם ערבים לחוטאים כשהם נמצאים באותו מגרש.

במקרה מצרים בורא עולם הפלה את ישראל כך שהיותם לא היתה ערובה למצרים.

זה המשמעות של פסח.

מהבחינה הזאת חשוב מאוד שחוטאים ידעו זאת, לא בכל מקרה צדיקים הם בני ערובה או חומת מגן אנושית לחוטאים.